העליון מרחיב את חובת הגילוי בעת הענקת משכנתה

בנק המעניק משכנתה לבני זוג, חייב ליידע כל אחד מהם על חובותיו הנפרדים של האחר כלפיו. בלא יידוע כזה, לא יוכל הבנק להיפרע מבן הזוג האחר. כך קבע (יום ד', 2.3.11) בית המשפט העליון.

השופטת מרים נאור הכריעה במחלוקת סבוכה וארוכת שנים בין מיכל מרטין לבין בנק הפועלים. מיכל מרטין ובעלה יהודה נטלו משכנתה ושיעבדו את ביתם ברעננה, כאשר חלק מהכסף שקיבלו מבנק הפועלים הועבר לכיסוי משכנתה קודמת בבנק איגוד. ואולם, ליהודה היו חובות משל עצמו כלפי בנק הפועלים, ומשלא עמד בהם - ביקש הבנק לממש את המשכנתה על הבית.

היה זה לאחר שבני הזוג נקלעו לסכסוך אישי ומשפטי קשה, ומיכל דרשה למנוע מן הבנק לממש את המשכנתה בנימוק שלא מסר לה בזמן החתימה עליה את הפרטים על חובותיו האישיים של בעלה. בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את עמדתה של מיכל, וערעורו של בנק הפועלים לעליון התקבל בצורה חלקית.

נאור קבעה, כי מאחר שרוב הכסף שימש לפרעון הלוואה קודמת שנטלו בני הזוג יחדיו, הרי שמיכל חבה בפרעון חלק זה של המשכנתא. לעומת זאת, היא אינה חייבת בפרעון החלק ששימש לכיסוי חובותיו של יהודה, מאחר שהבנק הפר את חובת הגילוי הנאות החלה עליו בהקשר זה.

במרכזו של פסק הדין קובעת נאור: "מחד-גיסא, גובה החוב הוא נתון מהותי ואי הבאתו לידיעת המשיבה משמעו הפרת חובת הגילוי החלה על הבנק. אי עמידתו של הבנק בחובת הגילוי עומדת בעוכריו, במובן זה שלא ניתן לכבד את שטר המשכנתה 'פשוטו כלשונו', כפי שביקש הבנק.

"מאידך-גיסא, משהוכח כי ההלוואה שניתנה על-ידי הבנק לאחר החתימה על המשכנתה שימשה לפירעון משכנתה קודמת של בני הזוג בבנק איגוד - אין זה ראוי לאיין את שטר המשכנתה משל לא היה ועל-ידי כך להותיר את הבנק בלא מקור פירעון אפילו לעניין חוב זה. המסקנה היא, כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי, במובן זה שהבנק יוכל לממש את המשכנתה נשוא הערעור עד כדי גובה הסכום שהועבר על ידו לבנק איגוד, לשם פירעון המשכנתה שהייתה לבני הזוג שם".

כהצעה מעשית, הצטרפה נאור להמלצתו של השופט יורם דנציגר בפסק דין קודם בעליון: "החתמתם של ממשכנים מוטב שתיעשה בסניפי הבנק ובפני נציגי הבנק (ולא בבתיהם או במקום עסקם של הממשכנים באמצעות באי-כוחם של הממשכנים), כאשר נציגי הבנק הם שיהיו אחראים לגילוי כל הפרטים הרלוונטיים לממשכנים".