אביחי ידין בע"מ, מוכרים בלבד / טור
כל אדם הוא בעצם עסק. אביחי ידין העסק לא יכול להרשות לעצמו שידין השחקן יתנהג כמו פרחח. סלים טועמה העסק לא יכול לסבול מהקריזות של סלים השחקן
לא מזמן פנה אליי יועץ השקעות, ישראלי שחי ועובד בשווייץ, שרצה לתת הצעה פיננסית מעניינת לשחקני כדורסל וכדורגל מקצועניים. שחקנים, בעיקר אלו שמשחקים בחו"ל, מרוויחים סכומי כסף גבוהים. הם חיים טוב, קונים מכוניות מפוארות, מפוצצים כסף על בילויים ובגדים, אולי על הימורים. רובם מגיעים לגיל 40 עם מעט כסף, לפעמים ללא דירה ובלי פנסיה, ובסוף נאלצים גם לרדת מג'יפ ב־מ־וו למאזדה 3.
טורים נוספים של אריה מליניאק:
אני מנהל חברת השקעות סולידית, אמר השווייצרי, ואנחנו מסוגלים להבטיח לשחקנים שיפקידו סכום כסף לא גדול, שהם יגיעו לגיל פרישה מכדורגל כאשר כמה מיליוני שקלים ישכבו בחשבון הבנק שלהם.
זה הביא אותי לתובנה מעניינת. בקיץ השתתפתי בקורס ניהול עסקי אצל מי שנחשב למנטור מספר 1 בעולם - אנתוני רובינס. קלטתי שם רעיון מדליק: כל
אדם הוא בעצם עסק, ויכול לנהל כל תחום בחייו על פי עקרונות עסקיים. אבל אסור לשכוח, אתה זה אתה, והעסק שלך נפרד לגמרי. יש ד"ר שלמה לוי, ויש שלמה לוי. יש ישראל ישראלי, ויש עו"ד ישראל ישראלי, שהוא עסק נפרד.
ואיך זה קשור להשתוללות של אביחי ידין וסלים טועמה בסוף הדרבי? פשוט מאוד, הם גרמו נזק כבד לעסק שלהם. זה גם יעלה להם הרבה כסף.
לאביחי ידין יש עסק - אביחי ידין מרכז שדה בע"מ. העסק הזה צריך לצבור כמה שיותר לקוחות ולהרוויח כסף. העסק לא יכול להרשות לעצמו שידין השחקן יתנהג כמו פרחח, כי הוא פוגע בעסק. מי מכם היה נכנס לחנות שהבעלים שלה משתולל ומתפרע?
תקצירים ב-ynet ספורט:
סלים טועמה הוא בדרך כלל נחמד ונינוח. סלים טועמה העסק לא יכול לסבול מהקריזות של סלים השחקן. בהתנפלות שלו על השופט משיח טועמה פגע במותג.
לשחקן מותר לפעמים לקום בבוקר עצבני. עסק לא יכול להרשות לעצמו שהמנהל שלו יהיה בקריזה. שחקן מקצועני צריך לשווק ולמכור את עצמו,
איזה מאמן רוצה לאמן שחקן שיושב חצי עונה בחוץ? איזה בעלים רוצה שחקן שגורם נזק ליחסי הציבור של הקבוצה, ששחקנים לא רוצים לשחק איתו, ותמיד מסתבך בבעיות כסף ורוצה מקדמות?
שחקן מקצועני הוא עסק. שינהל אותו, או שייתן למישהו אחר לנהל אותו. אם הייתי מנהל את סלים וידין, הייתי מזמן אותם למשרד ומודיע להם: אתם מפוטרים!
תעברו לפריפריות
רב־מחבלים חוסל בעזה, ושוב יורדים טילים על באר־שבע, אשקלון ואשדוד. שוב נפתח הוויכוח: לדחות או לא לדחות את משחקי הקבוצות מהדרום.
עוד ב-ynet ספורט:
אי־אפשר להוכיח שלהפסד של באר־שבע לבני יהודה (5:1) יש קשר לנפילות הטילים בעיר. גם אי אפשר להוכיח את ההפך. מה שאני יודע, שדחו משחק של קבוצת הנערים של מכבי פ"ת בגלל שמחה משפחתית בלי אישור של הקבוצה היריבה. נניח רגע להפועל באר שבע. אבל אם ביטלו לימודים בבתי ספר, איך זה שלא דחו את המשחק בין מכבי באר־שבע לאום אל פאחם?
אז חוץ מקיטורים יש לי גם רעיון. להעביר את משרדי ההתאחדות לכדורגל לבאר שבע, את הוועד האולימפי לאשקלון ואת משרדי איגוד הכדורסל לקריית־שמונה. משם שיקבלו את ההחלטות אם לקיים או לדחות משחקים תחת אש.
את ערוץ 10 אילצו לשדר מירושלים, שיחייבו את מוסדות הספורט לעבור לפריפריה. ולא רק את מוסדות הספורט. 60 שנה לקח להעביר את הבה"דים לנגב, אבל את המטכ"ל השאירו בקריה בתל אביב. למה? המטה הכללי של הצבא הופך את חצי מיליון תושבי תל אביב למטרות ברווזים במתקפות טילים וגם תופס את האדמות היקרות במדינה. הגיע הזמן להגיד את האמת: המטכ"ל תקוע בקריה כדי שמאות קצינים-פקידים יוכלו לרדת לאכול צהריים באבן גבירול.
מי שרוצה להיות סגן־אלוף במחנה מטכ"ל ולצאת לפנסיה עם 15,000 שקל לחודש בגיל 45, שיעבור לגור בנגב. הניסיונות לשלוח אחרים לגור בפריפריה נכשלו. מי שיכול להרשות לעצמו גר במרכז. אם האדונים לוזון וקופל רוצים להיות יו"ר ההתאחדות לכדורגל ויו"ר איגוד הכדורסל, שיעברו לעבוד בדרום או בצפון. משם ההחלטות שלהם ייראו הרבה יותר טוב. יש כביש 6, יש רכבת. כמו מהנדסים באינטל, כמו עמרם מצנע, שלא ניהל את ירוחם בשלט רחוק מחיפה.
מוזר
ממסיבות העיתונאים המשתלחות ומפסקי הדין המטורפים לא נשאר בעצם כלום. האמת שלאף אחד אין מושג מה צריך לעשות. לכן מוזר שאף אחד לא התייחס להצעה של תנ"צ במשטרה שהבאתי במדור שלי בשבוע שעבר: להקים יחידה ארצית לטיפול באלימות בכדורגל, שלא רק תשמור על הסדר, אלא תאסוף מודיעין מונע ותעסוק באכיפה גם באמצע השבוע. מוזר.
לפנייה לכתב/ת 
