היתה זו מדינה קטנה ומוכה, שסבלה ממלחמות וממצוקה כלכלית קשה. תחושות ייאוש ואובדן היו נפוצות, אך בתוך כל החושך הזה עלה כוח רצון בלתי נתפס. האומה הזו הבינה שאם היא לא תיקח את גורלה בידיה ותעז לחלום בגדול, היא תישאר מאחור.
היום שאחרי מחר- קירה רדינסקי
במקום להיכנע לקשיים, בחרה אותה מדינה בדרך של מיקוד חסר פשרות. הם השקיעו את כל משאביהם בחינוך, מתוך אמונה שהדור הבא יוביל אותם אל עתיד טוב יותר. הם הפכו את הטכנולוגיה לכלי מרכזי, ולקחו סיכונים גדולים כדי לפתח תעשיות חדשות ולחדש בתחומים שאיש לא העז לדמיין. כל זאת מתוך תחושת דחיפות אדירה ורצון להוכיח לעולם, ובעיקר לעצמם, שהם יכולים.
המסע הזה, שהתחיל מתוך כאב ותסכול, הפך להצלחה מסחררת. המדינה, שידעה ימים קשים כל כך, צמחה והפכה לאימפריה טכנולוגית עולמית. קוריאה הדרומית היא ההוכחה לכך שמיקוד משאבים וסדר עדיפויות נכון, יחד עם תכנון ארוך טווח, יכולים להפוך חלומות למציאות.
ישראל וקוריאה הדרומית הן בנות גיל דומה וחוו צמיחה ושגשוג מרשימים, אף שהתחילו מתוך מצבים קשים ומורכבים. שתיהן ידעו מלחמות, קשיים כלכליים ואתגרים עצומים, אך הצליחו להפוך למעצמות טכנולוגיות מובילות בעולם.
עם זאת, בעוד קוריאה הדרומית הצליחה לשמור על מסלול ברור ועל המשך צמיחה, בישראל התחושה היא שאבדה הדרך. שינוי סדר העדיפויות מצד המדינה מעורר חששות לגבי עתידנו כמדינה מובילה בתחומים רבים, ובמיוחד בטכנולוגיה. החשש גדול במיוחד בשל התלות החזקה בטכנולוגיה, בשל היותנו שחקן גלובלי, ובשל הצורך למשוך השקעות זרות ולהיות אבן שואבת עבור המוחות הטובים בעולם. אם נצליח להתמקד מחדש ולהגדיר את סדר העדיפויות הנכון, נוכל לחזור למסלול מובהק של צמיחה מתמדת.
מסה של מוחות חדים
אחד הנושאים האסטרטגיים ביותר שבהם יש לישראל פוטנציאל להוביל הוא בינה מלאכותית, המעצבת מחדש כבר היום תעשיות ומגזרים שלמים - פרטיים, עסקיים וציבוריים. התוכנית שאני מציעה כאן מתמקדת בטווח של עוד חמש שנים, שנת 2030, מאחר שאין משמעות לעשורים בקצב הפיתוח הנוכחי.
המרוץ הגלובלי בתחום הבינה המלאכותית (AI) מתמקד בתחרות בין מדינות לחברות לפיתוח טכנולוגיות מתקדמות ולשיפור ביצועים. החברות המובילות בתחום - דוגמת OpenAI, גוגל, מיקרוסופט ואנת'רופיק - משקיעות עשרות עד מאות מיליוני דולרים בכל גרסה של מודל שפה.
התחרות מתבטאת במרוץ אגרסיבי המבקש למשוך לאותן חברות כוח אדם מומחה בתחום. בעידן שבו בינה מלאכותית עושה אוטומציה למשרות, וכלי בינה מלאכותית הופכים להיות אמצעי לחימה קונבנציונליים להשפעה על דעת קהל, ניצחון במרוץ משמעותו יתרון תחרותי עולמי וכן השפעה כלכלית וביטחונית.
ישראל, לדאבוננו, לא רק אינה בחזית המרוץ בתחום הבינה המלאכותית, אלא אפילו אינה בתחרות, במיוחד כאשר משווים אותנו למדינות כמו ארה"ב, סין וצרפת. מדינות אלה ניצבות במקומות הראשונים בסקירה של ה־AI Index שערכה אוניברסיטת סטנפורד, כדי לבדוק את מספר דגמי למידת המכונה הבולטים בכל מדינה. מנתונים של מכון המחקר RISE וגוגל שפורסמו מוקדם יותר השנה במסגרת פרויקט AI Forward, אף עולה כי ההשקעות בבינה מלאכותית בישראל נמצאות בנסיגה ביחס לאירופה ולארה"ב.
אז מדוע ישראל, מעצמת טכנולוגיה, הגיעה למצב שבו היא אינה נמצאת בחזית תחום החדשנות, שיוביל את העולם בשנים הקרובות ואף בעשורים הקרובים? נראה כי כמה גורמים עיקריים הובילו אותנו למצב זה.
כך, למשל, ניתן לציין את היקף ההשקעה הנמוך בשוק הפרטי בישראל בתחום הבינה המלאכותית. חברות ההייטק הישראליות גייסו 7 מיליארד דולר בשנת 2023, אשר התחלקו בין 392 גיוסים. לשם השוואה, רק OpenAI גייסה יותר מ־10 מיליארד דולר, אשר רובם הושקעו בכוח מחשוב הנדרש לבניית מודלים של בינה מלאכותית, ואילו אנת'רופיק גייסה יותר מ־4 מיליארד דולר. המגמה כיום מראה ירידה דרסטית ומתמשכת בהיקף ההשקעות בישראל, אשר מעמיקה את הפער.
נוסף על כך, יש מחסור חמור ומחמיר במומחים בעלי ידע וניסיון רלוונטיים בבינה מלאכותית בישראל, בעיקר בתעשייה, היכן שרוב ההתקדמות מתרחשת. בתחום של יצירת מודלי שפה גדולים, כגון צ'אט GPT, נדרשת מסה קריטית של אנשים מנוסים כדי לייצר שיפורים במודלים. חלק מאותם מומחים בחרו לעבור למדינות אחרות שבהן יש יותר הזדמנויות בתחום, לצד שכר אטרקטיבי.
מה עושים בעמק הסיליקון?
אז מה אפשר לעשות? ניתן ליצור תוכניות מימון ותמריצים שיעודדו השקעה בהקמת מעבדות לחקר בינה מלאכותית בישראל. אחת הדרכים לעודד זאת היא באמצעות תמיכה כספית ותמריצים לחברות פרטיות, כמו גם מענקים ממשלתיים, שיסייעו להקל את העלויות הגבוהות הכרוכות באימון מודלים של שפה.
בד בבד, יש ליצור בישראל סביבה אטרקטיבית למומחים בתחום הבינה המלאכותית, שיובילו לפריצות דרך משמעותיות. בעבר עליות גדולות לישראל סיפקו את המומחים הנדרשים, אך כיום אין צפי לעלייה גדולה שתעזור לסגור את הפער. לכן יש לפנות לדרכים מסורתיות יותר כדי למשוך מומחים.
ניתן ללמוד מההצלחה של עמק הסיליקון, שבו חברות ענק מציעות תנאים אטרקטיביים לאנשי מקצוע מוכשרים, לצד מדיניות הגירה מבוססת כישורים וללא אפליה. איכות החיים הגבוהה והשפה האנגלית כבסיס לתקשורת מסייעות לקליטה ולשילוב של מהנדסים, מדענים ומשפחותיהם. לצערנו, ישראל לא תוכל להציע תנאים דומים בשנים הקרובות, אולם בטווח הרחוק יש לשקול זאת כאסטרטגיה מרכזית.
לכן אני מציעה לאמץ גישה בהשראת סינגפור, שבה חלק מהשירות הצבאי כולל התמחות בחו"ל בתחומים עתירי ידע אסטרטגיים (לאו דווקא באקדמיה אלא גם בתעשייה), וליצור תמריצים - כגון הקלות מס - לעידוד חזרה לארץ. בכך תוכל ישראל לבנות מסה של מומחים בחוד החנית בתחום הבינה המלאכותית שיספגו כישורים הכרחיים בחברות מובילות בחו"ל, וחלקם יחזרו עם הידע והניסיון שצברו ויקימו חברות תחרותיות יותר, וכן יכשירו את דור העתיד של המומחים בישראל.
התאמות לדור ה־Z
במחקר שנערך על ידי המרכז להשפעה יהודית, דווח כי 69% מהציבור רואים באנטישמיות העולמית ובדעת הקהל העולמית איום מרכזי, השווה לאיומים על ביטחון גבולות ישראל. עד 2025 איום זה צפוי לגדול, כשילידי דור ה־Z יהפכו למקבלי ההחלטות בעולם. דור זה נהנה מנגישות גבוהה לאינטרנט ולמדיה חברתית, מה שיוצר תרבות של תקשורת מהירה ושיתוף מידע נרחב באופן מיידי, המאפשר, למשל, התערבות של שחקנים זרים. כך נוצרת מציאות אלטרנטיבית אשר מוכתבת בחלקה על ידי מדינות כמו איראן ורוסיה, אשר כבר היום ממנפות בצורה נרחבת את יכולותיהן בכלי בינה מלאכותית יוצרת.
כדי להתמודד עם האתגרים העולים מהמציאות הגלובלית המשתנה, יש צורך לשנות את מערכת החינוך בישראל כך שתכין את הדור הצעיר להתמודד עם המציאות החדשה. חינוך שמתמקד במיומנויות קריטיות כמו חשיבה ביקורתית, הבנה מעמיקה של תופעות גלובליות והכרת השפעות המדיה החברתית והבינה המלאכותית - הוא חיוני כדי לצייד את תלמידי ישראל בכלים הדרושים להם להתמודדות עם איומים חדשים.
הפער בין מערכת החינוך בישראל למערכות חינוך מתקדמות בעולם הוא ברור ועמוק. בעמק הסיליקון, לדוגמה, כבר מגיל צעיר לומדים הילדים לפתח כישורי חשיבה ביקורתית ויכולת התבטאות מורכבת. כך, למשל, ילדים בכיתה א' כותבים שלושה ספרים במהלך השנה, שבהם הם מתארים את עצמם, מפתחים עלילות ומציגים בעיות ופתרונות. ילדים בגיל גן חובה מציגים עבודות מחקר מדעי בכנסים שמארגנים בתי הספר, ותלמידי בית ספר יסודי לומדים על מדינות אחרות, על תרבויות שונות ועל בניית טיעונים שמתאימים לקהלים מגוונים.
בישראל, לעומת זאת, פיתוח יכולות התקשורת של הדור הצעיר מקבל תשומת לב מועטה מדי. שיעורים לכתיבת חיבור מקבלים תקצוב מינימלי של שעה או שעתיים בשבוע, ורק לקראת התיכון. יתרה מזאת, תחום ההיסטוריה נלמד בדגש על ההיסטוריה היהודית בלבד, תוך התעלמות ממגוון נושאים קריטיים כמו תהליכים גלובליים, מאקרו־כלכלה וקונפליקטים בינלאומיים.
"אני מציעה לאמץ גישה בהשראת סינגפור, שבה חלק מהשירות הצבאי כולל התמחות בחו"ל בתחומים עתירי ידע אסטרטגיים. בהמשך יש ליצור תמריצים לעידוד חזרה לארץ. כך תבנה ישראל מומחים בחוד החנית, שיחזרו לארץ ויכשירו את דור העתיד של המומחים בישראל"
כדי להסתגל לשינויים ולהתמודד עם האתגרים, ישראל חייבת להתאים את עצמה לדור ה־Z ולהפסיק להיות קרתנית. תוכניות לימוד המדגישות כישורי הסברה ותקשורת צריכות להתחיל כבר בשלב בית הספר היסודי, עם הקצאת תקציב מתאים. כדי להכין את הדור הצעיר של ישראל להתמודד עם האתגרים העומדים בפניו, יש לשים דגש על פיתוח חשיבה ביקורתית ויכולת התבטאות כבר מהגיל הרך. חשוב להרחיב את ההשכלה ההיסטורית והתרבותית מעבר לגבולות ישראל, ולהעניק לתלמידים כלים להבין תהליכים גלובליים, להתמודד עם המדיה המודרנית ולפתח כישורי תקשורת וטיעון שיאפשרו להם להשתלב ולהשפיע בזירה הבינלאומית. רק כך נוכל להבטיח שדור העתיד של ישראל יהיה חלק מהאריג הגלובלי ויידע לתקשר עימו.
כמו כן, עלינו לבנות תשתית שבה "הטובים לטיס" הופכים ל"הטובים להוראה". וגם כאן הפתרון הוא תקציבי. כדי למשוך את הטובים להוראה יש לבנות תוכנית תמריצים אמיתית למורים. מחקר של National Bureau of Economic Research (NBER) הצביע על קשר חיובי בין עליית שכר המורים לשיפורים בביצועי התלמידים, ושכר גבוה יכול גם לשפר את שביעות רצון המורים. חייבים להגיע למצב שבו הוראה היא מקצוע נחשק לא פחות מהייטק, והפתרון לזה בבסיסו הוא כספי. כדי להכשיר את דור העתיד אנחנו חייבים שהמצטיינים ירצו לפנות לתחום ההוראה.
צומת דרכים קריטי
לצד האתגרים הטכנולוגיים והחינוכיים, אסור לשכוח שבתקופה האחרונה נמצאת מדינת ישראל בקונסטלציה ביטחונית קשה ומורכבת. התקופה הנוכחית מזכירה במובנים מסוימים את מלחמת יום הכיפורים, שאחריה חוותה ישראל כמה שנים של סטגנציה כלכלית, שבתגובה לה ננקטו כמה צעדים משמעותיים לשיפור המצב.
בשנת 1985 הושקה תוכנית ההבראה הכלכלית בהובלת ראש הממשלה דאז שמעון פרס, שכללה צעדים דרסטיים ליציבות מוניטרית ולצמצום האינפלציה: קיצוץ בהוצאות הממשלה, הגדלה משמעותית של המע"מ והעלאת מיסים. במקביל, במהלך שנות ה־80 וה־90 ישראל גם החלה בתהליך של הפרטות, שבו נמכרו מניות של חברות ציבוריות והוקלו התנאים עבור ההשקעות הפרטיות.
היום, כאמור, אנו עומדים בפני אתגרים כלכליים דומים לאלה שעמדנו בפניהם לאחר מלחמת יום הכיפורים, ופתרונותינו צריכים להיות דומים. מעבר למובן מאליו, כגון קיצוץ בהוצאות הממשלה, ישראל תוכל להתמודד עם הפערים בעזרת כמה צעדים, שלהם כמובן זיקה ברורה לתחום הטכנולוגיה:
1. תוכניות לשילוב האוכלוסייה החרדית בכלכלה הישראלית, שתוריד את עול המס מהאוכלוסייה הכללית ותוביל להגדלת התל"ג. תוכניות כאלו נבנו בעבר, אך בפועל יצרו תמריצים הפוכים.
2. תוכניות לשילוב האוכלוסייה הערבית בצורה אפקטיבית, תוך אכיפה של השתתפות שוויונית בנטל המיסים.
3. הקלה ברגולציה בתחומים רבים, המתמודדים עם חסמים ביורוקרטיים המונעים צמיחה והתפתחות. לדוגמה, בתחום הרכב האוטונומי קיימים בישראל חסמים משמעותיים בשל רגולציה וביורוקרטיה שאינן מותאמות לטכנולוגיות חדשות.
השוק, הקטן יחסית בגודלו, גם כך מפחית את התמריצים לחברות להשקיע בתחומים חדשניים. גם כשנמצאים משקיעים רלוונטיים, הם נתקלים לעיתים באינסוף חסמים ביורוקרטיים. לשם השוואה, במקומות אחרים בעולם כמו סן פרנסיסקו, מוניות אוטונומיות כבר מופעלות בהצלחה זה שנים. בישראל, הניצבת על סף צומת דרכים קריטי, יש להסיר כל חסם אפשרי לכניסת חדשנות.
קיפאון שמוביל למשבר
כדי להמשיך לבנות את הכלכלה הישראלית ולהתמודד עם האתגרים הכלכליים העכשוויים, עלינו להבין כי תחום הטכנולוגיה, ובמיוחד טכנולוגיית מידע (Information Technology), היה ונותר אחד ממנועי הצמיחה המרכזיים של השוק הלאומי. מאז שנות ה־90, וביתר שאת בשנות האלפיים, הוביל התחום את ישראל לקדמת הבמה העולמית והפך אותה לשחקנית משמעותית בזירה הגלובלית. עלינו להיות ערים לכך שסטגנציה בתחום זה עלולה להוביל למשבר בטווח הארוך.
"הנגב, עם פוטנציאל עצום לאנרגיה סולארית, יכול לספק אנרגיה זולה ונקייה לתעשיית הבינה המלאכותית, ובכך לחזק את מעמד ישראל כמובילה עולמית בתחום. בניית תשתית אנרגטית זולה ובת־קיימא תאפשר לישראל לא רק להשתלב במרוץ הגלובלי, אלא גם להוביל בו"
עוד חשוב לציין כי הצורך באנרגיה זולה הופך קריטי במיוחד בתעשיית ה־IT, ובעיקר בתחום הבינה המלאכותית. תהליכי פיתוח והפעלה של מערכות בינה מלאכותית דורשים כמויות עצומות של כוח מחשוב, מה שמוביל לצריכת אנרגיה גבוהה במיוחד. עלויות האנרגיה הן גורם מרכזי בקביעת יעילות הכלכלה של תחום זה.
למשל, מודלים כמו GPT-4 עם מיליארדי פרמטרים דורשים צריכת אנרגיה ניכרת מאוד. לפי הערכות, אימון מודל בגודל כזה עלול לדרוש כ־50 ג'יגה ואט של חשמל לשעה, בערך 0.02 אחוזים מכמות החשמל שמדינת קליפורניה מייצרת בשנה, וכמות חשמל הגדולה פי 50 מהכמות שנדרשה לאימון GPT-3, הגרסה הקודמת.
השקעה באנרגיה זולה, ובמיוחד באנרגיה מתחדשת, יכולה להפוך את ישראל לשחקן תחרותי יותר בתחום הבינה המלאכותית - באמצעות הורדת עלויות התפעול ושיפור הכדאיות הכלכלית של פרויקטים חדשניים בתחום הבינה המלאכותית.
הנגב, עם פוטנציאל עצום לאנרגיה סולארית, יכול לספק אנרגיה זולה ונקייה לתעשיית הבינה המלאכותית, ובכך לחזק את מעמדה של ישראל כמובילה עולמית בתחום. בניית תשתית אנרגטית זולה ובת־קיימא תאפשר לישראל לא רק להשתלב במרוץ הגלובלי לבינה מלאכותית, אלא גם להוביל בו.
• • •
כששואלים אותי אם אני אופטימית באשר למדינת ישראל, וכיצד אני רואה אותה בטווח של עשור או שניים, אני מצטטת משפט שאהוב עלי במיוחד מתוך רומן פוסט־אפוקליפטי מאת הסופר ג'י. מייקל הוף: "תקופות קשות יוצרות אנשים חזקים. אנשים חזקים יוצרים תקופות טובות. תקופות טובות יוצרות אנשים חלשים. ואנשים חלשים יוצרים תקופות קשות".
המשפט הזה מתאר בפשטות את המחזוריות החברתית, ואת האופן שבו תקופות של קושי מעוררות עמידות וחוזק בקרב אנשים, מה שמוביל לשגשוג. השגשוג, בתורו, עלול להביא לחולשה ולשחיקה, דבר שמוביל לשובו של הקושי. אני מאמינה כי אנו בקושי מאוד גדול כיום, אולם אם יתקבלו החלטות אמיצות תהיה לנו האפשרות לצמוח. לכן אני אופטימית. אין לנו ברירה אחרת - משום שבמזרח התיכון בלתי אפשרי לשרוד ללא עליונות כלכלית וביטחונית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו