"הממצאים האמפיריים מראים שדור שני ושלישי של משפחות שליטה אכן מניבים תשואה נחותה יותר, אך הממצאים מראים גם שעל פני זמן משפחות השליטה מתפרקות מעצמן" - כך אומר (יום ג', 24.5.11) פרופ' רון גילסון, מהמומחים המובילים בעולם בנושא ממשל תאגידי ובעלות ריכוזית בחברות ציבוריות, בדברים שנשא בנוגע לפירמידות שליטה וממשל תאגידי, בכינוס החמישי המשותף לקריה האקדמית אונו ולאוניברסיטת קולומביה.
לדברי גילסון, בעלי שליטה יוצרים חשש לפגיעה בבעלי מניות המיעוט או לפגיעה בצמיחה במשק. הוא אמר כי עדיף לפקח באפקטיביות על עסקות הנעשות תוך
ניגוד עניינים, מלנסות לפקח על מבני האחזקות של בעלי השליטה. לדבריו, כדי להצדיק התערבות חזקה יותר בפעילות של בעלי שליטה, צריך להוכיח קיומה של פגיעה בכלכלה או בצמיחה, ולהראות למעשה שבעלי השליטה אינם מנסים למקסם את התשואה על השקעתם אלא פועלים לעשות משהו אחר.
פרופ' זהר גושן, שסיים בימים האחרונים לכהן כיו"ר הרשות לניירות ערך, השתתף אף הוא בכינוס, וציין כי הפרדת נכסים ראליים מפיננסיים מחייבת לעשות הבחנה בין בנקים לבין חברות ביטוח. "בעוד הבנקים אחראיים כלפי הציבור על הכספים המופקדים אצלם, החברות המנהלות כספי חיסכון פנסיוני אינן אחראיות על הכספים המופקדים אצלן ואינן מתחייבות לתשואה מסוימת. לכן, ההצדקה לעבור מפיקוח על ניגודי עניינים למהלך של הפרדה חייבת להביא הבדל זה בחשבון", אמר.
גושן התייחס גם לפיקוח על פירמידות שליטה, וציין כי הן מאפשרות ליצור הפרדה בין שליטה מלאה לבין השקעה הונית קטנה מבלי להיות חשופים להשתלטות עוינת.
"מצב זה אינו ייחודי לפירמידות. גם חברות בבעלות מפוזרת עם מנגנוני הגנה מהשתלטות עויינת, גם קרנות הון וקרנות השקעה פרטיות, גם קופות פנסיה וגמל, וגם בנקים נמצאים באותו מצב", אמר גושן. "הפתרון אינו צריך לפעול נגד קיומה של הפירמידה אלא נגד הסיבות היוצרות אותה: התמודדות עם עסקות נגועות עם בעלי השליטה או דרישה לצמצום הפער בין ההשקעה ההונית לבין השליטה".
B>
"קריסה נוספת כמו ב-2008 - עדיין אפשרית"
מושב הבוקר נאם פרופ׳ ג׳ון קופי מאוניברסיטת קולומביה. קופי נחשב לאחד המומחים המובילים בעולם לדיני ניירות ערך ורגולציה פיננסית, ונבחר לרשימת עורכי הדין המשפיעים ביותר בארה"ב. לדבריו, ״הרגולציה בארה״ב ובעולם טרם פתרה את החשיפה לסיכון סיסטמי של המערכת הפיננסית. המערכת הפיננסית בעולם עדיין יכולה לחוות קריסה כפי שקרה בשנת 2008. הבנקים ממשיכים עדיין לקבל אשראי זול המתבסס על העובדה שהבנקים גדולים מכדי ליפול והממשלה תציל אותם. גם הרגולטורים טרם הציבו פיקוח אפקטיבי על שכר הבכירים הגורם למנהלים לגלגל סיכונים של המערכת הפיננסית אל המדינה".
