אבי לוזון מצוי בפני מצב לא נוח: הוא העתיק את ביתיות נבחרת ישראל לאיצטדיון בלומפילד, כי ברמת גן היא לא קרובה למלא את היציעים. הערב גם בלומפילד כנראה לא יהיה מלא (ולא רק בגלל גמר "האח הגדול"). הנבחרת מייצרת מעט עניין בגלל כשלונות חוזרים ונשנים ועוד יותר מכך בשל הכדורגל שהיא מציגה. גם החלטות המאמן הלאומי, ולא רק הנוכחי, לא תמיד מובנות ולעתים מקוממות. אם הנבחרת לא תנצח הערב ו/או ביום רביעי מול גיאורגיה, הקהל הרחב והתקשורת יתבעו את ראשו של לואיס פרננדס. ואז מה? עוד מאותו הדבר. כשלון, היעדר סבלנות, ויאללה לדבר הבא.
ההיסטוריה מלמדת כי המאמן הבא כנראה לא יצליח הרבה יותר כי הבעיה של הכדורגל כאן הרבה יותר עמוקה מזהות העומד על הקווים. אם הנבחרת תנצח את שני המשחקים הקרובים זה יהיה כמו לחבר חולה אנוש למכונת הנשמה על מנת להאריך קצת את חייו. פרננדס יישאר עד הסוף הקדנציה ולאחר מכן ככל הנראה יימוג בחזרה לעולם התקשורת בצרפת. ואף על פי כן, תהיה זו טעות להתמקד בלואיס, כפי שהוא מכונה על ידי התקשורת והעסקנים בישראל. הוא פשוט לא הצליח לחבר את מה ששבור גם כך: היעדר שחקני הגנה טובים בכלל ומגנים בפרט, מחסור בחלוץ תותח ועקבי (הלוואי עלינו אפילו רונן חרזי), ואנמיות בקישור על אף הכשרון- כל אלה הם סימני ההיכר של הכדורגל הישראלי כבר קרוב לעשור, ולא נראה שינוי באופק.
אלה גם יכולות להיות הסיבות לכך שישראל לא תזכה ב-6 נקודות מול לטביה וגאורגיה. ואז מה? פיטורי פרננדס, כאמור, טריוויאליים מדי. אפשר שוב לומר כי המאמן הלאומי נכשל ולחפש מחליף, שכמעט בטוח יהיה ישראלי. אך מי יצטרף כעת לנבחרת כאשר העונה מסתיימת רק עוד שלושה חודשים? והאם ברור מי האיש הנכון ביותר למשימה? האם זה אלישע לוי, אלי גוטמן, או אולי ראובן עטר? קיים סיכוי לא מבוטל שגם לאייל ברקוביץ' יהיו תומכים. צפויה מלחמה מאחורי הקלעים. צפוי כאוס. וגם גדולי המאמנים עד כה - שלמה שרף, אברם גרנט ודרור קשטן, ולפניהם איציק שניאור, יענקלה גרונדמן ויוסל'ה מירמוביץ' - כולם כשלו במבחן התוצאה בנבחרת ובלא מעט מבחנים אחרים. מדוע עם גוטמן, אלישע או עטר זה יהיה אחרת?
וגם אם אחד מהם, או מאמן זר חדש (וכזה כמעט בטוח לא ימונה), יעשה את הנס ויצליח להעפיל עם הנבחרת למונדיאל או ליורו, עד כמה זה באמת ישנה או ישפר את הכדורגל שלנו? התשובות עצובות. עתיד והווה הכדורגל הישראלי אינו תלוי בלואיס, אלישע, גוטמן או עטר. גם לא בברקוביץ'. הגורל של הכדורגל שלנו תלוי בעיקר באבי לוזון. מומלץ ליו"ר ההתאחדות לא להתרגש משתי התוצאות השבוע, כי כמעט לא משנה מה הן תהיינה. מומלץ ליו"ר ההתאחדות לעבוד כבר מיום ראשון על שינוי גישה לכדורגל הישראלי ולנבחרת. את המאמן הזר שהוא מחפש לתפקיד האחראי על בית הנבחרות והאקדמיה הלאומית (והיא חייבת לקום) מומלץ כבר למצוא. כדאי מאוד שהוא יהיה איש מקצוע עם רקורד מוכח בטיפוח ופיתוח כדורגלנים מעולים בעולם.
במקביל להקמת האקדמיה הלאומית, מוכרח לוזון להקים מנהלת לליגת העל בכדורגל. יו"ר ההתאחדות עדיין חולש על ענף הספורט האהוב והפופולרי בישראל, אך תדמית הכדורגל והעניין בו מתכרסמים כל הזמן לבלי היכר. הישג נקודתי כזה או אחר של הנבחרת (שאף פעם לא מושג) יכולים לשפר את המצב, אך מדובר בפתרון לטווח מאוד קצר. לוזון חייב להביט רחוק, אבל כמו דוד בן גוריון - הוא צריך לבנות כאן מדינת כדורגל כמעט מאפס. וזה אומר: ליגה מקצוענית ותחרותית ואיכותית לסטנדרט הישראלי. תקרת שכר (אולי), בקרת תקציבים אפקטיבית, שירות לקוחות מהמעלה הראשונה, שילוב אוהדים בהנהלות ושיווק וניהול הליגה על ידי אנשי מקצוע מהמעלה הראשונה. ולא פחות חשוב: הכנת תכנית לטיפוח כדורגלנים - כזו שתהיה מחויבת להיות מיושמת במועדונים ובעיקר באקדמיה הלאומית בשפיים.
אם לוזון יתמקד בדברים הללו, תוצאות נבחרת ישראל בעתיד ישתפרו באופן משמעותי – ללא קשר לזהות המאמן הלאומי.