הפועל ירושלים: מישהו צריך ללכת ממלחה
ככה זה כשיש יותר מדי שחקנים על אותה עמדה: האגו פורץ החוצה מכל הצדדים. אהוד כהנים מציע לירושלים ולנעימי להיפרד
כשוויל סולומון חתם בהפועל ירושלים, פירסמתי טור דעה שמזהיר מפגיעה במעמדו של יוגב אוחיון. בירושלים, בעיקר אוהדי הקבוצה, כעסו מאוד. "יש מקום לכולם", אמר אז המאמן עודד קטש. "הקבוצה צריכה בכל מקרה עוד גארד", דאגו להבהיר שם.
חלפו חודשיים, ואני מודה שטעיתי. הפגיעה, כך מסתבר בשבועות האחרונים, לא היתה במעמדו של אוחיון, אלא דווקא בזה של יובל נעימי. ככה זה כשיש שלושה רכזים בכירים שצריכים את הכדור ביד כדי להיות יצרניים. במקום אחד מהם, צריך היה לדעתי להגיע למלחה קלע שיסייע לקבוצה בימים הפחות טובים של ג'ייסון ריץ'.
נעימי וסלומון. הבעיות החלו עם החתמתו של השני (צילום: אלי אלגרט)
אלא שמה שהתחיל כעניין מקצועי, הופך אט-אט לרכילותי ולמכוער. אביו של נעימי טעה כשפתח את הנושא לעיני כל, ירושלים טעתה בתגובתה וכולם מבינים מאוחר מדי שמישהו צריך ללכת. בבירה מהרהרים שוב באפשרות שגל מקל יגיע לקבוצה, רק שבגלבוע/גליל לא יסכימו מכל וכל. המצב רק הולך ומסתבך.
גם במכבי תל אביב המצב דומה. מעוניינים להשאיל שם את יניב גרין או אלישי כדיר, שלא לדבר על ג'ף פוט שבכלל לא מתלבש למשחקים (סיטואציה שמזכירה במשהו את זו של מייקל דוניגן מירושלים). ההבדל הוא שבאיזור היכל נוקיה אין כרגע אבא שמדבר נגד המאמן, או הנהלה שגורמת בעקיפין לשחקנה להרגיש רע ערב משחק. תארו לכם מצב שבו שמעון מזרחי מחליף לכדיר דווקא ביום חמישי בבוקר את האוטו בעגלה עם חמור.
הפיתרון ברור לשני הצדדים: נעימי צריך להיות משוחרר לאירופה, וגארד אחר יגיע במקומו. אלא שלנעימי יש בירושלים מעמד מיוחד, ולא רק בגלל הגיס דני קליין. נעימי הוא השחקן היחיד בסגל (מלבד רם אליאספור) שגדל במחלקת הנוער של הקבוצה ומחזיק בתמיכתם של רוב האוהדים. שיחרור שלו, והקבוצה מאבדת מזהותה. מצד שני, עם זהות כפי שדאגה להדביק לעצמה השבוע באמצעות לקיחת המכשירים שכבר נתנה לו, אולי באמת כדאי לה לשנות כיוון.
לפנייה לכתב/ת 
יובל נעימי
צילום: עוז מועלם
מומלצים
