השועל בא לכרם, אכל ויצא שלם

כאשר ירושלים מדברת על מטרות העונה, אחת מהן היא הפיינל-פור הישראלי, שם היא מקווה להיות. בליגה בת שלושה סיבובים (???), עם קבוצות לא יציבות כמו בני השרון, שלפני חודשיים היתה מועמדת לגיטימית להגיע לארבע האחרונות, כמו ברק נתניה שירדה מנכסיה וכמו מכבי חיפה שמנוהלת כמו שכונה במורדות הכרמל, אפשר לרדת מירושלים לנוקיה בניוטרל. יש זמן, עד הפיינל פור הכל יסתדר.

מכבי עלתה לירושלים במתכונת יורוליג, כשהמחשבות שלה נמצאות 48 שעות קדימה, להגרלת היורוליג. משחק ליגה בעיר הבירה הוא המודל הכי טוב לקראת משחקים מול לובליאנה ורומא בחוץ, אותם מכבי תהיה חייבת לנצח אם תרצה להיות בהצלבה.

ברצלונה ניצחה בקושי את בילבאו, קבוצת מרכז טבלה, בשתי נקודות, ובנוקיה יהיה לה הרבה יותר קשה, אך בטופ-16 כל נקודה יכולה להכריע את המיקום ואת היריבה בשלב ההצלבה.

בצד האדום, קראתי לפני המשחק שסולומון הפך להיות מבוגר אחראי. סולומון אולי מבוגר, אבל אחראי זאת מילה מחייבת מאוד בקבוצה, והוא כנראה לא למד לקח מהמשחק מול קאחסול.

שחורציאניטיס, פארגו, פרקינס, אליהו. עלו לירושלים במתכונת יורוליג (יוסי ציפקיס)

אף אחד בירושלים גם לא למד מהמשחקים הקודמים בין סולומון למכבי, איך עצרו אותו ואילו נזקים הוא גרם לקבוצה. 6 דקות הוא התאפק עד שהעיף את שתי השלשות הראשונות. 6 דקות הן כנראה יותר מדי זמן עבורו.
 
המשחקים הטובים ביותר של ירושלים היו כאשר הכדורים נכסו פנימה לקלנסי וכשאוחיון חדר והוריד כדורים לגבוהים. גם הערב, כשהשניים היו על המגרש, היו אלו הדקות הטובות ביותר של המארחת.

במשחק כזה, כמו שצריך, הנקודות מגיעות בדקות הראשונות מהצבע. קטש החליט לעלות בלי קלנסי, אולי כדי לחסוך ממנו עבירות, ומכבי עלתה עם סופו – ירושלים לא הביאה עזרה לחכמון על היווני, והאחרון אכל אותו כמו נקניקיה תוך כדי טיול בטבע ובצבע.

וויל סולומון מלו גיא פניני. הרכז של י-ם התאפק שש דקות (יוסי ציפקיס)

ברבע הראשון מכבי שיתפה 10 שחקנים, ירושלים רק שישה, והתוצאה 17:27. דייויד נתן, בין היתר, קרדיט לגרין לשתי דקות, והסנטר החזיר בשני איבודי כדור וההפרש צנח לחמש.

קטש המשיך להמנע ממפגש סופו-קלנסי והשאיר את חכמון לבד במערכה, כאשר בקרב בין פרקינס לסולומון אין כוחות – הראשון קולע בזמן שהשני מדבר.

כשקטש הכניס את קלנסי, בלאט הוציא את סופו והכניס את הנדריקס, וקלנסי החל לייצר נקודות מתחת לסל במהירות. בדקה ה-14 נרשם מפגש ראשון בין סופו לקלנסי, והתפוקה של היווני מהדקות הראשונות יורדת. במקביל, אחוזי הקליעה של ירושלים מהשלוש, בעיקר בזכות מזרחי, עולים – וההפרש במחצית רק חמש.

עודד קטש. השאיר את חכמון לבד במערכה מול סופו (יוסי ציפקיס)

את המחצית השני פתחה ירושלים בהרעשה מהשלוש, איפה האסטרטגיה של תחילת המשחק? אמנם דאוול ומזרחי לא שחקנים חודרים, אבל סולומון, ריץ' ובטח אוחיון – אותם צריך להכריח לחדור.

מהר מאוד מכבי עלתה לתשע, ריץ' וסולומון המשיכו לגרום נזק לירושלים, אבל קטש הוציא את אוחיון וקלנסי. המשמעות: אין משחק פנים, אין חדירות. ההרעשה נמשכת. המזל של ירושלים היה שמכבי לא קבלה מעמדה 4 – מאליהו, מבלו, ממצ'באן ומהנדריקס – תפוקה, מה ששמר את המארחים בטווח הסביר.

ברבע האחרון ירושלים עלתה עם החמישייה הכי טובה שלה במשחק – אוחיון, מזרחי, קלנסי, דאוול וריץ', אבל לא הצליחה לנצל יום של איבודי כדור צהובים רבים, עליהם שחקני מכבי יצטרכו לתת את הדעת.

סם קלנסי. הצליח להוריד את התפוקה של שחורציאניטיס (יוסי ציפקיס)

לעומת האדומים, מכבי עם הניסיון של בורשטיין, שקיבל הרבה דקות משחק, הצליחה צעד אחר צעד להגדיל את הפער במשחק קבוצתי, שלא כמו ירושלים שאספה נקודות בעזרת הבלחות אישיות.

קטש ניסה להקטין את ההפרש, החזיר את דאוול במקום קלנסי, בלאט הוציא את סופו והכניס את אליהו, מכבי משכה את השעון והצליחה לסיים את המשחק בהפרש בו הובילה רוב שלבי המשחק. יחד עם זאת, ההפרש עדיין מאפשר לירושלים לחלום על המפגש הבא בין הקבוצות.