סוד ההצלחה הסינגפורי: שלטון פקידי הממשלה

בטור הקודם דיברנו על סינגפור וניסינו להציג את המורכבות של חברה שהיא קפיטליסטית אך לא דמוקרטית. בטור הזה נמשיך ונדון בשאלת המנהיג. מי יכול ורשאי להנהיג מדינה? מהיכן הוא שואב את הלגיטימציה שלו?

• בואו להתעדכן בסרטונים ותמונות בלעדיות בפייסבוק שלנו
  

המדפים בישראל לא מלאים בחומר על סינגפור. קיים הספר המרתק של ברוך נבו וגבי וויימן (אני משתמש בו) והספר "מן העולם השלישי לראשון", שהוא אוסף פרקים מהאוטוביוגרפיה של לי קואן יו, המנהיג והמעצב של סינגפור המודרנית. הספר הזה הוא פרי יוזמתה של אישה אחת, זהבה דנציגר, שהוציאה אותו לזכר בנה הטייס שנפל, סג"מ דניאל דנציגר. לדניאל מוקדשים הטורים על סינגפור.

על אבולוציה של משטרים

במדע המדינה היווני אנחנו מוצאים שלושה זוגות של מושגים העוסקים בצורות שלטון של המדינה. כל זוג כזה מורכב ממשטר חיובי ומהמשטר השלילי שאליו הוא יכול להתדרדר: דמוקרטיה ואוכלוקרטיה, אריסטוקרטיה ואוליגרכיה, מונרכיה וטירניס.

דמוקרטיה היא שלטון הדמוס, חבר האזרחים שמרכיב את עיר המדינה היוונית. הדמוס לא כולל נשים, לא כולל זרים, אורחים ועבדים. בעצם, דמוקרטיה מזכירה לי דווקא אסיפת קיבוץ, בה רק החברים יכולים להצביע. כשאתה לא חבר דעתך לא נחשבת, מרגע שאתה חבר, יש לך זכות מלאה.

הדמוקרטיה יכולה להתדרדר לאוכלוקרטיה. האוכלוקרטיה היא שלטון האספספוף, ההמון (האוכלוי, כמו אוכלוסיה בעברית). לא מופרך להניח שפילוסופים כמו אפלטון – אילו היו חיים בימינו – היו קוראים לשלטון שמנהל את ישראל ואת העולם המערבי בשם אוכלוקרטיה; שלטון שבו "לכולם" יש זכות להשפיע, שלטון שבו השליטים מתחנפים לא פעם למצביעיהם ומספקים להם מתנות על פי דרישתם ולא מן הסיבות הטובות. כשהדמוקרטיה מתדרדרת היא עלולה להפוך לאוכלוקרטיה.

זוג נוסף, והוא הרלוונטי לטור שלנו, הוא הזוג אריסטוקרטיה ואוליגרכיה. כשאומרים בימינו אריסטוקרטיה, ובעצם במאות השנים האחרונות, אנחנו רואים בעיניים אצילים מנופחים, לורדים בריטים, את הנסיך ויליאם, ויש כאלה שיגניבו לקטגוריה גם כל מיני משפחות איכרים ופוליטיקאים, כמו משפחת דיין הישראלית לדורותיה.

ביוון העתיקה, אריסטוקרט הוא שליט מצטיין ששולט למען הכלל ולטובתו. אריסטוי, פירושו "הטוב ביותר". ארסיטוקרטים הם קבוצה של המוכשרים בבניה של החברה ששולטים בה לטובתה. אבל הבעיה שאריסטוקרטיה יכולה להתדרדר וכשהיא מתדרדרת היא הופכת לאוליגרכיה; שלטון של קבוצת בעלי אינטרס לטובת עצמם. שונה מהמשמעות שניתנת למושג הזה בימינו.

הזוג האחרון הוא של המונרך ושל הטיראן. מונארך (מונו - אחד או יחיד, - ארכי התחלה או כוח) הוא בעל כוח יחיד ששולט במדינה לטובת האזרחים. וכששלטון כזה מתדרדר הוא יכול להפוך לטיראניס; משטר עריץ.

והשאלה של סינגפור

לי קואן יו לא היה ראש הממשלה הראשון של סינגפור החופשית. קדם לו יהודי ממוצא עיראקי, דיויד מרשל (משעל), אבל לי, ללא ספק, הוא האב הגדול של סינגפור המודרנית, ה"בן גוריון שלה". הוא הפך אותה, ביחד עם קבוצה מצומצמת של אנשים מוכשרים מאי (סינגפור היא אי לא גדול שלצידו כ-50 "איונים" קטנים) עלוב, מטונף, עני, המורכב מרוב סיני ומבני מיעוטים אחרים, למדינת עולם ראשון, עשירה, מצטיינת ולא דמוקרטית. זו מדינה, כך מקובל לחשוב, שטוב לאזרחים שלה לחיות בה. לפחות לרבים מהם.

את לי, יליד 1923, ששלט בסינגפור מ-1959 ועד תחילת שנות ה-90, מקובל לתאר את כ"עריץ נאור". במונחים היווניים נקרא לו מונרך. שליט טוב. לקבוצת החברים שצועדת איתו יד ביד מסוף שנות ה-60 ושולטת למען פיתוח המדינה ולטובת העם ניתן לקרוא בשם אריסטוקרטיה; קבוצת מוכשרים הפועלת לטובת העם.

עכשיו נשאלת השאלה היוונית: האם אפשר לתחזק משטר אריסטוקרטי מבלי שיהפוך לאוליגרכי? לפי החשיבה היוונית – סופה להפוך לאוליגריה – למדינה שבה שולטת קבוצה שדואגת לעצמה. כמו העלווים של סוריה.

יש מדריכים לכל כך הרבה מקצועות, אבל אין מדריך לבניית אומה. בוודאי לא לאומה שנוצרה בניגוד לרצונה, שהיא בעצם אומה מלאכותית; כזו שבניה מעולם לא ראו בה אומה. סינגפור התחילה את דרכה כפדרציה (שותפות שלטונית המאפשרת ממשל מרכזי אבל גם שליטה עצמית מסוימת לכל ישות בתוכה. ארצות הברית היא פדרציה וכך גם גרמניה והודו) עם שכנתה הענקית מלזיה. אבל המלזים לא אהבו את ההסדר הזה ובעטו את סינגפור החוצה.

לי מספר שישב מול עצמו וחשב על החסרונות של ארצו החדשה: אי ללא גב קרקעי (מלזיה), ריבוי לאומים, עוני. כדי לשרוד, הוא כתב, דרוש מאמץ מיוחד ומבנה פוליטי מיוחד. ואכן, לי הקים את הייצור הזה; טוטליטריה מנדרינית קפיטליסטית.

ומיהם חברי התזמורת?

במדינה של לי שולטת קבוצה מוכשרת של חברים לדרך, אנשים שצועדים זה לצד זה עשרות שנים. לי מדמה את עצמו למנצח על התזמורת. והוא אכן עומד בראשה. לי היה האחראי לאיסופה, לאיגודה ולפעילותה של קבוצה מצומצמת זו, והוא גם האחראי לפיזורה ההדרגתי לאחר הזדקנותה. בתהליך אמיץ ומודע לעצמו הוא החל להחליף את חבריו לדרך באנשים חדשים, מוכשרים ושאפתנים.

סוף התהליך הוא הפרישה החלקית של לי עצמו מתוך תקווה שיורשיו יפליאו לעשות כמותו. ומי הם יתר המוכשרים? כאן פועלת סינגפור על פי המסורת הסינית שהביאה לעולם את המנדרין; הפקיד הממשלתי, ה"סיביל סרוונט" הקלסי.

בימי הקיסרות הסינית העתיקה נהגו לערוך בחינות למועמדים להיכנס בשעריה של הפקידות הקיסרית, והבחינות האלה עזרו למדינה ליצור את פקידיה כמעמד אחד בעל אינטרס דומה. הסינגפורים הולכים בדרך דומה, אלא שאת הבחינות של הקיסרות החליפו אוניברסיטת סינגפור בתואר הראשון או השני ואוניברסיטאות עילית בעולם המערבי בתוארי דוקטור.

הילדים בסינגפור נמצאים תחת זכוכית מגדלת של בדיקת כשרון ופוטנציאל כל הזמן. אין הזדמנות שניה. נכשלת? נכשלת! הצלחת? אתה עובר לשלב הבא, ממשיך ללמוד. אתה מצטיין? תוכל לטפס בסולם הדרגות של הפקידות הממשלתית. כאן תוכל להשפיע, כאן תוכל לפעול למען העם וגם להרוויח יפה מאוד. ומה על החיים האישיים שלך? על האושר, הפנאי והרווחה? על זה נדבר כבר... 

ד"ר אושי שהם-קראוס, סוציולוג ופילוסוף של הכלכלה. מלמד בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ובבית הספר לכלכלה במכללה למנהל. הוא חוקר של מדינת הרווחה החדשה. ספרו "בודריאר וסימולקרת הכסף – על כסף, שוקי הון ומשברים פיננסיים" יצא לאחרונה לאור בהוצאת רסלינג. ניתן לפנות אליו במייל: ushik42@gmail.com