הגיע הזמן, אומרת אמי
הגיע הזמן להחזיר את מכבי לאוהדים. אחרי סיומה הרשמי של העונה האירופית, יוני לב ארי מציע צרור טיפים לשמעון מזרחי וחבריו: בנו בסיס ישראלי, הפחיתו את התקציב והכי חשוב - החזירו להיכל את האוהדים האמיתיים
זהו, העונה הסתיימה. סגנית אלופת אירופה, סגנית אלופת המדינה, מכבי תל אביב, אמנם גברה אמש (ה') על אלבה ברלין, אך הניצחון של ברצלונה על ריאל מדריד, העלה את שתיהן לשלב ההצלבה. משחק הבית האחרון של הצהובים, בעוד פחות משבוע נגד בארסה, יהיה חסר חשיבות. מי זוכר מתי המשחק האחרון של העונה היה חסר חשיבות?
- צפו בתקציר הניצחון של מכבי ת"א בברלין
- גיינס: "זה מאכזב, קשה לסיים את העונה כה מוקדם"
- העונה החלשה של מכבי ת"א בעשור האחרון / מוטי דניאל
זה בדיוק הזמן לקחת אוויר, לספור עד עשר ולראות מה לא בסדר, ואני לא מדבר על התוצאות. אני אנסה לתמצת את העניין במשפט אחד: כמה אוהדים, או אפילו רק תומכים, הפסידה הקבוצה הצהובה בשנים האחרונות? קשה לספור, אבל אני מכיר לא מעט.
הכל התחיל בהתחלה
הכל החל איפשהו בתחילת העשור. במכבי קיבלו החלטה - לא ניתן לכסף של אירופה לברוח. נכון, אי אפשר להדביק אותו, אבל לפחות לצמצם פערים. החלטה הגיונית במאה אחוז. אבל על חשבון מה זה בא? קודם כל, על שינוי חתך האוכלוסיה בהיכל.
אוהדי מכבי השרופים, אלה שמילאו את ההיכל בשנים הקשות של העשור הקודם, אלה שנסעו אחרי הקבוצה לפיינל פור בסלוניקי (2000) למרות שנאלצו לוותר על ארוחת ליל הסדר עם המשפחה, נותרו בחוץ. מדובר באנשים שחיים מהיד לפה, שבשבילם מנוי שמחירו עולה מ-900 שקלים ל-2,000 מכריע את הדין: בלתי אפשרי. אפשר להגיד משפטים כמו "אוהד אמיתי לא עושה חשבון", אבל כשצריך לגמור את החודש ההבדל משמעותי. ואני מכיר כמה כאלה באופן אישי.
_wa.jpg)
אני זוכר שיחה עם אוהד צהוב, בדרך בחזרה לתל אביב אחרי הזכיה בגביע בפריז, על כך שבעונה הבאה הוא כבר לא יוכל להרשות לעצמו מנוי. "ויתרתי על הרבה כדי להגיע לכאן, אבל לפי מה שמדברים, המחיר למנוי בעונה הבאה יהיה בלתי אפשרי מבחינתי", הוא אמר.
ואז מכבי, בזכות סקאוטינג אדיר, בנתה את אחת הקבוצות הטובות באירופה, והופ - פתאום כדאי לבוא להיכל. אוהדים, סליחה, אנשים, שרצו לראות (ובעיקר להיראות) מילאו את ההיכל, ואיתם נכנסה הדממה ליציעים. אפילו בעונות הגדולות (2003/04, 2004/05), בדקות שהקבוצה לא רצה, הקהל ישב. חוץ מהאוהדים הבודדים שנותרו, אך הם היו מעטים מול רבים.
דוגמה נוספת לכך ניתן למצוא בתום עוד ערב בעונת 2006/07, כשאוהדי שער 11 יצאו בלהיט חדש: "איך היה הסושי ב(שער) 9?". עצוב, אבל נכון. אותם
רפי כבר לא מרגש אותי
לבד מהעלאת המחירים, הפיכת יד אליהו להיכל נוקיה הסופר-מודרני, הפרידה ממותגים כמו מוני פנאן, עלית, ובעיקר רפי גינת, לא עשו טוב למועדון הצהוב. בנושא האחרון אני רוצה להתמקד מעט.
אין לי שום דבר אישי נגד הכרוז הנוכחי, שי סידי. בחור נחמד (עושה רושם), שעושה את המקסימום מצידו. המקסימום הזה, למכבי תל אביב שהתרגלה לגינת, לא מספיק. לא יכול להיות שמועדון בסדר גודל כזה מוותר על עשר נקודות בערב (כולם יודעים מה גינת היה שווה) ולא מנסה למצוא מחליף ראוי. סקר של חמש דקות בין יושבי ההיכל יעמיד את התמונה הנכונה ביותר - רוצים כרוז אמיתי, כזה שמרתיע, ולא מתריע.
אני זוכר ימים, בהם אוהדים מיהרו להגיע לטקס הצגת השחקנים (כדי לשמוע את רפי אומר "נא לפנות את המגרש") וראו בו משהו חשוב יותר מהמשחק עצמו. השחקנים היו עולים כמו כדור מלוע של תותח בעקבות האווירה שנוצרה בהצגות השחקנים ההן. היום - אנשים מדברים בטלפון בזמן הזה, למרות סרטי הוידאו המושקעים והמאוד יפים. חסר קול מאיים שירים את ההיכל.
ולהלן - הפיתרון
ישנם מספר צעדים שראוי ונכון לעשות, על מנת להחזיר את האוהדים האמיתיים להיכל, את האווירה ליציעים, ואת הכיף לימי חמישי. קודם כל ולפני הכל - בסיס ישראלי. לקצר את הסגל, תוך התמקדות בשני זרים מצוינים ושלושה-ארבעה ישראלים טובים (כספי, אליהו, פניני וגרין. יש גם כמה מחוץ למכבי, שכדאי לשקול את צירופם).
השלב הבא, והלא פחות חשוב, הצהרת כוונות. עזבו אותנו מגביע אירופה. תגידו דבר כזה: מורידים תקציב, המטרה - טופ 16. הסגל יהיה פחות נוצץ, יותר ישראלי ונלחם, ומחירי המנויים יירדו בהתאם. זה תהליך שייקח קצת זמן, אך בסופו של דבר אוהדי ההצלחות יפנו את מקומם בגלל היעדר הניצוץ, והמחיר הנוח יחזיר את האוהדים האמיתיים, אלו שיושבים בצד כבר כמה שנים, להיכל.
דבר נוסף שיכול היה לעזור - ביטול השיריון ביורוליג. מכבי מספיק טובה כדי להבטיח לעצמה מקום בזכות ולא בחסד. המהלך הזה גורם למועדון הצהוב להיתפס כפחדן, למרות שברור שהסיבות הן כלכליות לחלוטין. גם אני, אם הייתי מנהל עסק, הייתי מעוניין להבטיח את ההצלחה שלו בזכות עסקאות כאלו ואחרות, אבל לפני כל עסקה הייתי מוסיף שיקול נוסף - איך זה ישפיע מעבר לכסף, ופה מכבי נפלה. תזכו באליפות, תעלו ליורוליג כי אתם טובים, ואם לא - תנו לקבוצה אחרת, זו שניצחה אתכם, כי מגיע לה.
קצת יחסי ציבור לא יזיקו
דבר נוסף - מעט יותר פתיחות וחיוכים. התדמית הנוכחית של המועדון הצהוב מזכירה טנק שרמן שצבוע בצבעי הסוואה. המועדון הזה בנוי ומיועד לאוהדים, ואין
כמו התקשורת כדי להביא אותו אליהם. פיני אמנם הביא מעט פתיחות, אך התדמית עדיין לא שונתה. כדי להביא לשינוי אמיתי צריך ללכת על צעדים מעט בולטים יותר - ערבים פתוחים לאוהדים עם שחקן זה או אחר, ודרישה מהשחקנים לדבר כמה שיותר עם עיתונאים, ובחיוך. איפה ניקולה, איפה...
יש כאן צורך בעבודה יסודית, של מומחה ביחסי ציבור, שיבנה תכנית ארוכת טווח להחזרת האוהדים האמיתיים להיכל הצהוב. אם צעד בסגנון הזה לא יקרה, גם הגושים המעודדים (שלאחרונה התחברו ופועלים יחדיו, שאפו), ילכו ויתמעטו, ובסוף ניתן יהיה לנגן קונצרטים בנוקיה, במקום לראות כאלו.
לסיכום, יש יותר מדי אנשים שמתגעגעים למכבי של פעם, מכבי שלהם, והם האוהדים האמיתיים. חלקם כבר לא באים למשחקים, חלקם עדיין בא, מכורח ההרגל. אסור לאבד אותם, וחשוב להחזיר את אלה שאבדו אי שם בדרך.
כדורסל זה משחק שחי ונושם בזכות אוהדים. ראיתם פעם את אוהדי פרטיזן בלגראד שרים את ההמנון המקומי? את אוהדי פנאתינייקוס מלווים את שחקניהם באש ובמים? שלא לדבר על אוהדי הניקס בפלייאוף, בימים בהם היה כדורסל בניו יורק, הופכים את הגארדן לאולם הרועש בעולם. תחזירו את החיוך להיכל, ולא בזכות הניצחונות, אלא בזכות הצעקות. הניצחונות כבר יבואו יחד איתם.
לפנייה לכתב/ת 
