מותק, הדירה התכווצה
כשנוצקה הרצפה ויכולתי ללכת בבית מקצה לקצה - הוא נראה לי ממש קטן. לפתע הבנתי, שנכנסתי לסוג של הריון חד הורי, הכולל בחילות והקאות בוועדה המקומית, מחושים שונים כשהתקציב בועט, ותאוות מוזרות, למשל לשיש איטלקי במחיר מופקע. אז הבנתי שצריך להתאפק וניגשתי לתכנן את התאורה
לנוכח התהיות הרבות שהתעוררו בנוגע להתנגדויות לתוכנית הבית שלי, אתחיל בהבהרה - השכנים העתידיים שלי התנגדו לתכניות המקוריות של בעלי הבית הקודמים של המגרש, אך תכנית השינויים שלי יישבה את הסכסוכים רבי השנים. הסמכות להעניק היתר על תכנית או לבנות על פי תכנית, נתונה בידי הוועדה המקומית, עליה אני אמורה לסמוך שעד שאזדקק לקבלת טופס 4 - היא גם תנפיק היתר לתכנית השינויים עצמה, על פיה נבנה הבית בשטח.
שיחות השלום הניבו תחילתה של שכנות מבטיחה ואמיצה - עניין שאין לזלזל בו. נכון, אפשר להתייחס לשכנים כאל אוויר או סרח עודף, אבל מכיוון שכמות הקרקע במדינה כופה עלינו קשר עין ישיר וקרוב להדהים לתוך חדר השינה של השכן - חיכוך יומיומי הוא מחויב המציאות ולכן עדיף לשמר את היכולת לבקש חצי כוס סוכר.
אז לאחר שנפתרו המחלוקות מול השכן, הפכנו לחברים והוא חיבר אותנו לחשמל ומים, הכל היה אמור להיכנס למסלול חד כיווני המוביל אל השקופית האחרונה של הסרט, כשאנחנו מנגבים את עינינו מדמעות של שמחה והקלה. אחרי הכל, הגיבורה הצליחה במלחמתה ב"רעים" תוך עזרה מה"טובים". מה שחסר הוא רק האביר, שיישא אותה בבוא היום מעל הסף, אבל זה אולי יקרה בסרט ההמשך.
סוג של הריון חד הורי
בינתיים, רק סיימנו את המחצית הראשונה והיותר מצ'עממת של הסרט, כשהמתח נבנה והולך במחצית השניה: יציקות, ברזלים, מפקחים מפטרלים, ושלד ההולך ומוקם. מה שהדאיג אותי הוא האם מה שנראה מבטיח על הנייר, יראה גם טוב לכשיתממש מול עיני. סקרתי את התכניות שוב ושוב, בעודי מנסה לדמיין איך יראה החדר שלי במציאות או האם הסלון יהיה מרווח דיו.
כשנוצקה הרצפה ויכולתי ללכת עליה מקצה הבית אל קצהו האחר - לפתע הוא נראה לי ממש קטן. "מה, זה כל הבית?" שאלתי בבהלה את ע' הקבלן, שהרגיע ואמר שהכול נראה יותר קטן עד שמרצפים, צובעים ומרימים את הקירות.
פתאום הבנתי שנכנסתי לסוג של הריון חד הורי. ובהריון, כמו בהריון, סובלים לפעמים מבחילות והקאות (שלב הועדה המקומית), מחושים שונים שתוקפים בשעות לא שגרתיות (כשהתקציב בועט), ותשוקה עזה למאכלים אקזוטיים (תאווה לשיש איטלקי במחיר מופקע). הבעיה היא שאין לי את מי להעיר באמצע הלילה ולבקש עכשיו מיד מלפפון בחומץ על קערית גלידת פיסטוק.
בינתיים, עד שאראה את תווי הפנים של הרך הנולד, אפשר רק לדמיין ולהתחיל כבר לאהוב. אז הבנתי שצריך להתאפק. מה שהולך ומתממש מול עיני, יראה כמו אתר בנייה מבולגן עוד הרבה זמן. מצידי, שיקראו לי עוד חודשיים-שלושה, כשאפשר יהיה לראות משהו שדומה לבית.
בלי טרוניות מיותרות
מכיוון שבתחום הבטון והברזל אני לא נצרכת (בשונה מהמהנדס שלי וממכון התקנים שאמורים לבדוק ולאשר) - החלטתי לתכנן יחד עם האדריכלית את תכנית החשמל, שכוללת את כל המתגים, השקעים, ההכנה למזגנים, שקעי התקשורת והתאורה.
לתכנית החשמל יש משמעות מאירה, וכדי למקם נכון את השקעים והמתגים, כבר להחליט מראש היכן ימוקם כל דבר - המיטות, שולחנות הכתיבה, הטלוויזיה והמחשב. בנוסף, צריך להחליט מראש איזה סוג של תאורה ואיזה עיצוב של מנורות יאירו ויעצבו את הבית.
מכיוון שאני סולדת ממנורות חשופות המשתלשלות על חוטים לבנים מהתקרה, החלטתי ללכת על גופי תאורה (ספוטים) שקועים בכל הבית, כדי לקבל תאורה שימושית ונחבאת אל הכלים. יש לכך כמובן השפעה תקציבית, כיוון שעלות גופי תאורה שקועים אינה מתוקצבת בעלות הקבלן. רק במקומות ייחודיים, בהם ראוי לתת לתאורה מקום משמעותי - החלטתי לתלות מנורות שישפיעו על עיצוב הבית - מעל האי במטבח ובחדר השינה, וכן , ומנורות קיר באזור המדרגות.
מיקום גופי התאורה משמעותי כבר בבניית שלד המבנה, מכיוון שקופסאות הביטון השקועות מוכנסות לתוך התקרה בזמן יציקתה. כל שינוי לאחר מכן מצריך קידוח בבטון, מה שעלול לגרור טרוניות לא בריאות מצד הקבלן. גם המנורות השקועות לצד המדרגות - פנים וחוץ - מצריכות תכנון מוקדם בשלב השלד. בנוסף, יש מקומות שכדאי לתכנן בהם הנמכות גבס עיצוביות ולמקם בהן את התאורה.
מנורות בתוספת קפה שחור
הלכתי עם הלכתי עם האדריכלית לחנות תאורה יוקרתית, ישבנו עם יועצת תאורה, פרשנו לפניה את התכניות וחשבנו ביחד היכן למקם מה. ייעוץ שכזה אינו תלוי תשלום ואינו מחייב לקנות את גופי התאורה באותה חנות דווקא. פעמים רבות אפשר לרכוש בחנויות פחות יוקרתיות, את אותן נברשות וגופי תאורה, במחצית המחיר ומאותו המקור.
לאחר מכן ערכה האדריכלית תכנית חשמל מפורטת לקבלן, ונסענו יחדיו לחנות תאורה שממוקמת בקלנסואה. מלבד העובדה שחנות זו מאפשרת לרכוש את אותן מנורות בעלות סבירה ביותר - היא גם פתוחה בשבתות. ק', המנהלת את המקום ביד רמה יחד עם חבורה של אחים, בני דודים ואחיינים, מעניקה שרות מעל ומעבר, בתוספת קפה שחור ומהביל ואוירה משפחתית חמה. בסוף החשבון היא גם נותנת עוד הנחות, על המחיר המאיר עיניים ממילא.
מלבד קופסאות הביטון עצמן - אין צורך בגופים החיצוניים עד לשלב הגמר. משום כך המנורות נשמרו בינתיים במחסן החנות, עד שאוכל לתת לאדריכלית את האות לאסוף אותן.
בסופו של דבר, נפרדתי מקרוב ל-15 אלף שקל בתחום התאורה, ולצערי - שוב חרגתי מהתקציב. מה שמחזיק אותי עכשיו הוא ריח הבטון, רעש המכושים ולפעמים גם האדריכלית, כשאני מועדת על הפיגומים. גם התקווה שאראלה תתקשר אלי ותודיע לי שזכיתי. אני כבר יודעת מה אני אגיד לה בטלפון אם היא רק תתקשר, אבל בשביל לזכות אמרו לי שצריך לעשות מנוי ואני אין לי נטייה להימורים, מלבד על החיים שלי כנראה.
לפנייה לכתב/ת 
