לכאורה לבונדסליגה לא חסר דבר. הקבוצות הגרמניות שומרות על שפיות כלכליות ונקיות מחובות, מנפיקות את כמות השערים הגדולה ביותר למשחק ביחס לליגות הבכירות ונהנות מקהל אדיר שנוהר מדי שבוע למגרשים במספרים ואחוזי התפוסה הגבוהים ביבשת.
זו ליגה רוויה בכוכבים שמשודרת ללמעלה מ-150 מדינות ברחבי העולם ויכולה להתפאר בארבע נציגות בליגת האלופות. אבל בקטגוריה אחת הגרמנים תמיד פיגרו אחר שכנותיה העשירות במערב אירופה: היעדר ביריבות אמיתית. לגרמניה חסר קלאסיקו או בעצם קלאסיקר. התעוררותה של בורוסיה דורטמונד בשנתיים האחרונות וקריאת תיגר על ההגמוניה של באיירן מינכן יכולה לשנות את כל זה ולבשר על תחייתה מחדש של יריבות ארצית.
זה לא סוד שבאיירן שולטת בכדורגל הגרמני ב-40 השנים האחרונות. מאז שהניפו את צלחת האליפות הראשונה ב-1969, הבווארים צברו עוד 20 אליפויות ו-4 גביעי אירופה לאלופות בדרך להפיכתם לאחד המותגים החזקים והמצליחים ביבשת. ומה לגבי שאר הקבוצות? להוציא את בורוסיה מנשנגלדבאך של שנות ה-70, אף מועדון לא יכול להתגאות ביצירת שושלת.
הקבוצה האגדית של גינטר נצר קטפה 5 אליפויות אבל לא יכלה לשמור את הכוכבים הגדולים שלה ונעלמה מהמפה בתחילת שנות השמונים. לאחר מכן היו אלה המבורג של פליקס מגאת (3 אליפויות בין 1979 ל-1984), ורדר ברמן של אוטו רהאגל (שתי אליפויות) ודורטמונד של אוטמר היצפלד (1995-1997) שניסו לפגוע במונופול של האימפריה ממינכן. בשנות ה-2000 היו אלה לברקוזן ושאלקה שרק דיגדגו את באיירן, אבל לא יותר מכך.
ערב משחק העונה בין דורטמונד לבאיירן נוצרת התחושה שאנחנו חוזים ביריבות הגדולה האמיתית מאז מלחמת הכוכבים בין מינכן למנשנגלדבאך המפורסמת. לא רק בגלל שהצהובים-שחורים אוחזים בטייטל של אלופים, שיורגן קלופ יצר תלכידי מנצח שמסתכל לבאיירן בלבן של העיניים שלקבוצתו יתרון 3 נקודות בפסגה ושבכל שלושת המפגשים האחרונים היא ניצחה את קבוצת הפאר מהדרום.
הטענה מתחזקת, גם כשמסתכלים על הכיוון הכלכלי בו צועדת אלופת גרמניה. דורטמונד חמושה ב-79 אלף אוהדים שממלאים את סיגנאל אידונה פארק בכל שבוע כשרק ברצלונה מביאה יותר צופים ממנה ביבשת. באיירן מפגרת מעט מאחור עם 69 אלף. ההצלחה על כר הדשא גם הביאה את דורטמונד לרשום בין החודשים יולי לדצמבר 2011 שיא הכנסות חדש (101 מיליון יורו) ושיא רווחים לחצי שנה (16.7).
ההתאוששות הכלכלית של דורטמונד שהיתה על סף פשיטת רגל עד לא מזמן וההשתתפות בליגת האלופות אפשרה לה להשיג ניצחון גדול על באיירן גם בשוק העברות. במהלך ינואר ביצעה מוליכת הבונדסליגה מחטף ורכשה את כוכב מנשנגלדבאך מרקו רויס תמורת 17 מיליון יורו.
רויס, שגדל בדורטמונד ושיחק בקבוצת הנערים, העדיף את הקבוצה של קלופ משיקולים פרקטים. "בחרתי בדורטמונד כי אני רואה בה את המקום המתאים להתקדם ברמה הבינלאומית ולשחק בנבחרת", אמר תגלית השנה בגרמניה. המהלך מפתיע משום שהוא שובר את העמדה של באיירן מינכן, כפי שניסח אותה המנהל ספורטיבי שלה כריסטיאן נרלינגר כשאמר בהתנשאות לפני המעבר: "כשבאיירן רוצה שחקן בכל מחיר, היא תשיג אותו".
הרושם המתקבל הוא שאם היה מדובר בקבוצה אחרת, באיירן לא הייתה נתקלת בקשיים כדי לשים את היד על ילד הפלא מגלדבאך. גם ההיסטוריה מוכיחה זאת: דורטמונד הפעילה שרירים מול באיירן ב-2001, כאשר יצאה למסע קניות ראוותני והצליחה להקדים את יריבתה המושבעת במרוץ אחרי קשר פרייבורג סבסטיאן קהל, שנחשב בראשית הקריירה לכישרון העתיד של הכדורגל הגרמני לפני מכת הפציעות שמנעה ממנה להגיע הכי רחוק שאפשר.
לפי העיתונאי רפאל הוניגשטיין "קהל שהרוויח 3.5 מיליון יורו בשנה (!) היה סמל להתנהלות הכלכלית האגרסיבית והבלתי אחראית של דורטמונד באותה תקופה". הקבוצה לא הצליחה להעפיל לשלב הבתים של ליגת האלופות – כישלון שנתן את האות להידרדרות הכלכלית וגיבנת בגובה של 150 מיליון יורו חובות. כל הסימנים מראים שהקבוצה מעמק הרוהר למדה מטעויות העבר ולא מתכוונת לחזור עליהם.
דורטמונד לא מתרגשת מהחיזורים האינסופים של באיירן, שמבקשת להחזיר את הבלם שגדל אצלה – מאטס הומלס – ושבמדי האלופה התפתח לאחד משחקני ההגנה הטובים באירופה. למעשה, בעשרים השנים האחרות רק שחקן אחד ערק מדורטמונד והגיע בהעברה ישירה לבירת בוואריה: טורסטן פרינגס ב-2004. נתון שאי אפשר לומר על קבוצות אמביציוזיות אחרות בגרמניה כמו ורדר ברמן, שטוטגארט או שאלקה שבשנים האחרונות לא הצליחו למנוע מעבר של הכוכבים שלהן, דוגמת מירוסלב קלוזה, מאריו גומז ומנואל נוייר, לאימפריה ממינכן. מלך השערים של הקבוצה, רוברט לבאנדובסקי, הטיב לבטא זאת בצורה כנה ויפה.
"אני משחק באלופת גרמניה, למה שארצה לעבור לבאיירן?", אמר החלוץ הפולני בראיון לקיקר ודחה את הספקולציות לפיהן הוא מבוקש באימפריה של אולי הנס. גם הכוכב הגדול, מאריו גצה, מאמין שדורטמונד היא פסגת השאיפות בבונדסליגה. "אני מרגיש שאנחנו עדיין רחוקים מהשיא שלנו", אמר החודש הקשר אחרי שהאריך את חוזהו בשנתיים.
סגן נשיא באיירן, קרל היינץ רומינגה, עקץ את האלופה באומרו כי "דורטמונד לא יכולה להיחשב למועדון גדול משום שחסר לה אפיל אירופי". זה אולי נכון מבחינה היסטורית, אבל לקבוצה של יורגן קלופ יש אפשרות לשנות את פני הדברים ולשחזר את הימים היפים באירופה של היצפלד באמצע שנות ה-90 בזכות התנהלות כלכלית בריאה, מערך סקאוטינג מעולה, מאמן כריזמטי ומוערך, סגל שמורכב משחקני בית צעירים ו-5 עד 7 נציגים פוטנציאלים בנבחרת גרמניה. התוצאות בשני המפגשים המכריעים עם באיירן (משחק העונה וגמר הגביע במאי) יכולים לבסס את מעמדה של דורטמונד כקבוצה היחידה שלא מפחדת מהגברת מבוואריה ואולי מי יודע גם ליצור סוף סוף שושלת נגד. פרט למינכן כמובן, דורטמונד היא גם האחרונה שזכתה בתואר האליפות בק טו בק. ההיסטוריה תחזור על עצמה?