הבהלה לזהבי

זוהי הקריאה האחרונה לחיים רמון. הקרב על ערן זהבי הוא יותר מאשר מלחמה על שחקן. זהו קרב אסטרטגי מול היריבה הנצחית שלנו, שהרימה את הראש, מצוידת במיליונר קנדי נדיב, ורוצה להפוך לא רק את תל אביב לצהובה אלא את הליגה כולה.

ההתעקשות של מכבי לצרף בכל מחיר כוכב אדום היא יותר מאשר רצון להתחזק בעמדה כזאת או אחרת. היא אמירה. היא סימון טריטוריה של מי שרוצה להיות הזכר אלפא של השבט. לא במקרה הם ניסו השנה את ורמוט ואת תמוז, את ברדה ואפילו את אלרואי כהן החלש.

חיים רמון מתלונן שאין לו כסף. שהאוהדים העשירים של הפועל סוגרים את הכיס ועוצמים את העיניים. זה לא מדויק. נכון לרגע זה אספו אוהדי הפועל תל אביב 1.4 מיליון ש"ח לטובת העסקה. חסרים עוד מיליון. חיים רמון צריך להבין שאם מכבי וגולדהאר יזכו השנה באליפות ובמיליונים שתזמן להם ליגת האלופות, זו עלולה להיות לא רק אליפות אלא זכייה בדומיננטיות נוסח מכבי בכדורסל. והוא ודאי יודע, שכמה שלא יעלה זהבי – אליפות תכניס לכיסו הרבה, הרבה יותר כסף מהוויתור על רכישתו.

ערן זהבי. יהפוך את מכבי לדומיננטית? (שי לוי)

אני לא בטוח אם זהבי הוא מציאה גדולה כל כך. יכול מאוד להיות שהבהלה אליו נופחה והפכה ליצרית רק משום שיש כאן דרבי צהוב אדום על שחקן שהביא לאדומים את הדאבל הכי מלהיב בתולדותיהם. יכול להיות שזהבי הוא לא יותר מעוד דוגמה מביכה לשחקנים שיציאתם לאירופה היא תולדה של סוכן מוכשר ולא של כשרון ברגליים. ובכל זאת: אסור שזהבי יהיה צהוב, ואני אומר את זה בידיעה ששוק ההימורים כרגע נוטה כולו לצד שאני מתריע מפניו.

ובכלל, לידת העכוז שהולידה בייסורים את הניצחון ההרואי על רמת השרון, ממנה קיבלנו בשעתו את זהבי, משמיטה מהקרקע את התירוץ שכבר אין טעם. שהכול אבוד. איכשהו, הפועל עדיין במירוץ, אבל איך שלא יהיה ביכולת כזו מכבי, עם או בלי זהבי, תזכה באליפות בהליכה. החיזוק דרוש כמו אוויר לנשימה, ובניגוד למקובל לחשוב – הבעיה אולי מתחילה בהגנה אבל לא מסתיימת בה.

דווקא שער הניצחון של דמארי מהבישול המרהיב של טל בן חיים ,ממחיש את הבעיה כולה. עם צמד כזה, פלוס טוטו תמוז, לא צריך לחכות 89 דקות להתקפות כאלה. ובכדי שהן יגיעו אחת לעשר דקות ולא אחת למשחק שלם, צריך יצירתיות וכשרון בקישור. אי אפשר לסמוך על ורמוט, שמבלה חצי עונה בפציעות. צריך טכנאי שערים נוסף. ולכן, חוץ ממגן ימני ובלם, צריך גם קשר. צריך את זהבי.

גילי ורמוט. אי אפשר לסמוך עליו (חגי ניזרי)

אפרופו פציעות – קבלו את הפינה החדשה. וולפסון, מחלקה פנימית א'. מה היה לנו השבוע? ורמוט פצוע, תמוז סובל מכאבים בברך, דמארי נטש את האימון בגלל פציעה, לטל בן חיים יש בעיה בשרירי הבטן. מה קורה שם? זה לא נשמע ולא נראה נורמלי וגם לא צירוף מקרים או סתם מזל רע. אני מקווה שאסי דומב הוא לא הרכש הנוצץ עליו דיבר אבוקסיס, אבל אם כבר הגיע אולי שיוטל עליו לבדוק כיצד קבוצת כדורגל הופכת לבית חולים נייד ומדוע מתחילת העונה לא מצליח המאמן לעלות אפילו לא פעם אחת את ההרכב המלא והראשון שלו למשחק.

ואגב אבוקסיס. אני מחבב את האיש אבל חושב שאלה לא ימיו היפים. ב-45 הדקות הראשונות, הפועל נראתה אותה קבוצה אנמית שהצליחה להפסיד לבני יהודה ולא הצליחה לנצח את הפועל חיפה. זה נראה כמו שחקנים שלא רוצים להתאמץ בשביל המאמן שלהם. במחצית השנייה משהו השתנה. הייתה אנרגיה, היו התקפות, הייתה אפילו הזדמנות וחצי לפני הגול. מוקדם עוד לדעת אם ומה כל זה שווה, חוץ משלוש הנקודות כמובן. הניצחון הזה חייב להוות רגע של תפנית. גם עבור רמון וההנהלה, שצריכים להחזיר לחודורוב את השחקן שמסמל תקופה אחרת ושמחה יותר במועדון האדום.

אבוקסיס חוגג. השחקנים לא מתאמצים בשבילו? (יוסי ציפקיס)