תנו כבוד לאלישע לוי

בעיצומה של עונתו השלישית של אלישע לוי במכבי חיפה, החלה לאחרונה תחושה מאוד לא נעימה ביציעי קרית אליעזר. למרות שהיא מוליכה את ליגת העל, רבים מאוהדי הקבוצה דורשים להחליף את המאמן ופחות רבים גם מביעים את דעתם בקול רם ובשירים במהלך המשחקים.

זה לא שכל אוהדי מכבי חיפה קוראים ללוי להתפטר, אלא בעיקר קומץ שמוציא שם רע לכל השאר, אבל למרות זאת, האמת היא שרוב אוהדי מכבי חיפה מאמינים שהמאמן הגיע למיצוי בקבוצה ולא רוצים לראות אותו מוביל אותה גם בעונה הבאה.

בשנתיים וחצי במכבי חיפה אלישע לוי זכה באליפות אחת בעונה הראשונה, בעונתו השניה הוא הוביל את הקבוצה לליגת האלופות, לאותו קמפיין 0-0-0 המפורסם, וסיים במקום השני בליגה, למרות שצבר יותר נקודות מאשר הקבוצה האלופה.

בעונתו השלישית, אלישע, למרות כל התחזיות, מוביל את הליגה אחרי קיץ של ניהול תקציב מצחיק לעומת זה היריבות שלו. למרות הכנסות גדולות מליגת האלופות בעונה שעברה, חיפה שיחררה עוד ארבעה שחקנים והביאה במקומם בעיקר את עידן ורד (בסכום מגוחך של 1.2 מיליון יורו) ואת איגנסיו קאנוטו, שניהם לא ממש שחקני הרכב.

דוטרה ושטרכמן. בחירת הזרים של אלישע בהחלט לא מושלמת (עמית מצפה)

אני לא מנסה לטעון שההצלחה של אלישע במכבי חיפה היא מדהימה והוא חייב להישאר. הרי לא במקרה ארבעת המאמנים האחרונים של חיפה (גרנט, שום, לוי ולוי) הצליחו, כל אחד בדרכו ובזמן שלו. המערכת במקצועית מהנוער עד הבוגרים והניהול של שחר במכבי חיפה הם הסיבה העיקרית להצלחה של המאמנים. אבל חייבים להודות שאלישע לא עושה עבודה רעה מאוד בחיפה והוא בהחלט הצליח הרבה מעבר לציפיות של אותם אוהדים שמקללים אותו.

חוץ מההצלחה של לוי, היו לו גם מספר כישלונות או תחומים בהם העבודה שלו היתה מעוררת דאגה. לוי נותן המון קרדיט לשחקנים שעולים מהנוער, אבל אי אפשר להגיד שהוא עושה עבודה מושלמת בשילובם בקבוצה הבוגרת. גדיר, גולסה ושי מימון סובלים מהרבה יותר מדי פציעות, עליות וירידות וחוסר יציבות של הביטחון העצמי.

אוהדי מכבי חיפה. הרצון להיפרד הוא מובן, אבל הדרך יותר חשובה (יוסי ציפקיס)

לוי גם לפעמים קצת תמוהה בבחירת השחקנים שלו. הדוגמאות הכי בולטות הן מוחמד כליבאת וסנטיאהו סולליך, שבעונה שעברה כל אחד מהם שיחק כ-20 דקות בלבד בליגה, הראשון במשחק העונה מול הפועל ת"א, השני במשחק האין-אליפות מול בני יהודה. גם התזמון בו אלישע החזיר את בנאדו על חשבון קאנוטו לא מובן, דווקא אחרי המשחק הטוב ביותר של הארגנטינאי, מול הפועל.

הרבה אוהדים גם לא אוהבים את הבחירה לפעמים במשומר לפני עלי עות'מאן, או בעונה שעברה את ההושבה של ארבייטמן על הספסל, וגם ההופעה של הירוקים בליגת האלופות הכתימה בצדק את שם המאמן, שהיה יכול לגרום למשחק ההתקפה להיות טיפה פחות שבלוני, גם במחיר של ספיגות רבות יותר.

אבל אלישע עשה המון דברים יפים בחיפה, מתוך התחשבות מוחלטת בצרכי המערכת ושם את האגו שלו הרבה מתחת למכבי חיפה עצמה (בניגוד לאלי כהן למשל, בזמן הסכסוך עם בניון לפני 10 שנים). לא נעים לי, אבל גם אני מצטרף למחשבה שאלישע לוי מיצה את עצמו בחיפה. מצד אחד אני חושב שהמאמן ללא ספק הצליח בשלוש השנים, אבל התחושה היא שמעכשיו הדרך היא רק למטה,תחושה דומה לזו שהיתה בעונה הרביעית של רוני לוי.

ראובן עטר. המועמד הכי טבעי וראוי להחליף את אלישע לוי (עמית מצפה)

אני גם מאמין שהאיש שצריך לבוא במקומו צריך להיות ראובן עטר, ואם לא הוא אז אולי רן בן שמעון או אפילו מאמן זר, אבל בכל זאת, אסור שזה יקרה באמצע העונה, יעקב שחר גם לא יאפשר לזה לקרות וזה ממש לא משנה מה יהיה. אוהדי חיפה חייבים לתת לאלישע אך ורק אהבה וכבוד, הקללות לא רק פוגעות בסיכוי של הקבוצה לזכות באליפות העונה, והם בעיקר מכתימים את השם של המועדון ככזה שנותן כבוד מינימלי למי שמגיע.

הדרישה של האוהדים להחליף את המאמן היא כשלעצמה לגיטימית, אבל אסור שהיא תהפוך למחאה אלימה ומכוערת. אלישע צריך לקבל רק את ברכת האוהדים, שיסבלו בשקט  אם הם סובלים ויקוו לשדוד לתל אביביות הבזבזניות את האליפות. בסוף העונה, לגיטימי לדרוש את החלפתו של המאמן במישהו חדש. אבל ראבק, תנו כבוד לאלישע לוי.

הכתוב הינו טור דעה