מפעל הפיס הוציא מכרז למתן שירותי פרסום שבו מוזמנות חברות להציע הצעות למתן שירותים למפעל הפיס. מכיוון שמדובר באחד המפרסמים הגדולים ביותר במשק בהיקף כספי כולל של כ-25-20 מיליון דולר בשנה, כבר ניכרת מעורבות של גורמים גדולים הבוחשים ופועלים לקדם אינטרסים שונים.
מפעל הפיס קבע דרישות-סף להשתתפות במתן הצעות:
- חברת הפרסום תידרש להוכיח תקציבי פרסום בהיקף שנתי (ב-2010) שלא יפחת מ-120 מיליון ש"ח;
- רשימת הלקוחות של החברה בשלוש שנים הקודמות כוללת לפחות לקוח אחד שיש לו תקציב פרסום של כ-20 מיליון ש"ח;
- המציע הוא משרד פרסום בעל ותק וניסיון של חמש שנים לפחות בתחום הפרסום או שמנהלי משרדו או בעליו הם בעלי ותק של לפחות שבע שנים בתחום הפרסום;
המכרז יקבע מי יהא משרד/משרדי הפרסום לתקופה של חמש שנים הבאות. מבחינה זו מובן כי מדובר בבוננזה של ממש, בתקציב (הכנסות) כולל של 125-100 מיליון דולר. לכן אין פלא כי התחרות בין המשרדים הולכת ומחריפה, וכך גם הבחישות ההדדיות.
אחת השאלות המרכזיות העולות מן המכרז הן: האם ניתנת למשרדים מקצועיים מתאימים הזדמנות שווה; והאם המגבלות שהוצגו מראש - הכנסות של 120 מיליון ש"ח לשנה למשרד פרסום - ויתר הקריטריונים שנקבעו, אינם מכוונים להשגת תוצאה המבוקשת מראש.
בחינת דרישות המכרז והמצב בשוק הפרסום מלמדים, כי כשבעה משרדים יוכלו, אם ירצו, להציע הצעות. ואלו הם: אדלר חומסקי, גיתם BBDO, יהושוע TBWA, מקאן אריקסון, באומן בר רבינאי, שלמור-אבנון-עמיחי,
ראובני פרידן. כתבנו אם ירצו, מכיוון שהשתתפות במכרז מחייבת מאמץ ניהולי ניכר וגם הוצאה כספית בלתי מבוטלת, ולכן ספק אם ישתתפו משרדים שיסברו שהמכרז "תפור" לאחר...
רשימת המשרדים הפוטנציאליים היא רשימה, אך החיים מלמדים אחרת: אדלר חומסקי וגיתם BBDO משמשים כיום כמשרד הפרסום של מפעל הפיס, ולכן יש להם יתרון יחסי ניכר על-פני כל האחרים; יהושוע TBWA מספק שירותים לטוטו ולכן הוא נתון בניגוד עניינים ומיותר שיגיש אפילו הצעה; משרד מקאן אריקסון נדחה במכרז הקודם אגב פעולה בלתי עניינית מצד מפעל הפיס שגם זכתה לביקורת נוקבת; באומן בר רבינאי שזכה במכרז הקודם (יחד עם אדלר חומסקי) הוחלף על-ידי מפעל הפיס עקב חוסר התאמה. גיתם BBDO נכנס בנעליו; ראובני פרידן נחשב אחד הגדולים, אך ספק אם יתמודד; שלמור-אבנון-עמיחי לא נחשב מועמד בעל סיכויים לזכות במכרז.
הנה כי כן: אם "נקזז" את אותם משרדים בעלי מניעות מוקדמת (יהושע TBWA ובאומן בר רבינאי) ואת שלמור-אבנון-עמיחי (בעל סיכויים נמוכים), ואת ראובני פרידן שספק אם יתמודד, הרי שנותרנו עם שלושת המובילים: מקאן אריקסון, אדלר חומסקי וגיתם BBDO. ומכיוון שמנכ"ל מפעל הפיס, שאול סוטניק, כבר פעל במכרז הקודם ופסל בדרך-לא-דרך את הצעת מקאן אריקסון - מה שיכול ללמד על מהלכיו העתידיים - הרי שנותרנו שוב עם אדלר חומסקי ועם גיתם BBDO.
שאלת השאלות היא: מדוע מוגבל המכרז למשרדי פרסום בעלי היקף פעילות שנתי של 120 מיליון ש"ח; ומדוע מפורסם מכרז למראית עין בלבד, המוכוון-תחילה לזכיית משרד אדלר חומסקי ושות'. אחרי הכול מן המפורסמות הוא:
ראובן אדלר היה ונותר אחד האישים החזקים במערכת הפוליטית בכלל ובשוק הפרסום בכלל, והוא ידוע ומוכר כבעל מהלכים גם במפעל הפיס. לא נטעה אם נאמר כי מכרז זה, יותר משהוא תואם את מידותיו, הרי שהוא מותאם למידותיו של אדלר.
החשש שמדובר במכרז למראית עין בלבד מתחזק נוכח מה שנקבע במכרז כ"בחינת עמידה בדרישות הסף". עיקרה: 85% מהבחינה תהא לאיכות, ורק 15% למחיר שיציעו המשרדים. משמעות הדבר: מתן חופש פעולה בלתי מוגבל לחברי ועדת המכרזים, ולשאול סוטניק בראשה. שהרי ברור: על טעם ועל ריח אין (או קשה) להתווכח. ועוד ברור כי סוטניק מחבב מאוד ומעדיף את אדלר ולכן התוצאה ידועה לכאורה, ומראש.
המצב דלעיל טעון, ומראש, סוג של "השגחה" ומעקב צמוד. הן מצד התקשורת, הן מצד בעלי העניין השונים, ובמיוחד מצד
מבקר המדינה, שכבר אמר דעתו כמה פעמים באשר לאופן התנהלות מפעל ההימורים הגדולה מדינה.
