המתאבדים המתוחכמים

אל-קאעידה (בערבית: "היסוד" או "הבסיס") הוא ארגון טירור איסלאמיסטי סוני גלובלי, שהוקם על-ידי עבדאללה עזאם ב־1988 ופעל בהנהגתו אוסמה בן-לאדן הסעודי ובניהולו של סגנו, ד"ר איימן א-זוואהירי המצרי, שנחשב למוח האסטרטגי של הארגון.

אל-קאעידה הוא ארגון טרור מתוחכם ואכזרי, שאיננו בוחל בפגיעה באזרחים אקראיים ובאתרי דת של דתות אחרות ומצליח לשרוד למרות המלחמה העיקשת שהכריזו עליו מדינות רבות ובראשן ארה"ב.

במקורו, שאף הארגון להמשיך ולהרחיב את מאבק תנועת המחתרת שפעלה נגד הכיבוש הסובייטי באפגניסטן לתנועת מחתרת עולמית, כלל-איסלאמית. מטרת הארגון היא להשליט את השקפת עולמו הדתית הקיצונית על כל הדתות, לרבות האיסלאם המתון, ביצירת חזית ג'יהאד נגד היהודים והצלבנים, להפיל את המשטרים הנוכחיים במדינות האיסלאם, הנתפסים בעיניו ככופרים ומושחתים, לסלק את ההשפעה המערבית ממדינות אלה ואת תמיכת המערב במשטרים המוסלמיים החילוניים, לקעקע את מעמדה של ארה"ב בעולם, ולהשליט את דת האיסלאם כדת בלעדית ויחידה.

הארגון אינו פועל במסגרת היררכית ברורה, אלא כקונפדרציה של ארגוני טרור, שמוציאים אל הפועל את האידאולוגיה והטקטיקה של הארגון, כאשר בן-לאדן היווה מקור השראה והכוונה וניצח על עשיית הטרור. הארגון מעניק סיוע ותמיכה בהיבטים שונים לארגוני טרור הדוגלים בג'יהאד עולמי ברחבי העולם.

עד להפלת משטר הטליבאן, היה הבסיס העיקרי של אל-קאעידה היה באפגניסטן, שבו אומנו אנשיו במחנות אימונים שונים. במהלך המלחמה ובעקבותיה נהרגו מאות מאנשי אל-קאעידה ונתפסו מאות נוספים ונכלאו בבסיס הצבאי האמריקני בגוואנטאנמו שבקובה, ויתר אנשיו ברחו לפקיסטן, אירן, עירק, סוריה ומדינות נוספות. בסיסי האימונים הועברו לסודן עד שנחשפו. כיום פעילותו העזה ביותר של הארגון היא בעירק, שלתוכה חדרו אלפי לוחמי ג'יהאד מכל רחבי העולם מאז ניצחון האמריקנים, וכמעט שאין חולף שבוע שאין בה אירוע טרור.

חשיפת התא הטורקי של הארגון לימדה רבות על דרכי הפעולה שלו. קבוצה קטנה מתארגנת ומראה נכונות לטרור. מנהיגיה פונים אל ראשי אל-קאעידה לשם סיוע ונפגשים עימם באפגניסטן. הם מקבלים הכוונה בבחירת מטרות, מימון, וכנראה אף אימון בחומרי נפץ ובביצוע פיגוע אפקטיבי. לאחר מכן מנהיגיה חוזרים לארצם ומתחילים לרקום ולתכנן את הפיגוע. לאנשי התא יש מידה של חופש בבחירות מטרות, במיוחד אם אין הם מצליחים לפגוע במטרה שסוכמה עם ראשי אל-קאעידה.

עוד ניתן ללמוד, שלא אצה להם הדרך. הצלחת הפיגועים היא הדבר החשוב ביותר ונדרשת לכך הכנה מדוקדקת וקפדנית. לרוב הפיגועים יש מטרה אסטרטגית ולא רק הריגת בני אדם. פיגועי 11.9 נועדו לאותת לארה"ב שהיא אינה חסינה ותשלם מחיר כבד על מעורבותה בעולם הערבי. פיגועים באיסטנבול נועדו לאותת לטורקיה שלא תתקרב מדי אל המערב. פיגועים בסיני שנועד להבריח את התיירים המערבים והישראלים מאדמת סיני, ולאותת למצרים שהיא תשלם על שיתוף הפעולה שלה עם הכופרים. הפיגועים בלונדון נועדו לאותת לבריטניה שהיא תשלם מחיר על המעורבות שלה בעירק.

אל-קאעידה מקיים "תאי טרור" במקומות שונים בעולם, לרוב מתוך אזרחים מוסלמים או כאלו שהתאסלמו. הוא מספק לחברי התאים דרכונים מזויפים, בעזרתם הם נוסעים למקומות בהם הם אמורים לפעול. כמה תאים מתחילים לפעול מיד, ואחרים הם תאים רדומים המשתלבים בקהילה עד לקבלת הוראות נוספות, ועוסקים בעיקר בגיוס כספים במסווה הומניטרי. לארגון מספר רב (עשרות ואולי מאות) של ספינות בגדלים שונים, בהן הם משנעים אנשים וחומרי חבלה ברחבי העולם.

שליחי אל-קאעידה עוסקים בהתנקשויות פוליטיות. מנהיג הברית הצפונית האפגנית, אחמד שאה מסעוד, חוסל בידי מתנקשים של הארגון מעט לפני הפיגוע בתאומים. נשיא פקיסטן לשעבר, פרבז מושארף, שהכריז מלחמה על קיצוני האיסלאם וחבר לארה"ב, ניצל משני ניסיונות התנקשות בחייו בידי אנשי ארגון זה.

לפיגועים של אל-קאעידה יש דפוסי פעולה אופיינים:

• מקצוענות והכנה קפדנית ומדוקדקת. כל אירוע טרור מוכן בקפידה רבה במשך תקופה ארוכה. לדוגמא: על-מנת לבצע את פיגועי 11.9, עברו אנשי הצוות אימוני טיסה.

• פיגועים סימולטניים. מספר רב של פיגועים שמתוזמנים לשעה סמוכה, כדי לזרוע בהלה ולהדגיש שמדובר באירועי טרור, כמו גם לגרום לנפגעים במקרה שאחד מהפיגועים "משתבש", כפי שקרה לא אחת.

• פיגועים בערים מרכזיות. רוב הפיגועים נעשו בערים חשובות, שכן פגיעתם המורלית גדולה יותר, כמו גם ההד התקשורתי שנוצר.

• שימוש במתאבדים. ברוב האירועים נעשה שימוש במחבלים מתאבדים, אף כאשר לא היה צורך בכך והיה אפשר להפעיל מטענים באמצעות מנגנוני השהיה או באמצעים אלחוטיים. מעבר לרצון להוציא פיגוע מוצלח, ישנה גם אמירה על הנחישות והמחיר האישי שמוכנים מאמיני האיסלאם לעשות.

• שימוש בחומר נפץ תקני. ברוב הפיגועים הארגון עושה שימוש בחומר נפץ תקני, דבר המעיד על יכולתו לגייס כספים ואף להגיע לרכש של כמויות גדולות של חומר הנפץ. השימוש בחומר נפץ תקני, גורם לכמות נפגעים גדולה.

• אי קבלת אחריות על הפיגועים. ברוב הפיגועים הארגון לא נטל אחריות באופן גלוי, על-מנת לזרוע מבוכה וספקות בצד הנפגע.