עו"ד אפרים מגיד עיכב בידיו במשך ארבע שנים שלא כדין תיקים של חברת שיש אלוני, וניפח בצורה מלאכותית את התביעה שהגיש נגדה בעקבות הפסקת התקשרותה עימה. כך קובע (28.3.12) שופט בית המשפט המחוזי חיפה,
יצחק כהן.
מגיד שימש כעורך דינה של שיש אלוני במשך 25 שנה, ולאורך התקופה קיבל שכר ריטיינר שהגיע בשיאו ל-40,000 שקל בחודש. בשנת 2002, לאחר מכירת השליטה באלוני, הוקטן בהסכמה שכרו ל-28,000 שקל בחודש. לטענת אלוני, בדצמבר 2007 הודיעה לו החברה שלא תחדש את התקשרותו עימה לשנה הבאה. מגיד טען, כי ההודעה ניתנה לו רק במאי 2008, דבר המחייב אותה לשלם לו שכר לתקופה ארוכה יותר.
כהן קיבל את גירסתה של החברה בנוגע למועד ההודעה על הפסקת ההתקשרות, אם כי לא קיבל את הטענה לפיה נשלחו למגיד שני מכתבים בנושא עוד לפני מאי 2008. עם זאת אומר כהן, כי לנוכח מערכת היחסים בין הצדדים, דרישתו של מגיד לקבל את ההודעה בכתב היא חסרת תום לב, למרות שפורמלית כך נקבע בהסכם ביניהם.
מגיד המשיך להחזיק בידיו תיקים של אלוני, בשל המחלוקת על שכרו, וכהן קובע: "לא ניתן היה לאכוף את התובעות לקבל את שירותיו של הנתבע, אם הן לא רצו בשירותים אלה, ומשדרשו מאת הנתבע את התיקים, הרי למעשה הפקיעו את תוקפו של ייפוי הכוח שניתן לנתבע לייצגן... אם היו לנתבע טענות במישור הכספי, מעבר לדרישתו כי התובעות תשלמנה לו את שכר הטרחה החודשי הקבוע, היה הנתבע יכול לעכב את התיקים תחת ידו, ובלבד שהיה מגיש תביעה נגד התובעות בתוך שלושה חודשים מיום 19.5.2008, דהיינו, עד לתאריך 18.8.2008. הנתבע לא הגיש את תביעתו נגד התובעות בתוך שלושה חודשים, ובכך פקעה זכותו לעכב את תיקיהן".
כהן מוסיף ומותח ביקורת על מגיד, אשר תביעתו נגד אלוני אילצה את החברה להפקיד ערבות בנקאית בסך 500,000 שקל: "הנתבע לא הודיע להן עובר לדרישתן למסור להן את התיקים, מה הן דרישותיו הכספיות וכיצד הוא מחשבן, ורק בחלוף מספר חודשים, ועם הגשת התביעה שכנגד נחשפו התובעות לדרישותיו של הנתבע, אשר לא היו ידועות להן עד לאותה עת. במצב דברים זה, התנהגותו זו של הנתבע לא הייתה תמת לב, ועל כן, אפילו היה מקום לקבוע שהנתבע היה זכאי לעכב את התיקים, הרי שאין מנוס מהמסקנה, שהפעלת זכות העיכבון במקרה זה, אפילו הייתה לנתבע זכות לעיכבון, נעשתה בחוסר תום לב".
מגיד הגיש תביעה שכנגד בסך 1.25 מיליון שקל נגד אלוני, אך כהן פסק לו 100,000 שקל בלבד - בניכוי הוצאותיה של אלוני על הערבות הבנקאית. בין היתר תבע מגיד פיצוי של 300,000 שקל על הפגיעה במוניטין שלו ו-100,000 שקל על עוגמת הנפש שנגרמה לו. כהן קובע, כי שני סכומים אלו נתבעו על-מנת להגדיל בצורה מלאכותית את התביעה ומעיר: "קשה לקבל את תביעת הנתבע, שמשמעותה, שבכל עת שאדם מחליף את ספק השירותים שלו, הוא צפוי להיתבע על-ידי הספק בשל פגיעה במוניטין".
