מבוא בימים אלו מתחילים להתכנס להם אט אט הדירקטוריונים של החברות הציבוריות הנסחרות בבורסה בתל אביב בכדי לדון ולאשר את הדוחות הכספיים לשנת 2011. אחד מהנושאים שיקבל במה מרכזית בישיבות אלו הוא היערכות החברות בנושא האכיפה הפנימית.
משום כך, ולאחר שהצגנו בכתבות קודמות את עיקרי הוראות רשות ניירות ערך בנושא אכיפה פנימית בחברות ציבוריות ולאחר שגם הקדשנו זמן לדון בעקרונות סקר הסיכונים שיש לבצע כשלב מקדים לתוכנית האכיפה, ננסה לשרטט את עיקרי ומאפייני התוכנית עצמה אותה אמורות החברות להטמיע.
לצורך כך, שמתי פעמיי למשרדו של מי שנחשב לאחד מהמומחים המובילים בנושא: עו"ד אמיר שרף, מי שכיהן בעברו בתפקידים בכירים ברשות ניירות ערך וניהל חקירות כנגד דירקטורים ונושאי משרה שהתרשלו בתפקידם, ומייעץ להם היום במסגרת תפקידו כשותף בכיר במשרדו של ד"ר
דוד תדמור כיצד להימנע מלהגיע למצבים כאלו.
מה כוללת התוכנית?
שים לב, אומר לי אמיר: "התוכנית אמורה להיות מבוססת על נהלים שיפרטו כיצד לנהל את התהליכים הרלוונטיים לנושא הממשל התאגידי בחברה ולהפרות פוטנציאליות של חוק ני"ע. לדוגמה, יש לכלול בה נוהל בנושא עסקות עם נושאי משרה, בעלי שליטה ובעלי עניין. על הנוהל לפרט את זהותם של אנשים אלה, להגדיר את אופן זיהוי והצפת העסקות המתבצעות עימם, את תהליך אישורן בחברה ואת אופן הדיווח לציבור. ככל שמספר בעלי השליטה רב יותר, ככל שפירמידת השליטה מורכבת יותר, כך הנוהל ומנגנוני הבקרה המתאימים, חייבים להיות מפורטים יותר".
ראה, אני אומר לאמיר: "יש היום חברות במשק (הכוונה לפירמידות השליטה - ח.ל ) שמחזיקות במניות במגוון כה רחב של חברות ציבוריות שאפילו אם יבקשו לקנות קפה וחלב במכלת השכונתית עוד עלול להתברר כי הם חייבים לצורך כך באישור של מוסדות החברה. כיצד התוכנית אמורה להתמודד עם מורכבות כזו ?".
"יכול להיות", הוא עונה, "אבל זו כבר בעיה שאולי תטופל במסגרת המאבק בריכוזיות במשק הישראלי. בכל מקרה המחוקק היה ער לכך ופטר עסקות כאלו מאישור מיוחד, עם זאת גם כאן התוכנית אמורה לוודא כי הוטמעה בחברה מערכת אפקטיבית שתדע לזהות את העסקות האלה ולקבוע שהן זניחות ולא מצריכות אישור מיוחד".
נוהל נוסף שאותו ממליץ אמיר לכלול בתוכנית הוא זה המוודא את עצמאות ומעורבות הדירקטוריון וועדת הביקורת בהתנהלות החברה. נוהל זה צריך להסדיר שני נושאים עיקריים: הראשון מתייחס לדברים שקבועים מפורשות בחוק (כמו הרכב הדירקטוריון, קיום תנאי כשירות של הדחצ"ים וכו'). השני הן הוראות שיבטיחו כי הדירקטורים יהיו מצד אחד מעורבים מספיק בניהול העסקי של החברה וגיבוש המדיניות העסקית שלה, אך מצד שני יוכלו לשמור על האובייקטיביות הנדרשת מהם כמפקחים על ניהול עסקי החברה.
"מה בדבר מידע פנים?" אני שואל. "גם זה נושא חשוב שחייב להיכלל בנוהל," מציין אמיר. "יותר מדי פרשיות בשנים האחרונות אמורות ללמד אותנו שהנושא צריך להיות מוסדר באופן נאות. יש לוודא שהנוהל יכלול פירוט של בעלי תפקידים אשר מטבעם יהיו אנשי הפנים בחברה, קביעת הפרדות ברורות בינם לבין העובדים האחרים, ואיסור מוחלט על העברת מידע או שימוש בו".
ביצוע בקרות ליישום הנהלים
אבל, וכאן אני מנסה להרשים את אמיר בידע שלי בתחום: "כתיבת נהלים היא לא סוף פסוק. יש לתחזק את התוכנית באמצעות מתן הדרכות לדירקטורים, נושאי המשרה והעובדים. הדרכות בהן יוצגו חידושים ועידכונים בהוראות החקיקה והתקינה. יש להקדיש זמן בישיבות ועדת הביקורת, דירקטוריון החברה ובוועדה לאישור הדוחות הכספיים בכדי לדון בהשפעת החידושים והעידכונים על החברה. יש לבצע אחת לשנה ביקורת בכדי לוודא שתהליכי העבודה הרלוונטיים בנושא הממשל התאגידי והנושאים האחרים המכוסים בתוכנית האכיפה הפנימית מבוצעים באופן נאות".
"וגם זה לא יספיק", מוסיף אמיר ומחזיר את האגו שלי למקומו הראוי. "יש לקבוע בקרות שיבטיחו את קיומם של כל הנהלים שייקבעו, ולמנות גורמים שיהיו אחראים על אכיפתם בתוך החברה, ובמיוחד לקבוע ממונה אכיפה פנימי בחברה שיהיה מספיק בכיר ושהיו בידיו אמצעים וסמכויות מספקות למלא את תפקידו. אנו עוסקים לא מעט בשנה האחרונה בהכנת תוכניות אכיפה פנימיות בחברות ציבוריות, בנקים ובתי השקעות, ואנו שמים דגש רב על יכולה של התוכנית להישאר אפקטיבית ועדכנית לאורך זמן. תוכנית אכיפה פנימית שלא ניתן יהיה להראות לרשות בשעת מבחן שהיא אכן תוכנית אפקטיבית לא תעניק לחברה ולנושאי המשרה בה את ההגנה המבוקשת".
אחריות הדירקטורים בנושא
רגע לפני שאני קם והולך לדרכי, אני מנסה לאתגר את אמיר. "תראה", אני אומר לו : "גם אם חברה תגדיר את כל הנהלים שאמורים להיות כלולים בתוכנית האכיפה, והדירקטורים יפעלו על פיהם, זה לא מבטיח במאת האחוזים שביום מן הימים תימנע רשות ניירות ערך מלפתוח בהליך מנהלי כנגד אותם דירקטורים. אז מה עושים?". ובמקביל לשאלה אני ממלמל לעצמי את משנתו של אריסטו שאמר כי אפילו תבונה, חוכמה והיגיון הם לא מתכונת למניעת אסון. כאן ממקד בי אמיר מבט ומבקש ממני לשים לב לשלושה דגשים אותם הוא פורט בפניי:
- "ראשית, כפי שציינתי, יש לדאוג לכך שהתוכנית תהיה אפקטיבית, והרשות בהחלט תסתכל ותבחן את אפקטיביות התוכנית ורצינות החברה במסגרת הליכים אפשריים".
- "שנית, בעל העניין העיקרי בקיומה של תוכנית אפקטיבית הוא מנכ"ל החברה, אף יותר מהדירקטורים, בשל האחריות האישית המיוחדת שמטיל עליו החוק ביחס להפרות מנהליות, ושלא מוטלת על הדירקטורים". (אני חייב לציין כי כאן באמת הופתעתי היות שתמיד חשבתי שההפך הוא הנכון -ח.ל ).
- "שלישית, הנהלים שייקבעו בתוכנית האכיפה מיועדים לתת לדירקטורים, לנושאי המשרה ולעובדים את מירב הכלים על-מנת שימלאו את תפקידם כראוי. אולם, על כל הדירקטורים ולאו-דווקא אלו שנבחרו כדירקטורים חיצוניים, להפעיל שיקול דעת ושכל ישר בטרם יקבלו החלטות גורליות לחברה ולזכור תמיד שהמחויבות העיקרית שלהם היא למען כלל ציבור מחזיקי ניירות ערך של החברה, שסומך עליהם שיוודאו שהשקעתם בחברה מנוהלת כיאות".
אכן, בהחלט ראיון פורה שיצאתי ממנו גם מלומד יותר, וגם ובעיקר ממוקד יותר .
