מחאות, סיסמאות ועובדות

הכותרת הראשית של ynet אמש (מוצ"ש, 13.8.11) הייתה: "העם התעורר במשמרת שלך". כותרת המשנה ציטטה מדבריהם של מפגינים, לפיהם כל הממשלות אשמות אבל בנימין נתניהו אחראי משום שהעם דורש כעת את השינוי. אחרי זמן קצר התחלפה הכותרת: "הממשלה אשמה במצב". כותרת המשנה נעלמה. אני רק מקווה שנוני מוזס לא יפטר את העורך שהעז, ולו לשעה קלה, להסיט את האש מביבי.

שינוי אמיתי תלוי בשני גורמים יסודיים: תשתיות פיזיות וחינוך. כאשר ניתן יהיה להגיע במהירות ובקלות מן הפריפריה אל מרכזי התעסוקה, יהיה הרבה יותר אטרקטיבי לגור מחוץ למרכז. וכאשר החינוך יהיה טוב יותר, הסיכויים להתקדם ולהיחלץ ממעגלי מצוקה יהיה טוב יותר. עכשיו בואו נראה האם הממשלה הנוכחית באמת נכשלת בתחומים הללו, או שמא גורמים אחרים אשמים בכך.

תחום התשתיות מלמד, שבניגוד לזעקות הפופוליסטיות - ההפרטה עובדת ומצליחה. קחו את כביש חוצה ישראל ואת מנהרות הכרמל, והשוו אותם לנתב"ג 2000 ולרכבת הקלה בתל אביב. נדמה לי שלא צריך דוגמאות נוספות. מהעבר השני, מה שמעכב רפורמות אמיתיות בתשתיות הם ועדי עובדים חזקים בחברת החשמל, הנמלים ורכבת ישראל (אגב: ועדים שמגֵנים על אלפי עובדים מיותרים, שעולים הרבה יותר מאשר החרדים). הממשלה הנוכחית, כמו קודמותיה, מנסה לדחוף לרפורמות בתחומים הללו. אם היא תיכשל, שוב כמו קודמותיה, לא היא תהיה האשֵמה, ודאי לא האשֵמה העיקרית.

עכשיו תראו מה קורה בחינוך. הממשלה הנוכחית, בניגוד לקודמותיה, הגיעה להסכמים עם ארגוני המורים על רפורמות מרחיקות לכת (אגב: גם עם הרופאים, אבל הם מסרבים לחתום על ההסכם בגלל חילוקי דעות פנימיים). שמתם לב ששנת הלימודים מתחילה בעוד שלושה שבועות ואין איומי שביתה? נכון, יש עוד המון מה לעשות במערכת החינוך, אבל גם כאן אי-אפשר היה לעשות דבר בגלל כוחם של העובדים - והנה יש לנו פריצת דרך.

איפה הציבור הדתי-לאומי? מדוע לא רואים אותו במאהלים ובהפגנות? יש לכך מספר תשובות. האחת: החשש מפני הצביון הפוליטי של המחאה, עימה אין הציבור הזה מזדהה. השנייה: קיום הפגנות הענק בליווי מופעי אמנים במוצאי שבת שלפני תשעה באב, הדיר מהן את רגליהם של שומרי מצוות: השלישית: ההפגנות מתחילות בשבתות או לכל המאוחר כמה דקות אחרי צאת השבת.

כל זה נכון, ואני רק מבקש להוסיף עוד סיבה. הציבור הדתי-לאומי עסוק בעשייה. הוא פרוס לאורכה ולרוחבה של הארץ, כולל ביישובים שרוב המוחים משדרות רוטשילד לא מוכנים לגור בהם. בלי הרבה רעש וצלצולים, הוא הלך ללוד מוכת הפשע ולדימונה מוכת האבטלה ולעוד עשרות מקומות. כן, גם ביהודה ושומרון - שם, בניגוד לתעמולה הנבזית, תנאי החיים הרבה פחות נוחים מאשר במדינת תל אביב. בנות השירות הלאומי יוצאות לשליחויות חינוכיות וחברתיות בכל קצווי הארץ. וכל זה - במקביל לשירות צבאי מלא, לימודים ועבודה, בלי מלגות של אברכים וכמעט בלי סיוע ממשלתי. בזמן שאחרים מפגינים, הכיפות הסרוגות עובדות.

ברור שצריך להפחית את המיסים העקיפים ולהעלות את הישירים, אך כדאי לשמור על פרופורציות. חברי הכנסת אופיר אקוניס, זהבה גלאון ומשה גפני הגישו הצעת חוק להוספת מדרגת מס של 55% למשתכרים מעל 60,000 שקל בחודש. ההכנסה השנתית הצפויה: 286 מיליון שקל. וזה בהנחה שכולם ישלמו ולא יעשו כל מיני תרגילים (חוקיים) כדי לעקוף את הגזירה החדשה. סכום נכבד, אבל גרושים ביחס לתקציבים הדרושים כדי לחולל שינוי אמיתי.

רובו המכריע של תקציב המדינה משועבד להחזר חובות, למשכורות ולפנסיות. אפשר כמובן לפטר עובדים, אבל זו תהיה פגיעה ישירה בדיוק במעמד הביניים. ההסתדרות לא תתן לגעת בהסכמי השכר והפנסיה, ואם לא נפרע את חובותינו בצורה מושלמת - נוכל לשכוח מהלוואות עתידיות. לכן, שינוי יסודי יצריך זמן ושמירה מדוקדקת על כל האיזונים - שבזכותם מצבנו הכלכלי טוב פי כמה משל ארה"ב, בריטניה, ספרד, יפן ועוד כמה וכמה מדינות גדולות.

כבר אמרתי שוב ושוב, שיש איפה לקצץ סכומים גדולים: תקציב הביטחון. בתור התחלה, תסגרו את גלי צה"ל ותחסכו 150-100 מיליון שקל בשנה. כאשר מדברים על כך שצריך לקחת מהחרדים 200 מיליון שקל בשנה (ואני בהחלט חושב שהם מקבלים הרבה יותר מן המגיע להם), לא צריך לזלזל בסכומים דומים שאפשר לקחת מהרדיו הפרטי של הצפונובונים.

דומה שכלכליסט החליט שיום חמישי יהיה יום הפופוליסט. אחרי החישוב המופרז של הוצאות גידול הילדים לפני שבועיים, הגיע בשבוע שעבר תורן של הטבות המס. את עיני תפס במיוחד נושא החוק לעידוד השקעות הון, שלדברי העיתון עולה למדינה 5 מיליארד שקל בשנה, המופנים בעיקר לחברות הגדולות.

בואו ניקח לדוגמה את הסכום הגדול ביותר שהוצא בשנים האחרונות במסגרת חוק זה: מענק של מיליארד שקל לאינטל. בתמורה, החברה תשקיע 5 מיליארד דולר (17 מיליארד שקל) במפעלים בפריפריה - בקרית-גת ובצפון הארץ - אשר יוסיפו 2,500-2,000 מקומות עבודה באיזורים מוכי אבטלה אלו, וכך יעודדו בהם את הפעילות הכלכלית כולה. חוץ מזה, היא תשלם מס חברות של 5% בלבד - על הכנסה שבלי המענק מהמדינה, כלל לא הייתה נוצרת. וזה כאשר יש לאינטל הצעות מפתות ממדינות רבות אחרות, בלי הבעיות הגיאו-פוליטיות של ישראל. אז האם הכסף הזה הולך רק לאינטל? ממש לא.

לראש עיריית תל אביב מגיע קטע משל עצמו. רון חולדאי תומך בצורה פעילה במחאה, מעניק לה סיוע מכספי העירייה ומעלים עין משורת הפרות החוק הכרוכות במאהל ברוטשילד. אלמלא הייתי תל אביבי בעצמי, הייתי חושב שזה נובע מהזדהות אמיתית. אבל מאחר שאני תל אביבי כל חיי, אני יודע מהם סדרי העדיפויות האמיתיים של חולדאי.

זהו האדם העומד בראש העירייה שמאשרת בניית עוד ועוד מגדלי יוקרה, כולל באיזורים שניתן היה לבנות בהם דיור עממי - כי הרי המגדלים מכניסים הרבה יותר ארנונה. זו אותה עירייה שמשקיעה עשרות מיליונים בשיפוצים בצפון העיר ומזניחה את הדרום. זו אותה עירייה שלא מצליחה לקדם את פרויקט הרכבת הקלה, שיאפשר לגור מחוץ לתל אביב ולהיכנס אליה בקלות. זו אותה עירייה שנכשלת כישלון חרוץ בתחום החינוך ובכך מנציחה את הפערים בין עשירים לעניים. זו אותה עירייה שמאפשרת לשכן מאות ואלפי שוהים בלתי חוקיים בדירות שניתן היה להעמידן לרשות זוגות צעירים. זו אותה עירייה שאינה מאפשרת לפצל דירות ובכך ליצור דירות קטנות להשכרה.

אז מר חולדאי, בבקשה ממך: אל תעבוד עלינו. אנחנו מכירים את העיר שלך הרבה יותר מדי טוב, מכדי שנקנה משהו מהעמדת הפנים הצבועה שלך.