השופטת: נגה שמואלי-מאייר, בית משפט השלום באשקלון

המועד: יום שני, 4.6.12, שעה 10:00

הנושא: מעצרים עד תום ההליכים

על-פי לוח הדיונים במערכת "נט המשפט", הדיון הראשון בפניה של נגה שמואלי-מאייר אמור היה להתקיים בשעה 09:00. כאשר נכנסתי לאולמה ב-09:50, הצדדים עדיין המתינו לה. הקלדנית נכנסה בשעה 10:05, וכעבור חמש דקות הוכנס לאולם העצור הראשון - קטין. שמואלי-מאייר הגיעה רק ב-10:20 והחלה את הדיון בעניינו, כמובן בדלתיים סגורות. מאחר ששמו אסור בפרסום, לא ניתן לדעת האם זה הדיון שאמור היה להתקיים ב-09:00; ייתכן מאוד שכן, משום שב"נט" לא נכתב שמו של אותו עציר.

בסך-הכל שמואלי-מאייר מנהלת את הדיונים ביעילות, אבל מתקשה מאוד להשתלט על הנעשה באולם. כאילו לא די בכך שדיוני מעצרים מטבעם מתנהלים במהומה לא קטנה, שמואלי-מאייר מאפשרת שיחות בין עצורים לסניגורים ובספסלי הקהל. מדי פעם היא מבקשת שקט, אבל זה לא ממש עוזר. לרעש הזה, כפי שנראה מיד, יש גם השלכות מעשיות.

בתוך כל הבלגן הזה, שני סניגורים מסכימים להארכת המעצר ובתיק שלישי דוחה שמואלי-מאייר את הדיון משום שלא התקבל תסקיר של שירות המבחן. בתיק הבא טוענת הסניגורית, כי הראיות לכאורה נמצאות ב"רף מאוד תחתון". שמואלי-מאייר: "בואי נמקד את הדיון. את מסכימה לתשתית ראייתית? אז אני אקרא את התיק ואבדוק". הסניגורית פורשת את גירסתו של העצור ומציעה חלופת מעצר, אך שמואלי-מאייר קוטעת אותה: "זה שירות המבחן יקבע".

העצור מתערב: "אני יכול לומר משהו מאוד רלוונטי ומאוד חשוב?" שמואלי-מאייר מאפשרת זאת, אך קוטעת אותו כאשר הוא מתחיל לצעוק ודורשת שיישב. הסוהרים המלווים מתקשים להרגיעו, ולבסוף הוא מתיישב ושמואלי-מאייר מזהירה אותו שיוחזר לתא המעצר. הוא צועק שוב, שמואלי-מאייר לא מגיבה, ורק אחרי סבב הצעקות הבא הוא מוצא מהאולם - כי הדיון למעשה הסתיים. השילוב של הרעש וקולה החרישי של שמואלי-מאייר גרם לכך שמי שהיה מוכן להיות ערב לאותו עצור, וישב לידי, לא שמע כלל את ההחלטה.

הסניגור עסוק, העצורים יחכו בכלא

העצורה הבאה עושה בעיות לסניגורית שלה, כפי שעולה מן השיחה ביניהן המתנהלת על ספסלי הקהל בהיעדר ספסל נאשמים: "את הולכת עם ראש בקיר", אומרת עורכת הדין, "עכשיו תשבי במאסר, יותר טוב לך? זו הבחירה שלך, מה אני אעשה איתך?" כאשר דנה שמואלי-מאייר בעניינה של אותה עצורה מתברר, שהיא סירבה להשתתף בהליך טיפולי ולכן אין ברירה אלא לעצור אותה עד תום ההליכים.

הליך טיפולי הוא גם עניינה של העצורה הבאה, שחיכתה עד שהסניגור שלה יואיל להיכנס לאולם. הלה מדווח שבן-זוגה מוכן להיות איש הקשר בהליך הטיפולי, אך התובעת מתנגדת. שמואלי-מאייר: "בשלב הסופי תביעו התנגדות". התובעת: "אנחנו מבהירים שאנחנו מתנגדים להליך במהותו. מקומו אינו במעצר עד תום ההליכים. היא כבר הייתה בהרבה טיפולים, אנחנו חושבים שזה בזבוז זמן".

שמואלי-מאייר מחליטה: מאחר שבן-הזוג מוכן לממן אותה בחודש הראשון לטיפול, העצורה תצא ב-12.6.12 לראיון ראשון בליווי שב"ס, מבלי לקבוע מסמרות בעניין שחרורה לחלופת מעצר. שמואלי-מאייר מציעה לקיים את הדיון הבא ב-20.5.12, אך מאחר שהסניגור עסוק - לקוחתו תישאר במעצר לפחות עוד חמישה ימים, כי הדין יתקיים רק ב-25.6.12. בהערת אגב: תופעה פסולה וחמורה, שאינה עניין חריג בבתי המשפט ומצריכה התייחסות מערכתית.

הסניגור מחלק כרטיסי ביקור

בכמה מן התיקים הבאים מייצג אותו סניגור את הנאשמים, ודומה שההליך מבחינתו הוא רק טפל לעיקר - שיחותיו עם מרשיו. את רוב הזמן הוא מייחד לשיחות אלו, שמשום מה - באשמת הסניגור או באשמת השב"ס - לא התקיימו לפני הדיון. הנה עוד תופעה בעייתית: כל המגע בין הנאשמים לסניגורם מתמצה בכמה שניות בתנאי לחץ. שמואלי-מאייר מכתיבה החלטות באותו זמן ופשוט אי-אפשר לשמוע אותה, בשל אותו שילוב של קולה החרישי והרעש באולם.

באחד התיקים מודיעים הצדדים על הסדר טיעון: חודשיים מאסר מיום המעצר. הסניגור מוסר שהנאשם מודה, אף שמואלי-מאייר - בניגוד מוחלט לנהלים - אינה מוודאת את זה עם הנאשם ואינה מוודאת שהוא יודע שבית המשפט אינו מחויב להסדרי טיעון. היא מכתיבה במקום החלטה המקבלת את ההסדר וכוללת בה את המילים "לאחר ששקלתי" - ביטוי צורם מאוד לנוכח העובדה שלא היה שום רגע בו ניתן היה לראות שהיא שוקלת את הדברים.

אותו סניגור מופיע גם בתיק הבא. הוא מדבר בגבו אל שמואלי-מאייר ואפילו כאשר הוא מתכופף להרים נייר כלשהו - אך היא אינה מגיבה. לאחר שסיים את דבריו, פונה הסניגור לשוחח עם העצורים ועם אחד מעמיתיו, וגם על כך שמואלי-מאייר אינה מעירה לו. דומה שבנקודה הזו, אחרי בערך 40 דקות של דיון, היא איבדה אפילו את הרצון להעמיד פנים שהיא שולטת באולם.

רק כאשר איש יחידת נחשון של השב"ס מעז לדפוק על הדוכן, מבקשת שמואלי-מאייר שקט. הסניגור מצידו נשאר פעיל וכעת הוא מחלק לעצורים כרטיסי ביקור. כאשר שמואלי-מאייר מציעה שהדיון הבא - שנדחה לבקשת הסניגור לצורך הידברות עם התביעה - יתקיים ב-13.6.12, הוא אומר שהתאריך אינו מתאים לו. לבסוף נקבע דיון ל-19.6.12, שוב - כאשר הנאשמים במעצר. כאשר יצאתי מהאולם, הותרתי מאחורי את התובעות ואת אנשי נחשון שהצטרפו למקהלת הדיבורים הבלתי פוסקת.

"אין משמעות לשעות הדיונים"

הנהלת בתי המשפט מסרה בתגובה לאיחור של שמואלי-מאייר: "מדובר בבקשות מעצר חדשות שהוגשו באותו יום, ושיבוצן ביומן על-ידי המזכירות נעשה על בסיס 'מקום פנוי', מבלי שמוצאים זימונים לצדדים לשעה בה שובץ הדיון. על כן, אין משמעות אופרטיבית לשעות הדיונים בבקשות אלה - בניגוד להליכים אחרים 'רגילים', בבקשות מעצר חדשות הצדדים לא מקבלים זימון מראש לשעה ספציפית.

"שיטת העבודה של המותב היא לאפשר לצדדים - לרוב על-פי בקשתם - להידבר בטרם מתחיל יום הדיונים, על-מנת שיגובשו הסכמות שיקלו ככל הניתן על ניהול היום. כמו-כן, ישנם מקרים בהם לא ניתן להתחיל את יום הדיונים במועדו בשל אילוצים אחרים, כגון חתימה על צווים במעמד צד אחד הנעשית על-ידי השופטת בלשכתה לפני תחילת הדיונים. על כן לפי מיטב זיכרונה של כבוד השופטת שמואלי-מאייר, העיכוב באותו יום אליו מתייחס העיתונאי נבע מאחד מגורמים אלה. הפרקטיקה הנוהגת היא כי שעה שהצדדים השלימו את הכנותיהם ואת השיח המיקדמי ביניהם, הם מודיעים לקלדנית כי הם מוכנים לדיון, ואז נכנסת השופטת לאולם".

השורה התחתונה: שופטת לא יעילה, שרשמה לחובתה את אחד האיחורים הגדולים ביותר בהם נתקל מדור זה, ואשר אינה מצליחה להשתלט על הנעשה באולם. התנהלותה פוגעת באופן ניהול הדיון, גורמת לכך שהנוגעים בדבר עלולים לא לדעת מה הוחלט, ולפחות במקרה אחד - פוגעת בזכויות יסוד של נאשם בשל אי-הקפדתה על הנהלים בנוגע להסדרי טיעון.

יעילות: 4.

מזג שיפוטי: 5.