מי יגנוב את ההצגה באליפות ארה"ב?

כבר הספקנו לשכוח את היורו בפולין ואוקראינה, ההתרגשות מהמשחקים האולימפיים כבר נמוגה ולפנינו נשאר המרתון הספורטיבי האחרון של שנת 2012, שבתשעת החודשים הראשונים שלה סידרה לנו זיכרונות ורגעים שיישארו איתנו לנצח. המרתון הזה הוא אליפות ארצות הברית הפתוחה בטניס - ה-USOPEN. בשבועיים הקרובים כולנו נכיר מקרוב את המשטחים הקשים של הפלאשינג מדו. נעודד מדי פעם את אנדי רודיק, שכנראה גם בעוד 20 שנה יהיה התקווה האמריקנית לזכייה בטורניר, נישאר עם פה פעור לנוכח הגעתו של לייטון יואיט לרבע וכבר לא נופתע כשקרולין ווז'ניאקי תלך הביתה בסיבוב השלישי. אבל בניגוד לכל הגראנד סלאמים בשנתיים האחרונות, יש הרגשה שדווקא הפעם יש סיכוי לסנסציה. סיכוי שהתואר יצא מהידיים של רוג'ר פדרר ונובאק דיוקוביץ' . נשמע כמו חלום? אז הנה שלושה חלומות לקראת האליפות.

משתגעים על מארי
"מלך אנגליה", "שליט הממלכה", "המלך האחרון של סקוטלנד". כל כותרת שאתם רק יכולים לחשוב עליה הופיעה לאחרונה בהקשר של אנדי מארי. הבריטי (ויסלחו לנו הסקוטים) עדיין מחפש גראנד סלאם ראשון בקריירה ולמרות שפדרר ודיוקוביץ' עדיין בסביבה, נדמה שבאליפות ארה"ב הסיכוי של המדורג 4 בעולם לזכות בתואר הוא גבוה במיוחד, או כפי שבוריס בקר האגדי הגדיר זאת - "ההזדמנות הכי טובה שלו לקחת תואר מהליגה של הגדולים".

ובכן, מארי נמצא בחודשיים הטובים ביותר שלו בקריירה. בתחילת יולי הוא הגיע לגמר ווימבלדון וגרם לנו לצלול למעמקי הרשת ולדלות שמות כמו פרד פרי ובאני אוסטין ורק לאחרונה הוא זכה במדליית הזהב במשחקים האולימפיים כשניצח במגרש המרכזי בווימבלדון את רוג'ר פדרר, לו נכנע בגראנד סלאם האחרון. הדמעות של מארי, בשתי התחרויות בווימבלדון, שייכות לרגעים המרגשים ביותר של עונת הטניס של 2012 וזה נראה ראוי שהוא יתייפח גם בפלאשינג מדו, אבל הפעם עם התואר. מארי אמור להגיע בקלות עד לרבע הגמר, שם הוא צפוי לפגוש את ג'ו וילפריד טסונגה ואם ינצח יתמודד כנראה מול רוג'ר פדרר.

אבל למרות ההייפ והשיגעון סביב מארי, חייבים לשים את החודשיים האחרונים בפרופורציות כי בראייה רחבה יותר, השנה של מארי היא די מאכזבת. ואת ההוכחה האחרונה לכך ניתן לראות בהדחות המוקדמות שלו בטורונטו ובסינסינטי על ידי מילוש ראוניץ' וג'רמי שארדי. בכלל השנה של הבריטי הייתה רצופה בלא מעט הפסדים מביכים (למשל 6:4, 6:2 לגרסייה לופס באינדיאן וולס). אז איך אפשר בכלל לחלום על כך שהוא מועמד למשהו? בזכות האולימפיאדה. הניצחונות על פדרר (0:3) ועל דיוקוביץ' (0:2) נתנו למארי סוף סוף את האמונה שהוא מסוגל לנצח את יריביו הגדולים גם על הבמה הגדולה (וכן, אפשר להתווכח האם היא באמת גדולה או לא). בשורה התחתונה, אם הוא לא ימצא את עצמו בחוץ בשלב מוקדם בגלל השאננות הידועה שלו, הוא יכול ללכת עד הסוף.

המעגל של דל פוטרו
לפני שלוש שנים בדיוק חואן מרטין דל פוטרו הדהים את כולנו כשניצח את רוג'ר פדרר בגמר ה-US, מנע מהפנומן זכייה נוספת בכתר ונרשם בספרי ההיסטוריה כבר בגיל 21. אלא שאז אלילת המזל עזבה אותו. דלפו סבל מפציעות חוזרות ונשנות בפרק כף היד ונעדר מהסבב למשך כשנה. את שנת 2011 הוא פתח אי שם במאייה החמישית בדירוג העולמי ובאליפות ארה"ב אשתקד הוא הלך הביתה כבר בסיבוב השלישי. דל פוטרו הצליח להתאושש מהפציעה, אך העוצמה הנוכחית שלו לא מזכירה את זו שהייתה לו קודם לכן.
 
ועדיין, דל פוטרו (8 בעולם, 7 בטורניר) הוא הטניסאי המסוכן ביותר שפדרר, דיוקוביץ' או מארי יכולים לפגוש ברבע הגמר. הפעם ההגרלה זימנה לדל פוטרו קרב אפשרי עם נולה ברבע, שבועות ספורים לאחר שניצח אותו במשחק על הארד באולימפיאדה. לארגנטיני מצפה דרבי כבר במשחק הפתיחה מול דויד נאלבנדיאן ועד דיוקוביץ' הוא צפוי להיתקל במספר מדורגים דוגמת אנדראס ספי העקשן או אנדי רודיק (התקווה האמריקנית, כבר אמרנו). בהנחה שלא יהיו תקלות הארגנטיני החביב יגיע למפגש רבע הגמר מול הסרבי ושם יסיים את דרכו. אבל אולי זה הזמן. אולי זה הזמן שאלילת המזל שנטשה את דלפו בשנת 2009 תחזור. אולי, אבל רק אולי, זה הזמן של דל פוטרו להשתיק את כל מבקריו ולנצח את נולה ואת פדרר או מארי. אם זה יקרה, אז באמת מדובר בהגשמת חלום.רוצים סנסציה אמיתית
על הסיכויים הגוברים של אנדי מארי לזכות בגראנד סלאם ראשון ועל החלום של חואן מרטין דל פוטרו לסגור מעגל עם תואר גראנד סלאם שני בפלאשינג מדו כבר כתבתי, עכשיו נשאר החלום האמיתי. אי אפשר שלא להעריך את היציבות של רוג'ר פדרר בטופ העולמי, את הישגיו ואת מעמדו בהיסטוריה, אי אפשר שלא להתפעל מהשיפור הקיצוני ביכולת של נובאק דיוקוביץ' בשנתיים האחרונות (למרות דעיכה קלה מאז ההפסד לנדאל ברולאן גארוס), אך ברובנו יש את אלמנט ההזדהות עם מוטיב "הסינדרלה". לא אחת אנחנו מחפשים מי יהיו ומהיכן תגענה ההפתעות. בגביע המדינה אנחנו תמיד מחפשים איזו אסי גלבוע או בית"ר שמשון/ת"א, התמוגגנו מההצלחה של אורוגוואי וגאנה במונדיאל בדרום אפריקה, הצטרפנו למועדון האוהדים של לוקאש רוסול כששלח הביתה את נדאל מווימבלדון וחשפנו חיוך קטן כשצ'אד לה קלוס הקדים בפיניש של ה-200 פרפר את מייקל פלפס הגדול. רובנו אוהבים את הפייבוריטים, שמחים עם הניצחונות והתארים שלהם, אך בתוכנו (לא כולם כמובן) מקוננת התקווה לסינדרלה קטנה שתטרוף את כל הקלפים בנשף.

אצל הגברים קשה לדמיין ולחשוב על מועמד ראוי פרט לדויד פרר וג'ו וילפריד טסונגה ואלו לא בדיוק הסינדרלות אליהם אנחנו מכוונים. ולכן אם לא נראה משהו יוצא דופן מקיי נישיקורי או חואן מונאקו, אז נצטרך לעבור לנשים, ואצלן יש רק סינדרלה אחת שהיינו רוצים לראות הופכת לנסיכה אמיתית בעוד שבועיים והכוונה היא למדורגת 23 בטורניר, קים קלייסטרס. הבלגית, שזכתה ב-US OPEN ב-2005, 2009 ו-2010, הצהירה שהיא תולה סופית (איתה אי אפשר באמת לדעת) את מחבט הטניס. רגע לפני הפרישה, קלייסטרס תנסה להדהים את סרינה וויליאמס ומריה שראפובה הפייבוריטיות ולזכות בתואר הרביעי בניו יורק. השנה האחרונה הייתה רעה מאוד עבור קלייסטרס בת ה-29, ששוב סבלה מפציעות והשתתפה בסך הכל רק בשישה טורנירים, כאשר את ההישג הגדול ביותר שלה רשמה אי שם לפני שבעה חודשים כשניצחה את נה לי וקרולין ווז'ניאקי והגיעה לחצי גמר אליפות אוסטרליה.

הבלגית לא אמורה להתקשות במיוחד בשני הסיבובים הראשונים, כאשר המשוכה הראשונה שלה תהיה כנראה נה לי בסיבוב השלישי. אם היא תעבור אותה אז ימתינו לה אלופת אשתקד סמנת'ה סטוסור והמדורגת 1 בעולם, ויקטוריה אזארנקה וזה עוד לפני חצי הגמר. הדרך של קלייסטרס לא תהיה מרוצפת באבנים צהובות ולא תחכה לה כרכרה מדלעת, אבל אם יש מישהי שיכולה ללכת בדרך הזאת, זו היא.

אנחנו חולמים בממוצע כשבע פעמים בלילה, אבל זוכרים את החלום עצמו רק לעיתים נדירות. השבועיים הקרובים בניו יורק (וגם במשחקים הפראלימפיים בלונדון) הם ההזדמנות האחרונה שיש לנו השנה להתאהב בסיפורי הסינדרלה בניצחונות שכנגד כל הסיכויים ולחלום על הפתעות יוצאות דופן. פדרר, נדאל ודיוקוביץ' יחכו לנו גם באוסטרליה 2013.