לאחר עשר שנים של מאבק משפטי דחה אתמול (ג', 25.1.11) השופט
אילן איטח מבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב את טענותיו של משה חננאל בסכסוכו מול
שלדון אדלסון. את שלדון אדלסון ייצגו בהליך עו"ד דורי קלגסבלד ועו"ד אמיר שרגא. את חננאל ייצגו בתיק עו"ד איזי הולדשטיין ועו"ד דוד פרץ ועדי פיגל. עו"ד אייל רוזובסקי, אשר הגיש את התביעה בשמו של חננאל, ייצג אותו רק עד שנת 2004.
בתביעה שהוגשה בשנת 2001, ובתביעה נוספת שהוגשה בשנת 2003, טען חננאל נגד אדלסון כי האחרון גזל ממנו את זכויותיו במיזם התיירות של אדלסון במקאו וכי אדלסון שלל ממנו זכויות המגיעות לו מכח דיני העבודה. חננאל טען כי הוא זה שגילה לאדלסון את האפשרות להשקיע במקאו וכי הסיוע שהוא כביכול הושיט לאדלסון הביא לכך שאדלסון הצליח לקבל את הזיכיון מממשלת מקאו לבניית מיזם תיירות וקזינו ענק במקאו.
בפסק הדין, המתפרס על פני 90 עמודים, בית הדין לעבודה דחה "דחיה גורפת את גרסת התביעה" של חננאל. בית הדין לעבודה קבע כי עדותו של חננאל "לא יכולה לעמוד" וכי היא "אינה מתיישבת עם השכל הישר" והיא "מעוררת תמיהות, בלשון המעטה". בית הדין לעבודה מתח ביקורת חריפה על חננאל על כך שלא גילה על הקשר שלו עם אחד העדים במשפט וקבע כי מדובר בהתנהגות "חמורה מכל". בית הדין לעבודה גם קבע כי אדלסון צדק בכך שהוא קיזז משכרו של חננאל שיקים שחננאל רשם - ללא הצדקה - לפקודת עצמו.
בקשר למקאו, בית הדין דחה את טענתו של חננאל כי אדלסון נתן לו אופציה ל-12% מעסקיו במקאו וכי הוא סייע לאדלסון להגיע להצלחות שאליהן אדלסון הגיע במקאו. בית הדין קבע כי מדובר ב"טענות בעלמא". בית הדין ציין עוד כי גירסתו של חננאל לפיה הוא זכאי לאחוזים ממיזם מקאו של אדלסון "מעוררת חוסר נוחות" וכי הוא תמה על הסבריו הבלתי מתקבלים על הדעת של חננאל בהקשר זה. טענתו של חננאל כאילו הוא הסביר לאדלסון כיצד עליו לפעול במקאו נדחתה על-ידי בית הדין, אשר קבע כי "קשה לסבור מדוע יזקק אדלסון דווקא לחננאל לשם הגייתו" של מיזם התיירות והקזינו במקאו, אשר הפך - לאחר כניסתו של אדלסון לאזור - למתחם התיירות הגדול בעולם. בית הדין גם מתח ביקורת חריפה על העדים שחננאל הביא וקבע שמדובר בעדים שהוא אינו נותן אמון בעדותם. כמו-כן, בית הדין לעבודה דחה את מסקנותיו של מומחה התעופה מטעמו של חננאל, עו"ד אבנר (נרי) ירקוני, מי ששימש כראש מינהל התעופה האזרחי בישראל.
מלבד עניין מקאו, בית הדין לעבודה דחה את טענות חננאל כאילו אדלסון שלל את זכויותיו מכח דיני העבודה. אדלסון שילם לחננאל פיצויי פיטורין על-פי החוק, ותביעתו של חננאל לפיצויי פיטורין נוספים נדחתה. בית הדין לעבודה גם דחה את תביעתו של חננאל לבונוס בגין מימוש השקעתו של אדלסון בחברת אוטו דיפו.
בסופו של פסק הדין, בית הדין לעבודה קבע כי לתביעה נגד אדלסון "לא הייתה כל הצדקה" וכי התביעה הוגשה בשל שיקולים זרים. בית הדין לעבודה פסק לטובת אדלסון הוצאות משפט - חריגות בבתי הדין לעבודה - בשיעור של 360 אלף ש"ח בשל "דחייה גורפת של גרסת התביעה".
