מכבי גימיק תל אביב
"הפרשן הרהוט שביקר מאמנים המתחמקים מתשובות, הפך למאמן פחדן שאפילו קלישאות לא יעזרו לו". שרון דוידוביץ' על התצוגה המביכה של הצהובים ומוטי איוניר. מכביזם כבר לא יעזור כאן, אולי דווקא התלתלים של ראובן עטר
מוטי איוניר הגיע למכבי תל אביב כ'לוחם'. כווינר שיחזיר את המכביזם, ה-'גבר-גבר' שיחדיר בשחקנים רוח לחימה. הפרשן הרהוט שמדבר כל כך יפה בטלוויזיה, שביקר את אלה המתחמקים מלתת תשובות ולא יחשוש להתייצב מול המצלמות גם ברגעים קשים. אתמול (ש'), גילינו שמדובר בפחדן.
- הצטרפו לעמוד הבית של ynet בפייסבוק
- מכבי ת"א: "גולדהאר הבין שכלום יקרה כבר העונה"
- בדרך למטה: 0:1 למכבי נתניה על מכבי ת"א
"לא באתי כדי לענות על שאלות", פתח המאמן ב'ראיון' הביזיוני שלו לאחר המשחק, וברח לאחר תשובה קצרה של 20 שניות. וממה הוא בעצם מפחד? ואם היו נשאלות שאלות קשות ונוקבות, מה הבעיה לזרוק באוויר שוב כמה קלישאות חסרות תוכן? משהו שישלב במשפט אחד את המילים "מכביזם", "לחימה", "הקרבה" וכו'. זהו, כבר אין יותר גימיקים לשלוף מהכובע?
הבאתו של איוניר למכבי ת"א היתה גימיק. במקום לבחור בצורה מקצועית מאמן מצליח (רוני לוי), נכנע הבוס למחשבה כי קלישאות יספיקו לאוהד הכדורגל המצוי. שימו לו קצת "מכביסט", תפלפלו את זה עם "הצערת הקבוצה" ו"מורשת קרב", והוא כבר יאכל את זה בלי מלח. אתמול, אוהדי מכבי רצו להקיא מהתבשיל שהכין להם גולדהאר.
מגמת שילוב הצעירים כביכול, התבררה כניסיון טיוח. פעם בשבוע נשלח שחקן נוער אחר אל גוב האריות, כל אחד בתורו, כאילו היה שפן ניסוי. אתמול, הניסוי כבר הפך לבדיחה כששלושה משחקני ההגנה - גיא סולומון, ריף פרץ ואורי כהן - לא צברו יחדיו חמישה משחקים העונה.
איוניר הוכיח את חולשתו בבחירה הפתאטית לגיא סולומון כשוער ראשון, מי שבגיל 33 רשם 33 הופעות בליגת העל. לירן שטראובר אמנם ספג כמה גולים שטותיים לאחרונה, אבל מדהים כמה הזיכרון קצר. בסיבוב הראשון שטראובר היה האיש שהוגדר בעיתונות כמי שבלעדיו מכבי כלל לא היתה בצמרת.
אבי נמני כבר לא במועדון, אבל זרעי הפורענות שטמן עדיין שם. כשאלפים - לא קומץ, לא חלק קטן וגם לא בני תשחורת פרועים - מקבלים את השחקנים בחימום בבוז ובנפנוף סמרטוטים, ההפסד הוא עובדה ידועה מראש. המחאה מקורית אמנם, אבל לא משאירה סיכוי. בטח לא לשוער בהופעת הבכורה שלו העונה.
מיטש גולדהאר מנסה לשווק את המועדון שלו כמצליח בארץ. תשאלו את הכרוז הקולני בבלומפילד, שטחן במשך רבע שעה לפני הפתיחה על הישגי קבוצות הנוער, פעילויות קהילתיות של הקבוצה ולא תאמינו, אפילו על 15 אלף אוהדים בדף הפייסבוק של הקבוצה. מעניין כמה מהם עשו share לביזיון אמש.
הגיע הזמן שגולדהאר יתייחס לקבוצת הכדורגל שלו, בדיוק כמו לכל שאר עסקיו. הבנייה לעתיד החלה עם סילוקו של נמני, ההמשך צריך להיות עם מישהו מתאים יותר מאיוניר על הקווים.
דרושים בקריית שלום: תלתלים
המחזה ליד ספסל מכבי נתניה לקראת הסיום, היה כמעט תלוש מהמציאות. "אם הייתי יכול, הייתי מחתים את ראובן עכשיו לחמש שנים", זרק לעברי אוהד מתוסכל, שיחד עם כל שער 13 הפליג במחיאות הכפיים בעשר הדקות האחרונות למאמן היריבה.
מדהים לראות איך אפשר להוציא את המקסימום משחקנים כמו קובי דג'אני, ליאוניד קרופניק, אחמד סבע ואחרים, שהיו נעלמים אצל כל מאמן אחר. אם במכבי ת"א מקבלים מסרים ומכתבים מהבוס, בנתניה היו מסתפקים באיזו שיחת טלפון, או לפחות SMS מהבעלים האובד, דניאל יאמר. משהו בסגנון "סחטיין", לא היה מזיק.
ראובן עטר הוא אדם נטול גינונים, ללא משחקי כבוד ובניגוד למוטי איוניר, אחד שכבר רשם כמה הצלחות בקריירה. גם אחד שהוכיח כי הוא מסוגל לעמוד בלחץ
של קבוצה גדולה (גביע עם בית"ר). אבל האמת היא שבמכבי ת"א היו לוקחים עכשיו בערך כל אחד.
או כמו שאחד האוהדים צעק אתמול בסיום המשחק: "מבחינתי, עדיף אפילו שיוסי אבוקסיס יגיע לאמן כאן, העיקר שכבר נחזור להיראות כמו קבוצה, העיקר שננצח כבר".
