51 נקודות, 24 ריבאונדים, 12 אסיסטים ו-11 חטיפות. זה היה המאזן המפלצתי של ריקי רוביו שהכניס אותו לתודעה העולמית בגיל 16 בלבד. הרכז, 1.92 מ' ניצח כמעט לבדו את נבחרת רוסיה בגמר אליפות אירופה עד גיל 16 בשנת 2006. מאז הוא הספיק להיות השחקן הצעיר ביותר שמשחק ביורוליג, לכבוש את אירופה ולזכות בכל "יורו" אפשרי.
רוביו זכה ביורוקאפ עם חובנטוד בדאלונה ב-2008, ביורובאסקט עם נבחרת ספרד ב-2009 וביורוליג עם ברצלונה לפני שנה. בתווך ב-2009 הספיק הנער הקטאלוני להיות יליד שנות ה-90 הראשון שנבחר בדראפט ה-NBA ועוד במקום החמישי (!). ובכן, איך יכול להיות שעם כל הרזומה הזה עדיין אפשר להגדיר את ריקי רוביו כשחקן עם "חלב על השפתיים"? פשוט מאוד, הוא עוד לא בן 21. אה, ועדיין יש לו הרבה מה להשיג במגרש של הגדולים.
רוביו, שוויתר על מקומו במינסוטה טימברוולבס (זו שבחרה בו בדראפט), כדי לשחק עוד שנתיים בברצלונה הגיע לשיא ראשון בקריירה המקצוענית שלו כשהיה מהברגים המרכזיים של הקבוצה בזכייה ביורוליג ב-2010. אלא שבמקום להמשיך את ההתקדמות ולעבור ל-NBA בקיץ שעבר הוא החליט להישאר עוד עונה אצל צ'אבי פסקוואל. וזו הייתה טעות קשה מאוד.
בגיל 20 נדמה שהקריירה של ריקרד "ריקי" רוביו ויוואס נתקעה. הוא סבל מעונה נוראית במפעל האירופי הבכיר עם 6.5 נקודות ו-3.5 אסיסטים בלבד בממוצע למשחק. אחוזי הקליעה שלו ל-3 נקודות, שאף פעם לא היו להיט גדול, התרסקו לסביבות ה-20 אחוזים. ובקיצור, באירופה פשוט למדו איך לעצור אותו. התרומה שלו בטופ 16 (מישהו זוכר אותו מול מכבי?) ובסדרת ההצלבה מול פנאתינייקוס הייתה בגדר אפסית.
אבל העונה הזוועתית של ריקי רוביו מדגישה כנראה יותר מכל את הקביעה הבאה: הבחורצ'יק הזה הולך להיות הלהיט הבא של אמריקה. למה? כי אם אחד שיכול להצטייר כשבע ולא ענה כמעט על אף ציפייה העונה, נלקח בלי שאלות ותהיות ל-NBA, אז גם במינסוטה, שם החזיקו בזכויות הבינלאומיות עליו, מבינים שמדובר ביהלום. כזה שלא נצץ לאורך שנה שלמה, אבל חתיכת יהלום. ובכלל, האיש שעד גיל 20 השיג כמעט כל תואר אפשרי, כולל מדליית כסף אולימפית בבייג'ין 2008, יכול כנראה להתקדם רק לליגה הטובה בעולם ורק שם לזרוח מחדש.
מינסוטה הייתה הקבוצה הכי גרועה בליגה בשנה האחרונה, אפילו יותר מקליבלנד המפורקת. הוולבס ניצחו רק 17 משחקים מתוך 82 ויהיה מאוד מעניין לראות איך רוביו, שרגיל לקבוצות מצליחות (חובנטוד עם רודי פרננדס, ברצלונה עם נבארו ופיט מייקל, ספרד עם גאסול), ימצא את מקומו ב"קבוצת התחתית". אז זהו, שרוביו הוא חלק מהשינוי שמנסים לעשות במינסוטה המבוססת בעיקר על קווין לאב המצוין. פרט לאתלט הקטאלוני, בעוד שבועיים יקבל קורט ראמביס את הבחירה השניה בדראפט 2011. לאחר מכן הוולבס יצאו לתהליך של בניה מחדש שאת תוצאותיו נראה אולי רק בעוד שנתיים.
התהליך הזה מעלה שתי שאלות מעניינות נוספות, האם רוביו יצליח להתאקלם במשחק המהיר יותר (בהרבה) של ה-NBA? והאם הוא יצליח להסתגל לסגנון החיים בארצות הברית? בכל זאת מדובר בספורטאי בן 20 שצריך לעזוב את המולדת שלו. שחקנים ספרדים גדולים אחרים לא הצליחו לעשות את המעבר הזה. חואן קרלוס נבארו נתן עונה מצוינת במדי הגריזליס אבל חזר מהר מאוד לבארסה. גם חורחה גארבחוסה לא החזיק מעמד פיזית ואילו רודי פרננדס מקטר כבר שנה וחצי שהוא מת לחזור לספרד.
יש להניח שרוביו ייעשה בקיץ את המאמצים הפיזיים הדרושים (וזה כולל ויתור על היורובאסקט) כדי להגיע מוכן ל-NBA, והוא יהיה סיפור הצלחה לפחות כמו חוסה מנואל קלדרון, שייפתח שנה שביעית רצופה בטורונטו ראפטורס. זה לא שחסר על מה לעבוד, למשל לשפר משמעותית את הקליעה מחוץ לקשת ואת הפיזיות בכניסה לסל. אבל גם זה יגיע, ואם מינסוטה תבחר שחקן טוב בדראפט ותשמור על קווין לאב, אז אולי נראה מימוש מלא של הפוטנציאל של ריקי יחד עם קפיצת מדרגה של הוולבס. אם אנחנו טועים ורוביו יחזור לספרד עם הזנב בין הרגליים, אפשר יהיה להכתיר אותו כאחת האכזבות הגדולות של הכדורסל האירופי, שלא לומר פלופ. אבל בלי לחץ, ילד.