|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
ראלף ניידר [צילום: דון לאוונז´, פליקר]
|
|
|
דרוש ראלף ניידר ישראלי
|
|
לא די בהצלחתו של מרד הקוטג', החד-פעמי בינתיים בארץ. ישראל זקוקה למישהו נמרץ ודינמי, בנוסח פעיל זכויות הצרכנים האמריקני, שיוביל וידרבן את אזרחיה להתקוממות אינטנסיבית ולחרם טוטאלי כנגד כל ניסיון של הפקעת-מחירים
|
|
הצלחתו הגדולה של מרד הקוטג' בארץ הוכיחה, בעליל, שבידיו של הצרכן הישראלי מופקד נשק יעיל כנגד העלאת מחירו השרירותית. אלא שימים יגידו אם ההימנעות הגדולה מקניית הלבן-לבן הזה הייתה רק מרד-צרכנים חד-פעמי שהצליח, או שהייתה בו פריצת-דרך גם לבאות. מכל מקום, כבר הצליח המרד הזה לעורר סערה ולהוכיח שהצרכן הישראלי מסוגל, אומנם, להתעורר לפעולה, אבל רק כשהחרב ממש מונחת על צווארו.
אין צורך
בארה"ב, להבדיל אלף אלפי הבדלות, כבר שנים שאין שום צורך במרד כזה. בארצו של הדוד סם למדו היצרנים, זה מזמן, פרק מאלף בהלכות-קנייה נאותות. בפרק הלימוד הזה הוברר להם, באורח ברור, שעל הצרכן האמריקני המצוי פשוט לא ניתן לעבוד. לפחות לא מאז ימיו של המשפטן והעיתונאי ראלף ניידר, פעיל זכויות הצרכנים המיתולוגי.
צרכנות נבונה
את פרסומו קנה ניידר כמניף דגל שוויון זכויות הצרכנים באמריקה. במשך קרוב ל-40 שנה הוא נאבק בשחיתויות של חברות פרטיות, במוצרים לקויים ובשירות גרוע. היה זה ניידר שלימד את העם האמריקני פרק בהלכות צרכנות נבונה. בסדרת כתבות ארוכה שפירסם, עלה בידיו לחשוף ברבים את דרך הרמייה של היצרנים למיניהם, את עושק הצרכנים שלהם, ואת הליקויים החמורים שבמוצריהם. כך, למשל, פקח ניידר את עיניהם של בני עמו שחברות הנפט אינן, בעצם, הבעלים של השמש, וקנה את עולמו כשחשף בפניהם, בין היתר, את פגמי התכנון והמבנה של כלי-הרכב למיניהם.
אלף-בית
במרוצת הזמן אומצה תורתו של ניידר כאלף-בית, לפיו אין הצרכן צריך להתנהג כקונה שמבזבז את כספו לריק. מרידות הצרכנים ההמוניות שאירגן פעיל זכויות הצרכנים כנגד הפקעת מחירים, הפכו מהר מאוד לספר הספרים של עולם הצרכנות. התוצאות החיוביות ניכרו היטב בשטח. החרם הטוטאלי, שהטילו הצרכנים כנגד כל יצרן מפקיע, לא רק שהביא להורדת מחירים - הוא גם יצר תחרות פרועה, אם כי בהחלט בריאה, בקרב היצרנים, שממנה רק יכלו הצרכנים ליהנות.
מגיפה חולנית
מזה שנים משתוללת בארץ מגיפה חולנית של הפקעת מחירים, שבה מגיעים רווחי היצרנים על מוצריהם לשיאים אבסורדיים של מאות ואף לאלף אחוזים. כל זאת בשעה שהרווח שלהם אינו צריך לעלות ליותר מעשרות אחוזים בלבד. הדברים אמורים לאו-דווקא במוצרי מותרות, אלא, ובעיקר, במוצרים בסיסיים, שעליהם מתקיימת דלת העם ושממדיה רק הולכים ותופחים.
אז לפחות הגיע הזמן להופעתו של ראלף ניידר כזה גם כאן, אצלנו, בארץ. אחד שיסתום, אחת ולתמיד, את הפרצות המיותרות כל-כך, שרק קוראות לגנב לבוא.
|
| תאריך:
|
12/07/2011
|
|
|
עודכן:
|
12/07/2011
|
|
ראובן לייב
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אהרן מיטל
|
12/07/11 14:37
|
|
יש פסקי דין שפשוט מרגיז לקרוא אותם, ופסק דינו של יגאל מרזל בנושא מסירת נתוני עסקות הטיעון הוא אחד מהם. לא בגלל התוצאה, אלא בגלל מה שהביא את מרזל אליה: הברדק בפרקליטות.
|
|
|
|
|
היום הולך להיות יום נפלא! היום אבלה את יומי בהפנינג מוצרי התנחלויות, מלטפים, מפנקים, מריחים למרחוק כעשן שריפה מודחקת, מוחשיים כרגב אדמת ארץ ישראל, ושורשיים כשרה אימנו! היום אני הולכת להתפנק בגדול! לא סתם אזרחית שומרת חוק אנוכי, להבדיל מאותם סמולנים שמחרימים מוצרים מההתנחלויות! אני מקיימת את החוק בדבקות וביתר שאת למען יראו וייראו (הסמולנים).
|
|
|
|
|
לא "חוק החרם" (המעמיד עיצומים מוניטריים על מחרימי ארצם) עצמו הוא שכה חשוב, אלא המסר שמאחוריו, לאמור: ההשתוללות האנטי-ישראלית, האנטי-יהודית וציונית בידי "משנאי החינם בינינו", אלו "הנבלים ברשות הרוח" נגמרה והמקעקעים את זכות קיומו של העם היהודי למדינה יהודית בארץ ישראל לא יינקו.
|
|
|
|
|
כמה קל למושכי עט חדי לשון לרומם ולהפיל, לעודד ולהכפיש, קל מאוד להתגולל על הרפתנים בארץ. מה לא כותבים אותם יודעי דבר? אפשר בהינף יד לחסל ענף, להשפיל, להעליל ולבזות. כמה מכל אותם כותבים עשו משהו משמעותי עם ערך מוסף לחברה? כמה יצרו, הקימו, הסתכנו? אני מניח שלא רבים. קל ליושבי הקרנות ולמחשבי החשובים להסביר כמה זה מיותר, יקר עם הטיה פוליטית, עם קריצה למועמדים לכנסת, ומה לא? מה, באמת כאלה אנחנו? האם כל הרוע, הנצלנות והאדישות הם אנחנו, הרפתנים המשקמים כל אחד במשקו, ומשתדלים לעמוד בדרישות התקן המחמיר לייצור חלב, המשקיעים בלי סוף במתקני הייצור בתנאי חייה של הפרה?
|
|
|
|
|
לראשונה מאז החל בעדותו, נשמע (יום ב', 11.7.11) אהוד אולמרט נבוך יותר מאשר נרגז. זה היה כאשר התובע, אורי קורב, החל לפרט את נתוני ההוצאות וההכנסות של משפחת אולמרט מאז שלהי שנות ה-90, ולא ויתר גם על הפרטים שמסר אולמרט בהצהרת ההון שהגיש ב-1999. באיחור קל, זינק הסניגור רועי בלכר לעזרת לקוחו, והוציא מהשופטים איסור פרסום על פרטים כגון מספר חשבון הבנק וסכומי ההכנסות וההוצאות המדויקים.
|
|
|
|
|
