השופט: אשר גרוניס, ביהמ"ש העליון
המועד: יום חמישי, 9.12.2010, שעה 09:00.
ההליך: עתירה מינהלית, ערעור אזרחי.
שתי פנים של השופט אשר גרוניס התגלו לבאי אולם ג' של בית המשפט העליון בבוקרו של אותו יום חנוכה. גרוניס ישב בראש הרכב, שכלל גם את השופטים
חנן מלצר ו
ניל הנדל, והיה הרוח החיה בדיונים ובפסיקה.
תחילה נדונה עע"מ 7305/09 (שירותי בריאות כללית נגד עיריית נתניה). השופטים נכנסו באיחור קל (9:06), הצדדים כמעט שלא הספיקו להתיישב, וגרוניס פתח בהתקפה חזיתית על עו"ד אריה כהן, בא-כוחה של הכללית: "תהינו אם אדוני הוא אותו עו"ד כהן" שייצג את הכללית בתיק דומה מאוד, שכבר הוכרע לרעתה בעליון. כהן השיב בחיוב. "תהינו כיצד אדוני לא איזכר את אותה החלטה בסיכומיו", המשיך. מלצר היה הרבה פחות דיפלומטי: "בגלל שזה לרעתו".
גרוניס המשיך: "ההחלטה של השופטת נאור [באותו תיק] מקובלת עלינו ואנחנו לא רואים סיבה להתערב. לא מקובלת עלינו ההתנהגות של אדוני, שמתעלם מפסק דין שדן באותו נושא, במיוחד שאדוני הופיע גם שם". כהן ניסה להציל משהו מכבודו ולהסביר מדוע לדעתו יש הבדל בין המקרה של רמת השרון למקרה של נתניה. גרוניס עיין בפסק דין רמת השרון וקטע את כהן: זה בדיוק אותו הדבר, קבע. לבסוף הציע גרוניס לכהן שייצא החוצה עם נציגי הכללית וישיב על הצעת בית המשפט למחוק את ערעורו.
הדיון הבא היה על ע"א 6018/09 (עו"ד אמיר שושני נגד מרדכי זיזה). כאן התגלה גרוניס שונה לחלוטין. המשיב, אדם מבוגר ונשען על מקלו המצוי בהליכים נגד כונס הנכסים של החברה שהייתה בבעלותו, הגיע כאשר אינו מיוצג. גרוניס הפגין כלפיו אמפטיה מרובה - בלא לעבור את הגבול הראוי לו כשופט. הוא הסביר לזיזה בלשון פשוטה ובאורך רוח במה מדובר, והקשיב לו בסבלנות רבה כאשר טען באריכות. זיזה החל לדבר על תיק אחר שיש לו מול שושני, וגרוניס איפשר לו זאת 2-3 דקות בטרם קטע אותו והסביר לו שלא זה הנושא כרגע.
לאחר שהפנה כמה שאלות לשושני, התייעץ גרוניס קצרות עם חבריו להרכב. בינתיים - מיני דרמה: זיזה מתחיל לצעוק: "איך אפשר לעשות דברים כאלה דרך בית המשפט?! הייתי מיליונר, היו לי 40 מיליון דולר, נתתי הכל. היום אני גר בגרז' ומשלם לשושני 150 שקל בחודש. הכל נתתי למדינה! איפה היא היום?! מישהו עוזר?!" גרוניס אינו ממהר להפסיק אותו, וגם כאשר עושה זאת - הוא מרגיע את זיזה. סביר להניח שמתדיין אחר היה משלם ביוקר על התנהגות כזאת, אך גרוניס מבין את הנסיבות ומבליג.
חמש דקות של דממה. גרוניס מכין את ההחלטה ומעביר אותה לעיונם של מלצר והנדל. בעוד האחד קורא, גרוניס משוחח בשקט עם האחר. מארשת פניהם נראה, כי הנושא אינו התיק שלפניהם ואולי בכלל לא נוגע לעבודה השוטפת. לבסוף ההחלטה נחתמת: התיק מוחזר לבית המשפט המחוזי.
גרוניס מסביר לזיזה את משמעות ההחלטה. זיזה מבקש שבית המשפט ימנה לו עורך דין "שמתמצה בדברים האלה". גרוניס עונה: "אנחנו לא ממנים עורך דין. אתה יכול לפנות ללשכה לסיוע משפטי שליד משרד המשפטים". זיזה, שכלל אינו זקן חסר אונים וחרש-למחצה כפי שהיה רוצה שנחשוב, מספר שכבר היה שם ו"נתנו לי איזה ילד". גרוניס משיב בחיוך: "היום גם ילדים יכולים להיות עורכי דין".
בינתיים חזר כהן והודיע על מחיקת הערעור. גרוניס מעיר לו: "אדוני קיבל את ההחלטה אחרי שהוא טען ויש לזה מחיר, שהוא יותר זול". המחיר: הוצאות בסך 10,000 שקל והערה של בית המשפט על אי הצגת פסק הדין הקודם. במבט מבחוץ, כהן יצא בזול; השופטים בהחלט יכלו להגיש תלונה ללשכת עורכי הדין.
השורה התחתונה: שופט אנושי במידת הצורך, ותקיף והחלטי במקרים המתאימים. מוכן היטב לדיונים, שולט בחומר ומנהל את הדיון ביעילות.
מזג שיפוטי: 9.
יעילות: 9. 
