מערכת החינוך צריכה להתנהל כמו גוף עסקי

בסוף השבוע שעבר הושגה פריצת דרך במו"מ בין משרד האוצר למשרד החינוך בנוגע ליישום רפורמת עוז בתיכונים, נראה כי הודות לגישתו הפרגמטית של רן ארז, שהסכים להגדלת מספר שעות העבודה השבועיות של המורים מכ-24 לכ-40, הוסכם גם על תוספת שכר של כ-52% לשכר המורים.

• בואו להתעדכן בסרטונים ותמונות בלעדיות בפייסבוק שלנו
  

במסגרת הדיונים הועלתה על סדר היום הצעה לבנות פירמידת תמרוץ למורים מצטיינים. על פי הפירמידה, ייקבעו קריטריונים למדידת ההצטיינות ו-10% מהמורים יקבלו מענק שנתי של 8,000 שקל; 20% נוספים יקבלו מענק שנתי של כ-5,000 שקל ו-20% אחרים יקבלו מענק של 3,600 שקל. המורים שלא יוגדרו מצטיינים לא יקבלו מענק.

דווח כי ככל הנראה, התגמול הדיפרנציאלי יינתן על סמך תשומות ותפוקות, אך עדיין לא ברור על פי אילו קריטריונים ייבחרו המורים המצטיינים. משרד החינוך פיתח תוכנית להערכת מורים, שלפיה מורים יוערכו לפי מחויבותם לעבודה ולתלמידים, הידע שלהם, שיתוף פעולה עם יתר המורים, אופן בניית מערכי השיעור והערכות של עמיתים ומנהלים.

השיטה הנוכחית מנציחה את הבינוניות  

שיטת התגמול הנוכחית, על פיה המורה מגדיל את משכורתו בהתאם לשעות עבודתו בפועל בלבד, נדונה לכישלון, שכן לא מתקיים בהכרח יחס ישיר בין השעות בהן הוא נוכח בכיתה לבין התועלת והתרומה בפועל לתלמידים והתקדמותם. תגמול על פי שיטה זו, מעודד את הנצחת הבינוניות מאחר שהמורה נוכח אמנם בכיתה או בבית הספר, אך אין שום גורם המבטיח כי הוא עובד ו"מייצר" תפוקות של ממש .

היוזמה לתשלום בונוס דיפרנציאלי למורים ולא רק תוספת שכר בתמורה לתוספת שעות (רק בגין תשומות) מבורכת וחשובה, שכן מערכת החינוך משוועת למציאת ויישום פתרונות תכליתיים כגון שיטת תגמול תלוית ביצועים, שיאפשרו לה להתרחק, ובעתיד אף להתנתק מהחשיבה המסורתית, (יש שיאמרו - ההסתדרותית), באמצעות הטמעה של ערכים, נורמות, ושיטות שהוכיחו את עצמן כמסייעות ליצירת והגדלת התוצאות והרווחיות בחברות עסקיות. יישומן של שיטות מעין אלה במערכת החינוך בפרט, ובמערכות ציבוריות בכלל, יאפשר לנו, "בעלי המניות" העיקריים בחברה הישראלית – כלל אזרחי המדינה, ובמקרה זה ילדינו, להנות מפירות השקעתנו.

ישום שגוי עלול להגדיל את הפערים בחברה  

לצד האמור, אל לנו לשכוח, כי מערכת החינוך, בניגוד לגוף עסקי, מחויבת מעצם מהותה להעניק חינוך איכותי לכלל תלמידי המדינה, כמו גם לאלו הזקוקים לסיוע ותמיכה. ישום של שיטת הבונוסים באופן שגוי עלול להגדיל עוד יותר את הפערים בחברה שכן מתן תגמול למורים על בסיס ציונים בלבד, יכול להביא לכדי מצב בו המערכת, ששואפת למצוינות, תפלוט מקרבה את החלשים - אותם תלמידים שציוניהם הנמוכים מורידים את רף הצלחתו של המורה ועלולים להביא להפחתה בתגמול שיינתן לו.  

לפיכך, אל לאדריכלי ההצעה להתעלם מההתפלגות הנורמלית של ביצועי התלמידים במערכת החינוך ונכון יעשו אם יתגמלו את המורים באמצעות שקלול של ביצועיהם הכמותיים (הציונים), לצד ביצועיהם האיכותיים,שמבטאים את מחויבותם לעבודה ולתלמידים, כמו גם לשיתוף הפעולה עם יתר המורים והערכות של עמיתים ומנהלים.

סקר שביעות רצון בקרב התלמידים וההורים 

פרמטר נוסף שיש לשקול בכובד ראש את הכנסתו לתוך משוואת התגמול, הינו שביעות רצון ההורים והתלמידים מפעילותו של המורה. אמנם, יש להעניק להיבט זה משקל נמוך יחסית, על מנת לעקר את האפשרות שיהפוך את המורים לרודפי פופוליזם ולמשתתפים בתחרות בנוסח "כוכב נולד", אולם המערכת צריכה לחדד את המסר שמועבר לעובדיה: מתפקידם לתת שירות, שבא לידי ביטוי בזמינות, בהקשבה ובעשיית מאמץ מתמשך למצוא ולהעניק פתרון לצרכיו של כל תלמיד כאילו היה לקוח מן המניין בחברה עסקית.

כמו כן, חובה לתגמל לא רק את המורים המצטיינים כפרטים, אלא גם את בית הספר כיחידה שמגיעה ליעדים שהוצבו לה כמערכת, תוך בחינה של ביצועיהם לטווח הארוך, כמו גם לבחון את מגמת ואחוז השיפור של כלל תלמידי בית הספר ביחס למצבם בשנה קודמת.כך ניתן יהיה להבטיח כי המאמץ מושקע גם בתלמידים חלשים.

מה לגבי שאר "תומכי הלחימה"?  

בבתי הספר פועל מערך שלם של בעלי תפקידים, "תומכי לחימה" ,שמטרתם לסייע ל"אנשי המכירות" או "פועלי הייצור" – המורים, להגדיל את התפוקות – להעלות את רמת הציונים של התלמידים. וכך, יהיה זה עוול לתגמל את המורים בלבד , כאשר שאר הנושאים בנטל, היועצים החינוכיים, ואנשי המנהלה, לא ייהנו מפירות תפקודם. לפיכך, מוטב לתגמל את בתי הספר המצטיינים והטובים כיחידה ולהעניק תשלום בונוס שנתי שיחולק במתכונת של "חלוקת רווחים" בין כל הגורמים שתרמו להצלחה.

אל ניתמם, התוספת השנתית המקסימלית בסך 8,000 שקל לא תשנה באופן דרמטי את מצבם הפיננסי של המורים, אולם המדובר בצעד שיוצר תשתית לשיפור מעמד המורה בחברה הישראלית, ויש לקוות שגם במערכת החינוך נתחיל לראות גיוס של "טאלנטים" כפי שקיים בכל חברה עסקית מצליחה.

לסיכום, המדובר בצעד חשוב ומשמעותי, ויש מקום לבחון את האפשרות לבנייה ויישום שיטות התגמול על בסיס ביצועים גם במערכות ציבוריות אחרות. החשש להשחתה של מערכות ציבוריות סוציאליות ע"י הטמעה של ערכים קפיטליסטים המגדילים שונות ופערים, ניצב את מול העובדה כי התשלום הנמוך שניתן לחלק מעובדי הציבור, הוא שמעודד תופעות של "השלמת הכנסה", מוטיבציה נמוכה, פיריון ירוד ולעיתים גם תופעות של שחיתות.

הכותב הוא מנכ"ל חברת קומפויז'ן (CompVision) העוסקת בתכנון ויישום של מדינות שכר ותגמול בחברות עסקיות