שופטת בית המשפט העליון בדימוס,
דליה דורנר, שישבה במשפט דמיאניוק בבית המשפט המחוזי, סבורה עדיין שג'ון דמיאניוק היה איוון היום ממחנה טרבלינקה. דורנר דיברה (א', 11.4.11) בכנס ביד ושם, במלאת יובל לפתיחת משפט אייכמן.
"אני מאמינה שהאיש היה איוון האיום, בגלל הזיהויים שלו בידי הניצולים ובידי איש ס"ס", אמרה דורנר. "האיש שהתיק שלו גרם לזיכויו של דמיאניוק, לא היה דומה לו בשום צורה". בית המשפט העליון קבע, כי קיים ספק סביר שמא איוון היום היה איוון מרצ'נקו.
דורנר הוסיפה: "אני גאה בבית המשפט העליון, שישב בו ניצול שואה [
אהרן ברק - א.ל] ואמר שעל סמך עקרונות משפטיים יש לזכותו". דורנר הדגישה, כי פסק הדין בעליון לא תקף בצורה כלשהי את עדויות הניצולים, אלא רק הוסיף לו נדבך של מסמכים שגרמו בסופו של דבר לזיכוי.
בהתייחסה למשפט אייכמן אמרה דורנר, כי השפעתו על החברה הישראלית לא הייתה מספקת. היא רואה את עיקר חשיבותו בהשמעת קולם של העדים, בכך שדמותם של הניצולים קיבלה פנים. ואולם, הוסיפה, "אם המחשבה המשפטית הייתה ממשיכה להתייחס לאחריות כלפי האנשים ששרדו, לא היה צריך להקים את אותה ועדה [לבדיקת הטיפול בניצולים, בראשות דורנר - א.ל] עשרות שנים לאחר מכן.
"המדינה רואה את עצמה, ובצדק, כמדברת בשמם של הנרצחים, אבל היא לא נתנה מספיק את דעתה לדאוג לשרידים", קבעה דורנר.
היועץ המשפטי של משרד החוץ, עו"ד רובי סייבל, עמד על העקרונות המשפטיים שנקבעו או חוזקו במשפט אייכמן, ואשר הפכו לנכסי צאן ברזל במשפט הבינלאומי. הוא סקר את טענות ההגנה ואת קביעות בית המשפט, אשר יצרו את אותם עקרונות:
- הרטרואקטיביות של החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם. ביהמ"ש קבע: רצח תמיד היה עבירה, רצח המוני לא כל שכן, ושמו של החוק אינו משנה עובדה זו.
- מעשה מדינה - האחריות מוטלת על המנהיגים ולא על המבצעים. ביהמ"ש קבע: אין לייחס למדינה מעשים מתועבים שכאלה; הם חורגים מסמכותה הריבונית של המדינה ולפיכך על המבצעים לתת את הדין.
- ציות להוראות. ביהמ"ש קבע: הגנה כזו לא חלה כאשר מדובר על פקודה בלתי חוקית בעליל.
- הנאשם הובא בניגוד לרצונו ולכן לביהמ"ש אין סמכות לשפוט אותו. ביהמ"ש קבע: אתה כאן ויש לנו סמכות; אם יש לך טענות - תפנה למי שהביא אותך, אבל אין זה פוגם בסמכותו של ביהמ"ש. בנקודה זו, העיר סייבל, יש שינויים מסוימים בתפיסה המשפטית הבינלאומית כיום.
- שופט יהודי אינו אובייקטיבי במשפט על השואה. ביהמ"ש קבע: שופט אינו חדל להיות בשר ודם בשבתו על כס המשפט, אך אם אין הוא מסוגל לכבוש את רגשותיו - לא יוכל לדון לעולם בשום עבירה המעוררת סלידה.
בהתייחסו לפעילות כיום של בית המשפט הפלילי הבינלאומי אמר סייבל, כי בפועל הוא מעמיד לדין (או מצהיר שיעמיד לדין) רק נאשמים ממדינות אפריקה, שכן כאשר מדובר בפשעי מלחמה במדינות אחרות - הציפייה היא שאותן מדינות יעמידו אותם לדין. הוא גם הסביר מדוע מסרבת ישראל (כמו ארה"ב, רוסיה, הודו ומדינות אחרות) להצטרף לבית הדין:
"השופטים נבחרים לפי מפתח של האו"ם. חוץ מזה, קבעו סעיף במיוחד בשבילנו: שהעברה במישרין או בעקיפין של אוכלוסיה לשטח כבוש, מהווה פשע מלחמה. המילה 'בעקיפין' לא נזכרה בשום מקום. ירקו עלינו ואנחנו לא נגיד שזה גשם".
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
