גם לאחר תיקון פקודת התעבורה, ניתן להרשיע אדם על נהיגה בשכרות תוך הסתמכות בלעדית על מאפייני התנהגותו. ואולם, המשטרה חייבת להודיע לו בו במקום שנכשל במבחני ההתנהגות, ושבאפשרותו לפנות לבדיקת מעבדה פרטית על-מנת לסתור את ממצאי השוטר בשטח. כך קובע (א', 3.4.11) שופט בית המשפט המחוזי מרכז,
אחיקם סטולר.
סטולר קיבל את ערעורו של אפרים ארביב על הרשעתו בנהיגה בשכרות בדצמבר 2005. בדיקת הינשוף שנערכה לארביב נפסלה כבר בבית המשפט לתעבורה, בשל ספק האם נערכה כהלכה, אך ארביב הורשע על סמך "בדיקת המאפיינים": עמידה לא יציבה, הליכה בזיג-זג מבחן הבאת אצבע לאף בעיניים עצומות, ריח אלכוהול והתנהגות רדומה.
הערעור נסב סביב נוסחו המתוקן של הסעיף בפקודת התעבורה העוסק בנהיגה בשכרות. סעיף זה קובע שורה של אמצעים להוכחת שכרותו של נהג, אך בדיקת המאפיינים אינה מצויה ביניהם. על סמך זאת טען ארביב, כי כיום לא ניתן להרשיעו רק על-פי בדיקה זו.
טענה זו נדחתה בידי סטולר. ראשית ציין, כי "השכרות היא אם כל חטאת בתחום התעבורה. הנוהג שיכור מסכן לא רק את עצמו, אלא את כל סביבתו בכביש ואף את הולכי הרגל ואין צורך להכביר מילים על כך. תופש הגה כשהוא שיכור כונה בפסיקה לא אחת כ'מכונת מוות נעה'.
"המחוקק נתן לכך ביטוי ברור בחוק. על כן, ראוי שרשויות האכיפה יפעלו להגשמת רצון המחוקק ובתי המשפט מצווים ליתן לכך יד. על בתי המשפט ליתן פרשנות ישרה, שאינה דרך עקלקלות ואינה מתחכמת אך גם כזו שאינה מוציאה מכלל פעולה את משאלת המחוקק".
הנהג השיכור בטוח שהוא איננו מסוכן
לדברי סטולר, התיקון לחוק לא הוציא את בדיקת המאפיינים מכלל האמצעים להוכחת שכרות, אך יש להחיל עליה את התנאים שנקבעו לבדיקות האחרות (ינשוף, דם ושתן). לפיכך, יש להודיע לנהג שהוא נכשל בבדיקה ומה הן האפשרויות העומדות בפניו. סטולר מסביר:
"נהיגה תחת השפעת משקה משכר הינה מעשה אסור מטבעו וכל בר בי רב יודע כי הינה אסורה. ברם, אדם הנחשד בנהיגה בשכרות אינו אמור לדעת כדבר מובן מאליו, באם עבר או לא עבר את מבחן/בדיקת המאפיינים, שבאה לבחון את התרשמות השוטר מהתנהגותו.
"הניסיון מלמד שלמרות שהנהג שתה, הוא סמוך ובטוח שהאלכוהול לא שיבש אצלו את כישורי הנהיגה ולכן הוא סבור שאין כל מניעה שינהג במצבו (בחינת אדם קרוב אצל עצמו). אשר על כן דווקא בנסיבות אלה יש מקום שהשוטר יעמיד את הנהג על טעותו ויבהיר לו שלא עבר את בדיקת המאפיינים".