רשות המיסים מנסה לעקר מתוכן פסק דין שניתן בבית המשפט העליון בנושא הכרה בחובות אבודים לצורכי מע"מ. הרשות אינה בוחלת באמצעים ומתעלמת מהנזק שהיא גורמת לספקים, שעל גבם היא מנהלת את המאבק.

ביקורת חריפה זו מותחת סגנית נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ורדה אלשיך, במסגרת החלטה בתיק הפירוק של קלאבמרקט. מדובר ב"הלכת אלקה", לפיה אם עוסק הוציא חשבונית אך לא הצליח לגבות את הכסף (חוב אבוד), אין הוא צריך להעביר למדינה את סכום המע"מ הכלול בחשבונית. בתחילת שנת 2000 הוציאה רשות המיסים הוראת ביצוע, ולפיה יש לעמוד בשמונה תנאים מצטברים על-מנת ליהנות מהלכת אלקה.

לאחר קריסת קלאבמרקט, הגישה רשות המיסים הוכחת חוב בסך 48 מיליון שקל, בגין המע"מ שלא העבירו לה ספקי הרשת בהתאם להלכת אלקה. לדברי אלשיך, בכך ניסתה למעשה הרשות לעקוף את אותה הלכה, תוך גביית הכסף מקופת הפירוק המיועדת לאותם ספקים, ולכן היא דחתה עוד ב-2007 את תביעתה.


ביקורת מרומזת על הסחבת בעליון


בסוף 2007 הגישה הרשות ערעור לבית המשפט העליון, ואלשיך הסכימה להקפיא את 48 מיליוני השקלים הנתבעים. בביקורת סמויה כלפי בית המשפט העליון, אומרת אלשיך:

"אלא מאי? השנים חלפו, והכרעה בערעור - אין; אמנם, בית המשפט העליון טרח והעביר את הערעור לדיון בפני מותב מורחב, אולם מן הטענות שהעלו הצדדים בפני אני למדה, כי הדיון האחרון שנערך בבית המשפט העליון בעניין הערעור, נערך לפני למעלה משנתיים (!), אולם הכרעה - אין. זאת, כאשר ביני לביני חלפו כמעט שלוש וחצי שנים".

במצב זה, אומרת אלשיך, מוחזק בקופת הפירוק סכום גבוה מאוד, שלא ניתן לחלקו לספקים שכמה מהם זקוקים לו במיוחד. לפיכך, ביקשו נס וטרבלסי לצמצם את הסכום המוקפא ל-21 מיליון שקל, ובקשתם נענתה.


"מעשה שכזה הינו בבחינת עזות מצח"


מכאן עוברת אלשיך לביקורתה על רשות המיסים. תחילה היא מציינת, כי נציגת הרשות טענה בדיון שדברי הספקים על קשייהם הם "דמגוגיה" - ומוסיפה סימן קריאה לאחר ציטוט זה. בהמשך אומרת אלשיך:

"רשויות המס לא טרחו להכחיש כלל ועיקר טענה חמורה ביותר שהועלתה במהלך הדיון לפיה רשות המיסים הגדילה לעשות, ומחלקת לבעלי תפקיד 'חוזרים', בהם היא מתעלמת הלכה למעשה או שמא מבקשת לאיין את השפעת פסק הדין משנת 2007 [בנושא קלאבמרקט], וזאת חרף העובדה כי לעת עתה לא נהפך בבית המשפט העליון.

"...אני סבורה, עם כל הכבוד כי מעשה שכזה הינו בבחינת עזות מצח, וביתר שאת נאמרים הדברים כאשר מדובר בזרוע של המדינה כמו רשות המיסים.

"במלוא הכבוד הראוי, התנהלות זו של רשות המיסים אינה ראויה, ויש בה - ואני זהירה בלשוני, משום התעלמות, אם לא שכחה מוחלטת של העובדה כי עניין לנו ברשות מינהלית המחוייבת ברמה גבוהה של תום לב וזהירות. זאת ועוד: בכובעה כמייצגת לא רק של הקופה, אלא גם של האינטרס הציבורי, הרי שרשויות המס בחרו לשכוח, כי במסגרת זו חובה עליהן אומנם ליטול את המגיע להן, אך זאת תוך הימנעות ככל האפשר מגרימת נזק ללא צורך; וזאת בבחינת 'הרועה הטוב גוזז את צאנו, לא פושט את עורו מעליו'.

"בנסיבות המקרה, קשה להשתחרר מן התחושה כי רשויות המס, אשר לא רוו נחת, בלשון המעטה, מהלכת אלקה שנפסקה בבית המשפט העליון, יצאו ל'מלחמה עקרונית' שמטרתה לעקר הלכה זו מתוכן. זאת, תוך שאין הן בוחלות בשום אמצעים, ואף אינן נותנות דעתן כלל ועיקר על מיהות הנזקים והנפגעים באותו קרב משפטי עקרוני שהן מנהלות על גב הספקים.

"...במלוא הכבוד הראוי, התנהלות זו לא אוכל לקבל. בלא לקבוע מסמרות בדבר הרי אף אם ייתכן שאולי ניתן היה לצפות להתנהלות כזו מבעל דין פרטי, אינטרסנט מעצם טיבו אשר אינו שוקל ואין מצופה ממנו שישקול מאומה מלבד טובת כיסו הפרטי, הרי לא כך צריכה להתנהל רשות ממלכתית, וודאי שלא רשות בעלת מעמד וסמכויות מרחיקות לכת, אשר תפקידה לסייע למשק בכללותו".


"לחצים תוך-מערכתיים שאינם ממין העניין"


אלשיך מוסיפה ומגלה, כי רשות המיסים לחצה על כונס הנכסים הרשמי, שלא להביע דעה התומכת בבקשתם של הנאמנים, "זאת תוך שימוש ככל הנראה ב'צינורות פנימיים' ובלחצים 'תוך מערכתיים' שאינם ממין העניין.

"להבהרת נקודה זו, אוסיף ואבהיר, כי נשתכח מרשויות המס, ככל הנראה, כי לא בכל מקרה חייבים גופים הקשורים בשלטון לדבר ב'פה אחד' - (והכוונה לכונס הנכסים הרשמי) - וזאת במיוחד נוכח העובדה, כי כונס הנכסים הרשמי מופקד, על-פי דין ובאורח חד-משמעי, על הגנה על הנושים הלא מובטחים בהליכי חדלות פרעון, הכל כמובן בגבולות הדין.

"ספק גדול בעיני האם הפעלת לחצים ומניעת הכונס הרשמי מלפעול כראוי ובלא מורא במסגרת סמכותו ותפקידו, עומדת בעיקרון תום הלב ובדרישת 'הידיים הנקיות' הנדרשת בנסיבות המקרה; ואין לי אלא להצר על כך".