זה הזמן לליגה אחרת. אם יש משהו שלמדנו מהמחזור הראשון בליגה (ומרוב העונות בעשורים האחרונים) הוא שהגיע הזמן לעשות מעשה. לא לאמץ עוד חוק רוסי או המצאה שאולה ממדינה אחרת, אלא לקחת לידינו את התקדים. זה הזמן להוציא את מכבי תל אביב מהליגה כאן ועכשיו. זה לא באשמתה, כמובן, הרי שהשאיפה למצוינות וללחימה בלתי פוסקת במרוצת השנים אחר כל תואר היא מבורכת ונכונה – כך צריכה קבוצה מקצוענית להתנהל. זה כי כל היתר פשוט חיות כבר כמה עשורים על ניצול עייפות רגעית, סל רנדומלי או שיטות עוקפות בג"צ כדי להתהדר בתואר. הביטו על ההבדלים בין האלופה, שהרוויחה את התואר שנים רבות כל כך, ומי שקרויה סגניתה - מי שהפכה לאחרונה לדבר טרי, מרענן ומלהיב בכדורסל שלנו. זו לא תבוסה, זו פשיטת רגל קולקטיבית ומייצגת.
תנו לנו יריבות אמיתית בין 10 או 12 קבוצות (שיהיו חייבות להעמיד לא רק תקציב נורמלי, אלא גם אולם נורמלי) ותקבלו עוד קהל במגרשים, יותר ישראלים שבאים לידי ביטוי והרבה יותר אקשן ומתח. כמו בניצחון של אשכנזי בהארכה על האקסית או במאבק השני בתוך שבוע בין שמיר לאפי. כמו במשחקים של הפועל ירושלים, שתמיד תדע אחרי עליה מרשימה עוד נפילה קיצונית שתעשה הרבה רעש. אולי אף נזכה ליותר בעלי קבוצות חדשים ושפויים שירצו להיכנס לעסק כי הוא יהיה תחרותי בהרבה. מכבי, כפי שלא מעט מאנשיה חושבים, לא צריכה באמת את הליגה. האדריאטית היא הכנה ראויה לא פחות למשחקי היורוליג ואף מסתיימת מדי עונה מוקדם בהרבה מהקופל-ליג שלנו.
מדוע שהצהובים לא יצטרפו רק לפיינל פור שלנו? ביורוליג הם ישחקו גם כך, ובעקבות ההחלטות האחרונות שקיבלה יול"ב הרי ששם תגדל כמות המשחקים. כי הרי גם בעונות בהן איבדו את האליפות הם עדיין הגיעו עד חצי הגמר לפחות. ואחרי הכל, משחקי ליגת העל עבורם הם מזמן משחקי אימון לכל דבר, ועוד בסגל חסר ביותר. הנגזרת החיובית ביותר שיוצאת לשחקנים של דייויד בלאט היא בסך הכל הרגשה ביתית וכמה שעות נוספות קרוב קרוב לאבא-אמא, לפני שמתחילים לשחק באמת.
קל להאשים את מכבי ת"א, אבל נבון יותר יהיה להביט בעיניים של ליאור ליובין ושחקני גלבוע/גליל ולהכיר בעובדות. יש בארץ שתי ליגות, שתי רמות שונות וכל ניצחון מקרי בהחלט במשחק או שניים במהלך העונה לא ישנה זאת. כפי שאמר ליובין, זו הדרך ולא התוצאה. היא מתחילה במציאת ספונסרים שלא יגיעו אם לא יהיה במה לתגמלם, בגובה התקציב, בחירת זרים והשלמת סגל עם ישראלים ראויים (ואין הרבה כאלה). בתשתיות ובעבודה מול הקהילה כדי שבסיס האוהדים יתבסס על כמה אלפים ולא על מאות. אם ניתן לאוהדים האלה תחרותיות בליגה שיכולה להיות הצמודה ביותר בעולם, הם ימלאו את האולמות. אם ניתן לקבל גישה גבוהה יותר ליכולות עימן חזר רביב לימונד משנות הגלות באירופה, לליגה המסתמנת שוב כשוויונית כמעט לגמרי בין מקומות 2 ל-8, הרי שיש טעם למשחק, והוא מתוק, כייפי ומהנה.
קופל הוא אמן שיווק, אבל לא כל עטיפה יפהפיה יכולה להסתיר מוצר פגום. יש לו פלטפורמה טלוויזיונית מעולה, רוויה באהבה ובזמן מסך ואלפי אנשים המשוועים למשחק אמיתי. זה הזמן שלו לעשות מעשה, בעצה אחת עם בכירי הצהובים, לפני שברתומיאו וחבריו יגנבו לו את ההצגה ויחליטו שלקבוצות יורוליג אסור לשחק בשלוש ליגות. זה הזמן לדאוג באמת ובתמים לענף המקרטע כדי שיחזור להיות הישגי. זה הזמן להרים את הקבוצות המתבוססות בבינוניות, להכריח את השחקנים שלא ירימו ידיים מראש בכניעה מוחלטת כי יהיה להם בשביל מה לתת הכל בכל משחק ומשחק, ולאורך 40 דקות ולא 6. זה הזמן לתת למועדון אחד, שהביא את אירופה אלינו, את כל הכלים להמשיך ולעשות בצורה הטובה ביותר את מה שהוא יודע. וזה הזמן לתת לנו ליגה פתוחה וטובה, מרתקת ושווה. כדי שכולם יחיו בציפיה מראשון לראשון. כדי שהחורף החם לא יהיה נחלתם של 12 שחקנים (או 15) בלבד.