כתב אישום הוגש (יום ב', 8.11.10) לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד איברהים ובאסמה ג'ולאני, בני זוג מן הכפר שועפט שבמזרח ירושלים, בגין החזקה בתנאי עבדות ולקיחת דרכונה של עובדת מן הפיליפינים שהגיעה לעבוד בירדן.
על-פי כתב האישם הגיעה המתלוננת לירדן בסוף חודש יולי 2007. היא השיגה את העבודה שם באמצעות סוכנות כוח אדם "מנפאוור", ועל-פי הסכמתה.
בהגיעה לרבת עמון שבירדן, עברה בדיקה גופנית ובדיקה של חפציה, על-ידי גורם שזהותו אינה ידועה לתביעה. כמו-כן, עם הגיעה לרבת עמון, נלקח מהמתלוננת מכשיר הטלפון הסלולארי, אותו הביאה עמה.
המתלוננת הוחתמה על חוזה בערבית, המפרט את פרטי העסקתה, ובמסגרתו הובהר לה כי שכרה יהא 150 דולר עבור חודש עבודה, ולא 200 דולר כפי שהובטח לה בפיליפינים.
כחודש לאחר הגיעה לרבת עמון, הועברה המתלוננת לביתה של נאווין, בתם של הנאשמים, לעבוד בעבודות משק בית. המתלוננת עבדה בבית נאווין כארבעה חודשים, מהשעה שבע בבוקר עד השעה עשר בלילה, וקבלה הפסקה קצרה כל שמונה שעות עבודה. על עבודתה זו היא לא קיבלה כל שכר.
בראשית חודש נובמבר 2007, הגיעה באסמה ג'ולאני לירדן כדי לקחת את המתלוננת לעבודה בישראל, בבית משפחתה שבשעפט כעוזרת בית, וזאת מבלי שנשאלה הסכמת העובדת לדבר. בשלב זה הובטח למתלוננת כי עניין תשלום שכרה עבור העבודה שעשתה בבית נאווין יוסדר על-ידי באסמה ג'ולאני.
עם העברת המתלוננת לידיה, קבלה ג'ולאני לחזקתה את הדרכון ומכשיר הטלפון הסלולארי של המתלוננת. הנאשמת המשיכה והחזיקה בדרכונה של המתלוננת לכל אורך התקופה בה החזיקה והעסיקה את העובדת.
עם הגיעה לשעפט, לבית הנאשמים, עבדה המתלוננת עבור הנאשמים ובני משפחתם בעבודות משק בית וזאת על פני תקופה של שנה ועשרה חודשים. הנאשמים לא חתמו על חוזה העסקה בינם ובין המתלוננת.
בני הזוג ג'ולאני שיכנו את המתלוננת בחדר שירותים ומקלחון, שבקומת המגורים של הנאשמים ומשפחתם. למתלוננת הוקצתה מיטה מתקפלת, ומדף לחפציה האישיים.
במסגרת עבודתה אצל הנאשמים נדרשה המתלוננת לעבוד בעבודות משק בית החל משעה שבע בבוקר עד עשר בלילה, ולעיתים משהגיעו אורחים, אף מעבר לכך. המתלוננת הורשתה לקחת שתי הפסקות קצרות במהלך יום עבודתה הארוך, על-מנת לאכול, פרט לכך לא היו הפסקות נוספות. כל זאת במשך שבעה ימים בשבוע ללא ימי חופשה או שבתון.
בנוסף לכך, לא אפשרו בני הזוג ג'ולאני למתלוננת לצאת מפתח ביתם למעט במקרים אחדים. במהלך השנה הראשונה לעבודתה בביתם מנעו הנאשמים מן המתלוננת יציאה כלשהי מן הבית. במהלך השנה השנייה, אפשרה באסמה ג'וליאני למתלוננת יציאה רק למכולת השכונתית הסמוכה לביתה, ולבית הבת דאנה שגרה בסמוך, וזאת לצורכי העברת מזון או שמירה על הילדים. באותן הזדמנויות הקפידו הנאשמת ובתה לעקוב אחר תנועותיה של המתלוננת עד הגיעה לביתה של דאנה ובחזרה.
עוד נכתב בכתב האישום כי כדבר שבשגרה, היו הנאשמים ובני ביתם נועלים את דלת הכניסה כשהמתלוננת בתוך הבית, שעה שהיו עוזבים את הבית לענייניהם. בזמן ששהו בבית, היו נועלים בני המשפחה את דלת הכניסה מבפנים ומונעים מהמתלוננת גישה אל המפתח.
במשך כל תקופת ההעסקה, בחמש הזדמנויות שמועדן אינו ידוע למאשימה, אפשרו הנאשמים למתלוננת להתלוות אליהם ביציאה מן הבית, עם בני המשפחה, בין היתר לתל אביב, בעיקר על-מנת לשמש שמרטפית לנכדיהם. במהלך אותן יציאות אסרו הנאשמים על המתלוננת, ליצור קשר עם עובדות פיליפיניות אחרות או עם מקומיים.
במהלך תקופת החזקתה של המתלוננת על-ידי הנאשמים, ובכל פעם שיצאה המשפחה כולה לחו"ל, הושארה המתלוננת בתוך הבית כשהדלת נעולה. באותן הזדמנויות, הייתה הבת דאנה לוקחת את המתלוננת אל ביתה בשעות הבוקר, על-מנת שתשמור על ילדיה ותעבוד בעבודות בית שונות. לעת ערב הוחזרה המתלוננת לבית הנאשמים, והדלת ננעלה עליה
בחודש דצמבר 2008 נסעה כל המשפחה לאילת, כולל הבת דאנה ובני משפחתה. המתלוננת הושארה נעולה בבית הנאשמים במשך שבוע.
כמו-כן, עם הגיעה לשועפט, נאסר על המתלוננת ליצור קשר טלפוני עם משפחתה באופן עצמאי. על-מנת ליצור קשר עם המשפחה הורשתה המתלוננת לערוך שיחות קצרות בלבד במכשירי הטלפון הסלולארי של הנאשמים, בנוכחותם או בנוכחות מי מבני משפחתם בלבד. על-מנת להבטיח שכך תנהג המתלוננת, החליפו הנאשמים את כרטיס הSIM של המתלוננת בכרטיס מטעמם שביכולתו לקבל שיחות ולהוציא הודעות טקסט בלבד.
כתב האישום מציין כי במהלך תקופת החזקתה על-ידי הנאשמים, בקשה המתלוננת לצאת ולהתפלל בכנסייה, אך סורבה, ובמספר הזדמנויות אף אוימה על ידי באסמה ג'ויאני כי, המשטרה תתפוס אותה אם תצא. במהלך חודש נובמבר שנת 2008, סמוך ליום הולדתה, הפצירה המתלוננת בג'ולאני לאפשר לה לצאת לתפילה בכנסייה, אך נתקלה בסירוב ובאיום.
רק בספטמבר 2009 הצליחה העובדת הפיליפינית לחבור אל פעילות בקרב אוכלוסיית העובדים מהפיליפינים בירושלים, ובסיוען עזבה המתלוננת את בית הנאשמים, לאחר שנאלצה לחמוק מן הבית באין רואה.
"במעשיהם המתוארים לעיל, החזיקו הנאשמים את המתלוננת לצורכי עבודה, תוך הפגנת שליטה ממשית בחייה ושלילת חירותה לצורך הפעלת סמכויותיהם כלפיה כאילו הייתה קניינם", נכתב בכתב האישום.
