"המינהל אינו רשאי, מחד, להותיר בחוזי המשבצת הגדרה רחבה וחסרת גדרות ל'עיסוק חקלאי' ומאידך, לבוא חדשות לבקרים ולתבוע סילוק יד ממגדלים שעיסוקם נראה לנציגיו כבלתי רצוי, ובעיקר בדרך שיווקם את התוצרת החקלאית". כך קובע שופט בית משפט השלום בתל אביב, דן מור.
מור דחה (14.4.11) את תביעתו של מינהל מקרקעי ישראל לסילוקם של יצחק עיון ואהרון תומר (שיוצגו בידי משרד אלקוצר - עזריה תמיר) מחלקה בת 7,800 מ"ר בכפר אז"ר. המינהל טען, כי עיון העביר שלא כדין את השימוש בחלקה לתומר, וכי במקום מתבצעת פעילות שאינה עונה על ההגדרה "עיסוק חקלאי".
מפסק הדין עולה, כי עיון הוא נפגע פעולות איבה, לאחר שניצל בנס מלינץ' בכפר לקיה. בשל מצבו הפיזי, אין הוא מסוגל לנהל בעצמו את עסקיו, ולכן העביר את ניהול החלקה בפועל לידי תומר שהוא בן משפחתו. מור קבע, כי עיון פעל כשורה, שכן הוא נותר בעלי החלקה והחוק מאפשר לו להעביר לאחר את ניהולה בפועל.
טענתו העיקרית של המינהל נסבה נגד הפעילות בחלקה: משתלה מסחרית בשם "יהלום", חוות ליטוף חיות בשם "גן גורים", עסק לשזירת פרחים ומחסן לציוד אירועים. בעקבות דליקה בסוף 2006 הופסקה פעילות המתקנים, אך רובם עודם עומדים על תילם והמינהל ביקש להורות על סילוקם.
מור מותח ביקורת קשה על טענה זו של המינהל: "המינהל התיר בניית מבנה חממה במקום, דהיינו, המינהל מכיר בחממה כמבנה חקלאי. מבנה זה שימש לגידול צמחים ומכירתם. אין חולק כי גידול צמחים ופרחים היינו שימוש חקלאי, שהרי אין כל הבדל בין גידול צמחים כירקות פירות או חיטה ובין גידול צמחי נוי. לטענת ב"כ התובעת, השוני הוא בשימוש המסחרי, דהיינו, מכירת הפרחים והצמחים במקום. טענה זו טוב היה לה שלא הייתה נשמעת.
"...העיסוק המודרני בחקלאות הופך לתעשיה ממש, ואם מבקש המינהל למצוא את קו הגבול בין שימוש כזה או אחר, וספק אם יעמוד במשימה שכזו, עליו לטרוח ולשנות את ניסוח הסכמי המשבצת. וברור שאינו יכול לחפש ולמצוא את הקו המפריד רטרואקטיבית, על דרך הפרשנות של לשון חוזים שנחתמו שנים רבות קודם לכן.
"...כך אף בעניין שזירת פרחים, המהווה חלק בלתי נפרד מהעיסוק בגידול צחי נוי ושיווקם, וכן אף לעסק המחסן המשמש את ציוד המשתלה ועסקי הפרחים, והמהווה חלק בלתי נפרד מהעיסוק בצמחים, גידולם ומכירתם.
"נותר עסק ליטוף החיות. התביעה נכשלה בניסיונה להחריג עיסוק זה מכל בית גידול חקלאי אחר לחיות בית. כפי שרפת או אורוות סוסים הינה בגדר עיסוק חקלאי, כך גם מקום לגידול והחזקת חיות מסוגים שונים, שהפקת ההכנסות מגידולם הינו כ'גן ליטוף'.
"אם השפנים, העגלים ושאר בעלי החיים היו מוחזקים במקרקעין לשם שיווק בשרם, לאחר שחיטתם, הייתה נחה דעת נציגי המינהל, אך כשהפקת ההנאה מהחיות הינה בליטופם על-ידי ילדים ונוער - הדבר חורג מהמותר? האם זכאי המינהל להכתיב למתיישבים את הדרך בה ינסו להתפרנס מעצם גידול חיות הבית, כשמעשה הגידול בוודאי שאינו חורג מתחום החקלאות? התשובה לכל, לדעתי, חייבת להיות שלילית".
