תשע שעות של טניס, ארבעה ספורטאי ענק, שני חצאי-גמר בלתי נשכחים ואחד שעומד לזכות בגראנד סלאם הפותח של השנה. סיכום ביניים של אליפות אוסטרליה הפתוחה 2012. לכאורה, נובאק דיוקוביץ' מגיע להתמודדות מול רפאל נדאל כפייבוריט ברור. המדורג ראשון בעולם גבר על הספרדי בששת המפגשים האחרונים ביניהם, כולל בשני מייג'ורים (ווימבלדון וארה"ב 2011) ואפילו, השם ישמור, פעמיים על חימר. בשנה החולפת השור ממאיורקה איבד את יכולת ההרתעה שהייתה לו בעבר על יריבו הסרבי, אבל מי שמרדד את הסיפור במשפט פשטני דוגמת "זה הכל בראש" פשוט לא מבין בטניס בעיניי.
הסיפור האמיתי מעט מורכב יותר. הוא מתחיל בכך שלדיוקוביץ' אין בעיית מאץ'-אפ עם נדאל. לשם הדוגמה, בואו ניקח רגע את פדרר. השווייצרי כבר בן שלושים והוא אחד השחקנים היחידים בטופ העולמי שחובט בק-הנד ביד אחת. לכן הוא מתקשה מאוד לשלוט על המחבט אל מול טונות הטופ-ספין (הן בחבטות קו אחורי והן בנשק הקיק-סרב) שנדאל שם על כל כדור וכדור. התוצאה היא כדורים שעולים גבוה מאוד ומקשים על השווייצרי כבר שנים. עכשיו, כשהוא כבר לא צעיר, היד מחזיקה מעמד מערכה, שתיים, מקסימום שלוש. לכן פדרר מסוגל לנצח כל יריב בטורנירי מאסטרס, וגם בגראנד סלאמים הוא נראה מצוין בתחילת המשחקים נגד דיוקוביץ'/נדאל. אחר כך היד פשוט מתפרקת מעייפות ואז באמת גם הקופסה מתחילה לעבוד שעות נוספות במחשבות סטייל: "אני לא מאמין שזה שוב קורה לי".
אבל פדרר כבר לא הסיפור כרגע, אז בואו נחזור לנולה. הוא חובט בק-הנד בשתי ידיים ומכה את הכדור מוקדם ושטוח. אה, כן, הוא גם אחד המחזירים המדהימים שידע הענף מאז ומעולם. תוסיפו לכך את המאמץ האדיר שדיוקוביץ' השקיע בשנים האחרונות בשיפור הכושר הגופני והסיבולת (פלוס גמילה מגלוטן, לדבריו) והרי לכם מחיקה של היתרונות היחסיים שיש לנדאל. לא לחינם משחקים צמודים וארוכים, שבעבר היו בורחים לסרבי מהידיים ומוציאים ממנו את שפת הגוף המעצבנת ואף תבוסתנות מסוימת, כבר נראים אחרת לגמרי מבחינתו (ע"ע חצי הגמר האפי נגד מארי ביום שישי ואותו השלב מול פדרר ביו.אס אופן האחרון, שניהם, אגב, הסתיימו ב-5:7 בסט החמישי).
לזכותו של נדאל ייאמר שהוא ממש לא שוקט על השמרים. לאחרונה הוא החליט לעבור למחבט חדש, מעט כבד יותר מהקודם. "המטרה היא לשפר את היציבות, העוצמה והשליטה", מסר לעיתונאים נציג חברת Babolat, יצרנית ציוד הטניס של נדאל. בתרגום מדיפלומטית לעברית זה אומר: "המטרה היא לנצח את דיוקוביץ'". נדאל עצמו הודה כי "בשנה שעברה, המשחק שלי היה לפעמים צפוי מדי. לא הפתעתי את היריבים שלי. אני צריך לשנות כיוונים, לא לשחק כל נקודה באותה צורה. להיות אגרסיבי יותר". גם בטורניר הנוכחי אפשר היה לשים לב שרפא עובר תקופת הסתגלות למחבט הטרי, שמדי כמה ראלים גורם לו לאבד אחיזה. אבל עם כל הקשיים והטורניר שלא הלך לו חלק, עכשיו הוא בגמר, שאליו הוא מגיע כאנדרדוג.
אם תלחצו אותי לפינה, עם אקדח לרקה וברך למפשעה, כדי שאהמר על התוצאה, אלך על דיוקוביץ', כנראה בארבע מערכות. אבל אל תמהרו להספיד את נדאל. הרי אחרי תקופה משמעותית בפסגת הסבב, גם הוא וגם רוג'ר לפניו די התאהבו בסגנון של עצמם, חזרו להרגלים המוכרים והפסיקו לחדש, כשמתחת לפני השטח שחקנים מוכשרים ורעבים עובדים קשה על המגרש ובחדר הווידאו (למה עוד קוראים לזה כך?) ומחפשים את נקודות התורפה שלהם. מי אמר שאותו הדבר לא יקרה בקרוב גם לג'וקר מסרביה?