ביהמ"ש לחוקה בגרמניה ידון בפנסיה לעובדי גטאות

בית המשפט לחוקה בגרמניה - הערכאה המשפטית העליונה במדינה - צפוי לדון בשאלת הפיצויים לרבבות ניצולי שואה, שהועסקו כעובדי כפייה בגטאות ואינם מקבלים פיצוי כלל או פיצוי מלא. הנושא הונח לפתחו של בית המשפט (8.5.12 - יום השנה לכניעתה של גרמניה) בידי אליהו זיסר, בן העיירה וולודובה שבפולין המתגורר כיום בישראל.

הגרמנים הקימו בתי מלאכה ומפעלים במאות גטאות, בעיקר בפולין, ואילצו את התושבים היהודים לעבוד בהם. למעט כמה מוסדות יהודיים שפעלו, היו אלו מקומות העבודה היחידים בגטאות ולכן מי שלא מצא עבודה בהם - נדון למעשה למוות ברעב ובמחלות. העבודה בבתי המלאכה ובמפעלים גם נתפסה - מחוסר ידיעה על ההשמדה ההמונית - כאמצעי להבטחת חייהם של העובדים, אשר סברו שתרומתם למאמץ המלחמה (עקיפה ככל שתהיה) מבטיחה שיישארו במקומות מגוריהם ולא יגורשו ל"יעד בלתי ידוע" במזרח אירופה.

במשך עשרות שנים סירבה גרמניה לפצות ניצולים אלו, עד שב-2002 תוקן החוק ולכאורה הובטח שהם יקבלו פנסיה רטרואקטיבית מ-1997. ואולם, בחוק נכללות שתי דרישות מצטברות: על הניצול להוכיח שהועסק בכפייה ושלא קיבל תמורה בעד עבודתו. מאז 2002 הוגשו 70,000 תביעות לתשלום הפנסיה אך 90% מהן נדחו, בנימוק שהעבודה הייתה התנדבותית ושלעובדים ניתנה תמורה. זאת, למרות שכאמור ליהודים לא הייתה למעשה ברירה אלא לעבוד עבור הגרמנים, ולמרות שה"תמורה" הייתה בדרך כלל מזון מועט ולעיתים רחוקות תשלום קטנטן שלא שיקף במאומה את שכר העבודה הראוי.

תחקיר של השבועון הגרמני "דר-שפיגל" מגלה כיצד התחמקו בשיטתיות ובעקשנות ממשלות גרמניה מיציקת תוכן של ממש לחוק. כאשר אושר החוק, טען משרד העבודה שייהנו ממנו לכל היותר 3,000 ניצולים, ובאחת ההזדמנויות הוריד את התחזית ל-700 בלבד - מספרים מגוחכים לנוכח העובדות ההיסטוריות הידועות. לאור זאת, אין פלא שהמשרד נדהם לנוכח היקף התביעות ופעל ככל יכולתו לדחות אותן.

בשנת 2006 הבטיח שר החוץ הגרמני דאז, פרנק-ולטר שטיינמייר, בעת ביקור בירושלים לבדוק את אפשרות שינויו של החוק. ואולם, משרד העבודה הגרמני הזהיר שמדובר בעלות חד-פעמית של 2.5 מיליארד אירו ובעלות שנתית של 270 מיליון אירו, וכך הצליח למנוע כל שינוי בחוק. יצוין, כי תקציב המדינה הגרמני עומד על 1.6 טריליון אירו, כך שמדובר בעלות של 0.001% ממנו. גם כאשר החליט בית המשפט הפדרלי לרווחה בשנת 2009, בשני מקרים נפרדים, שיש להקל על התובעים - מיהר משרד הרווחה להבהיר שמדובר בעלות של מיליארדים ולא יישם את ההחלטה.

זיסר עצמו קיבל פנסיה רטרואקטיבית לארבע שנים בלבד, למרות שהחוק קובע כאמור תשלום החל ב-1997. הנימוק של ממשלת גרמניה היה, שזוהי תקופת התשלום הרטרואקטיבי המירבית לפי חוקי הפנסיה הרגילים; ערעורו נדחה בידי בית המשפט לרווחה. כעת הוא מבקש כאמור מבית המשפט לחוקה לדון בצורה מקיפה בחוק וביישומו, ובאי-כוחו מקווים שעצם הגשת העתירה תפעיל לחץ על ממשלת גרמניה להקל על הניצולים. ואולם לדברי "דר-שפיגל", משרד העבודה אומר שכל עוד לא התקבלה החלטה מחייבת של בית המשפט - אין הוא רואה כל מקום לבחון מחדש את מדיניותו.