92 חודשים חלפו מאז הפעם האחרונה שמכבי תל אביב ניצחה בקרית אליעזר. אז למה בעצם לראשונה מזה שנים יש תחושה שהפעם מכבי ת"א מסוגלת לעשות את זה. התשובה הבנאלית תהיה המיקום בטבלה. בכל זאת, יגידו המצדדים בתיאוריה, ניר לוין וחניכיו נמצאים במקום החמישי ואילו היריבה עשירית. חמישה מקומות זה לא צחוק, יהנהנו בסיפוק. במבט מעמיק יותר מגלים שהפער בין הקבוצות עומד על 5 נקודות בלבד, לצהובים יש הפסד אחד העונה יותר מלמכבי חיפה ובכלל ליכולת של מכבי ת"א במפגשים מול חיפה כמעט שאין קשר למיקום. תיזכרו במומנטום הנפלא בו הגיע איוניר למשחק הקודם בין הקבוצות ולבסוף שחקניו התבטלו מול הירוקים, שדשדשו באותה תקופה. התשובה הטובה ביותר היא האמת: המשחק הזה לא ממש חשוב.
כדי שלא נפגע ביוקרת המפגש (וברווחים של יעקב שחר), נודה כי לא מדובר באירוע הספציפי הזה, אלא בעונה הכללית של השתיים שלמעשה איבדה משמעות כבר לפני קרוב לחודשיים. השאלה עכשיו היא כיצד מתמודדים עם חוסר העניין הזה, וכאן הניצחון של מכבי ת"א גדול. אבל לפני שבקרית שלום פוצחים בחגיגות, צריכים להפנים שם שהכל תוצר של סביבת עבודה מוכרת במצבי "אין לחץ", ביחס הפוך לכך שהם מתקשים להתמודד עם לחץ של מירוץ לאליפות (דווקא סיטואציה מוכרת לחיפה).
בתל אביב יודעים להפיק את המיטב ללא המתח הזה. הם עושים את זה כבר שנים. בעוד שבמועדונים גדולים אחרים יציאה מהמירוץ גורמת לירידת מתח, בקרית שלום זה רק מוריד את המשקולות מרגלי השחקנים. הכשרון תמיד נמצא שם וכשהמטרות מתפוגגות, השחקנים נעים בקלילות ובחופשיות וצוברים בטחון. זה מאפיין של בינוניות. אם לכולנו קשה להגדיר בצורה ישירה את המושג "מכביזם", אז ההגדרה הטובה ביותר היא כנראה ההיפך מההתנהגות הזו. שימו לב שבכל העונות האחרונות של הצהובים, ישנו רגע המפנה שבו מבינים שסיכויי האליפות אבדו, הלחץ יורד, היכולת משתפרת והניצחונות מגיעים.
העונה הנקודה הזו הגיעה בין הדרבי להפסד להפועל חיפה. ניצחון על הפועל ת"א היה משאיר את הצהובים במרחק קטן מהפסגה, אך ה-3:1 הגדיל את ההפרש ל-7 נקודות. לאחר מכן הגיע ההפסד (2:0) להפועל חיפה שהפך את הפער לדו-ספרתי וחתם סופית את הסיפור. אם השחקנים היו צריכים עוד סימן לכך שהמירוץ נגמר, הם קיבלו אותו ממיץ' גולדהאר שמיד פיטר את המאמן ומינה במקומו מאמן "זמני" שהגיע מבפנים. במילים אחרות, הבוס אמר: "מעכשיו זה בשביל הכיף והספורט". במכבי השחקנים אוהבים את הכיף. "המטרות שלנו הן להיות בצמרת הגבוהה, להמשיך להשתפר ולהגיע בכושר טוב למשחקי הגביע", אמר לוין רק ביום שישי האחרון. אלה מטרות שקל להתמודד איתן.
הפתרון הקל הוא להצביע על לוין כמחולל שינוי, אבל השיפור אינו תוצר של השפעתו המקצועית אלא במינויו, שהודיע בעקיפין כי היעדים הקודמים בוטלו. גם לוין נהנה מהסיטואציה הזו, שנותנת לו הזדמנות להשתמש בהרכבים הרפתקניים מבחינה התקפית. מאז נקודת המפנה ההיא, הצהובים הפסידו רק פעמיים ב-7 משחקים. במחזורים שקדמו לאותו רגע, הם רשמו 4 הפסדים רצופים והשיגו ניצחון אחד ב-8 משחקים.
בשנה שעברה, למשל, נקודת המפנה הייתה כפולה. הצהובים היו רק במרחק 5 נק' מהפסגה והגיעו למשחק עונה מבחינתם מול... מכבי חיפה. שם הם כמובן לא עמדו בלחץ (3:0), נמני פוטר יום לאחר מכן ואז הגיעו 5 ניצחונות ב-6 משחקים ששוב החזירו את הקבוצה לעניינים. זה כנראה יצר קצת לחץ והקבוצה רשמה בתגובה ניצחון אחד מ-8 המשחקים הבאים. גם בעונה שקדמה לה, הצהובים הגיעו עם ציפיות גבוהות, אבל הפסד בדרבי (1:0) העמיד אותם בפיגור דו ספרתי ממכבי חיפה אחרי 9 מחזורים בלבד וניפץ את חלום האליפות. כרגיל, היעדר הלחץ סייע להם לרשום את הניצחון האחרון שלהם מאז על מכבי חיפה (0:1) ולנצח בהמשך 3:4 את בית"ר בדרך לסיום העונה במקום השלישי. לא רק השחקנים מושפעים מהניסיון הזה, אלא המערכת כולה. ניר לוין החליף כבר מאמן בעבר באמצע העונה וגם הקהל, שלמרות שמחה על היכולת בתחילת העונה, ממשיך להגיע במספרים יפים גם בגארבג' טיים ולעודד.
"במצבים מסוג זה ההיבט המנטלי יותר משמעותי מאשר ההיבט הפיזי. לדוגמה, שחקן יכול להיות בכושר פיזי מעולה על פי כל המדדים, אבל בלחץ ועם דימוי עצמי נמוך יתקשה מאוד להשיג את התוצאות", מסביר המאמן האישי ניצן רפפורט, שמוביל את תחום אימון הספורט בחברת "תות תקשורת ותוצאות". "ככל שאדם מתורגל במצב מסוים, רמת ההתנהלות שלו בתרחיש דומה משתפרת משמעותית. גם מצב שכביכול אין בו לחץ, יוצר לחץ מאחר שגם הוא מהווה שינוי". ואכן בחיפה הסיפור הפוך, ולחוץ הרבה יותר.
מכבי חיפה הייתה שותפה לכל מאבק אליפות תחת שרביטו של אלישע לוי ומצאה את מקומה בצמרת הגבוהה כמעט בכל עונה בשנים האחרונות. ההנהלה, השחקנים והקהל לא מצליחים להתמודד עם הסיטואציה החדשה ודווקא חוסר התכלית של העונה הזו זורק אותם למקומות נמוכים. שחקנים מרכזיים לא מצליחים להפיק מעצמם יכולת טובה בסביבה לא מוכרת עבורם. ובמקום שישחקו בלי לחץ, הם מורידים הילוך. גם פה אפשר לסמן את הרגע שבו הבינו שם סופית שהם מחוץ למירוץ ואת אי היכולת להתמודד עם המצב החדש.
במחזור ה-14 הירוקים הגיעו לבלומפילד לאחר שני ניצחונות ונראה היה שניצחון על הפועל יכול לשנות את המומנטום. זה נגמר ב-0:3 לקשטן, שסגר סופית את סיכויי האליפות. מאתו רגע, מכבי חיפה רשמה את רצף המשחקים הגרוע ביותר שלה בשנים האחרונות כשהיא משיגה 6 נקודות בלבד מ-21 אפשריות. הוכחה בולטת לסימפטום הזה היא העובדה שככל שהמחזורים התקדמו מאותו 3:0, הדרייב ירד וירד. קל להצביע על כך בגזרה ההתקפית. בזמן שבחוסר הלחץ הצהובים מצליחים לכבוש יותר ויותר, נפילת המתח בחיפה הובילה לשני משחקים אחרונים ללא שערים (0:0 מול סכנין ורמת השרון). "קשה לנו להתמודד עם המצב הזה", הסביר השבוע שחקן בחיפה. "אנחנו רגילים להתמודד על האליפות או לפחות חזק בצמרת וקשה להרים את עצמך בסיטואציה כזו. יש פה שחקנים שלא יודעים לעשות את הסוויץ'".
יעקב שחר החליט להשאיר את אלישע לוי, אבל הפעולה הזו לא סייעה למצב הפסיכולוגי. בעוד שבת"א חילוף המאמנים סימן שינוי תפיסה שהוריד לחץ על השחקנים וגם הרגיע את האוהדים, בחיפה זה רק מגביר את הדשדוש. לא בגלל אופיו ומקצועיותו של המאמן, אלא בגלל ידיעת השחקנים שהוא ככל הנראה לא ממשיך בעונה הבאה. זה יוצר אווירת סוף עונה. ובחיפה אווירת סוף עונה שווה הפסדים, בשונה מבתל אביב.
לא רק השחקנים נמצאים בסחרור מהסיטואציה, אלא המערכת כולה. לאוויר נזרקים שמות של שחקני חיזוק ללא הכרה ובמקביל נפלטים החוצה שחקנים ומסומנים אחרי כל משחק אשמים שכנראה ייחתכו. כמה פעמים העונה כבר צוטטו גורמים במועדון כי בוליאט, תמיר כהן, מוחמד גדיר, עידן ורד ואחרים בדרך החוצה? במכבי ת"א, למשל, לא מדברים על רכש ולא על גל עזיבות. שם התחיל השקט בדיוק ברגע שהקרב על האליפות ברח. נראה כי דווקא בסיטואציה הלא רגילה הזו, הניהול המופתי בדרך כלל של שחר וחיפה הופך להיות דומה לזה של מכבי, ולהיפך. והקהל? הוא יורד ויורד משבת לשבת. אז נכון שלמפגש הנוכחי ביניהן יגיעו 10,000 איש, אבל מאז ההפסד בדרבי החיפאי יש ירידה של כ-1,000 אוהדים ממשחק למשחק. במשחק הבית הקודם נגד סכנין היו פחות מ-6,000 צופים בקרית אליעזר.
"במצב הזה, בחיפה חייבים לחזק את המנהיגות, שזה כולל את השחקנים, ההנהלה והמאמן", מוסיף רפפורט. "מנהיגות שלילית וגישה שלילית יכולות להעצים את עצמן ולהגביר את הלחץ ותחושת חוסר הביטחון. חיפה בעיניי צריכה להתמקד בחיזוק מנהיגות שיוצרת אופטימיות ומעלה את הבטחון העצמי של השחקנים. כדי שזה יקרה, על המאמן וההנהלה לזהות את הגורם שיכול להנהיג אופטימיות ולהשרות בטחון בתוך הקבוצה ולתת לו כלים פרקטיים להצלחה במשימה. לבד זה לא יקרה וכרגע המנהיגים שם הולכים למקום שלילי. לדעתי, במכבי מקור הלחץ מגיע מהקהל ואילו בחיפה זה נובע מהציפיות הגבוהות של ההנהלה ובעל הבית".
ואולי זה כל הסיפור. בזמן שבתוך התודעה של שחקני מכבי תל אביב יושבים האוהדים, שכרגע רק רוצים לראות כדורגל טוב, בחיפה מתרוצצת בראשם של השחקנים תחושה של רעידת אדמה במועדון שעלולה להתרחש בקיץ הקרוב. אפשר להחליף מאמנים, אפשר להחליף הרכבים, אפשר לדרבן שחקנים, אפשר לנסות להרגיע את הקהל. הכל נעשה בשני המקרים, אבל אי אפשר לשנות DNA של מועדון.