לאפליה יש גיל - וגם כאן נשים סובלות יותר

מתי בפעם האחרונה חווית אפליה? אם את מחפשת עבודה מעל גיל 40, סביר להניח שכבר נתקלת בה. מעכשיו, האפליה על רקע גיל, גילנות, ageism, איך שלא יקראו לזה - צפויה להיות חלק בלתי נפרד מחייך. אם את בת מזל וכישורים, תמצאי עבודה, אך מירב הסיכויים שזו תהיה כרוכה בנסיגה - בהיקף, בסטאטוס, ביציבות התעסוקתית, בשכר, או בכל אלו גם יחד. ואת לא לבד בסיפור הזה.

• מה מתרחש בשוק העבודה? קרא בקריירה
  

לכל גורמי האפליה השכיחים בשוק התעסוקה הישראלי, דת, לאום, מוצא, הורות, מגדר, מתווספת עם השנים גם אפליה על רקע גיל מבוגר. מחקר של משרד התמ"ת מצא כי אפליה על רקע גיל מבוגר היא השכיחה ביותר בין גורמי האפליה שמחפשי עבודה דיווחו שנחשפו להם. "גם למראה נושן יש רגע של הולדת" פותח אלתרמן בשירו ירח, וההולדת המדוייקת של גיל האפליה בשוק התעסוקה משתנה בהתאם למחקר: 40 פלוס, 45 פלוס, 50 פלוס, או מעל גיל פרישה - אך ללא קשר להגדרה האפליה מורגשת בעוצמה.

לאפליה על רקע גיל יש פנים מגוונים: לעתים היא ישירה, פעמים אחרות היא מאופיינת ב"קודים מוסכמים" עקיפים, כמו אלה המגדירים דרישה למראה ייצוגי, התאמה לעבודה ב"אווירה צעירה ודינמית" וכדומה. לא פעם מחפשות עבודה נשאלות בשיחות טלפון לגבי גילן - לרוב זו תהיה השאלה האחרונה שישאלו אותן.

למה? ככה!

נשים שעברו את 'רף הגיל' למשרה, לא יזכו להתעניינות ולא יזומנו לריאיון עבודה. למה? כי הסטריאוטיפים ביחס לגיל גורסים כי צעירות הן ייצוגיות, ראויות, נמרצות, זורמות, דינמיות, יעילות, מוכשרות, ואילו מבוגרות הן היפוכן של הגדרות אלה. המעסיקים מתעלמים מכך שלנשים וגברים בני 40, הנחשבים מבוגרים עבור שוק התעסוקה, יש עדיין יותר מעשרים שנות עבודה פוטנציאליות.

בעבודתנו השוטפת במרכז מהות עם נשים בגיל הביניים המחפשות עבודה, אנו נתקלות שוב ושוב בסירוב של מעסיקים לראיין 'עובדות מבוגרות' ולקלוט אותן לעבודה. מעסיקים אינם מהססים להגדיר באופן מפורש גיל מקסימלי – 40, 35, 30 ואפילו 24(!) - מעליו הם לא מוכנים אפילו לראות קורות חיים של מועמדת למשרה. לעתים הנימוק הוא שהעסק שלהם מאופיין בסביבת עבודה 'צעירה ודינאמית', בה אישה מבוגרת 'לא תשתלב'. לרוב, אין להם הסבר כלל. למה? ככה!

הטרנד החד הוא גיוון עובדים - אבל ללא מבוגרים

למרבה הצער, אפליה על רקע גיל עדיין נמצאת מתחת לרדאר של "גישת גיוון עובדים" (diversity) המתעוררת ביחס לתעסוקה. התרבות שלנו סוגדת לגיל הצעיר, ושוק התעסוקה שבו משתקפים כל הסטריאוטיפים המרעילים את החברה מושפע מכך באופן מוקצן. גם נשים רבות הנפגעות מהאפליה על רקע גיל מתייחסות אליה כאל 'מצב הדברים הקיים' ואינן מגדירות זאת כאפליה שיש צורך למגר אותה. למעשה, כלל החברה משחקת משחק מחבואים עם תהליך ההתבגרות.

מחפשות העבודה עצמן מנסות למנוע את תפיסתן כ"מבוגרות מדי" על ידי שימו שבהגדרות כ-מבוגרת אך "נמרצת", "נראית טוב לגילי", "צעירה ברוחי", "אני מסתדרת מצוין עם צעירים", "שישים זה הארבעים החדש" ועוד. ואחרי כל זה, עצוב לגלות אך לא מפתיע כלל - שקצת ליפסטיק וטשטוש קמטים לא ממגרים אפליה שהתרבות כולה סוגדת לה.

כולכם תהיו מבוגרים

נשים שמודרות משוק התעסוקה כבר בגיל הביניים, מתמודדות עם מחסור כלכלי דוחק בהווה, אשר צפוי להקצין לכלל עוני מרוד בגיל הזקנה. החרפת העוני אצל קשישים וקשישות, לגביו כולנו מצקצקים בלשון כל אימת שמתפרסמים דוחות עוני, לא מתחילה בגיל 65 אלא בגיל הביניים. תחזיות לעתיד, הצופות את המשך מגמת התבגרות אוכלוסיית העולם, מבהירות לנו כי המצוקה התעסוקתית של מבוגרות ומבוגרים אינה בעיה שתיעלם מעצמה.

לכן קשה להגזים בחשיבות שיש למאבק באפליה ולפיתוח אינטנסיבי של תכניות שיסייעו להסיר חסמים עבור אוכלוסייה זו. בעולם יש עיסוק רב בנושא התעסוקה בגיל המבוגר ובקידום כוח עבודה רב-גילאי. מדינות ה-OECD מפנות משאבים רבים לפיתוח מודלים וליישום תכניות לשילוב אוכלוסיית גיל הביניים בתעסוקה.

ומה בישראל?

האפליה מצד מעסיקים מקוממת בשל העבירות החוקיות הכרוכות בה וקוצר הראות שחוסם את היכולת להכיר ביתרונות של עובדות ועובדים מבוגרים ובתועלות הרבות שיש לכוח העבודה הרב-גילי. באשר למדינה - ההתעלמות ועצימת העיניים המאפיינים את גישתה לנושא, מטרידים במיוחד לאור החקיקה המפורשת האוסרת אפליה על רקע גיל.

הקמתה בשנת 2008 של הנציבות לשוויון הזדמנויות בעבודה הממונה על אכיפת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, מבשרת על התפתחות חשובה. עם זאת, בישראל יש מעט מאוד, אם בכלל, פעילות ממסדית וממשלתית בתחום הסיוע למחפשות עבודה ולמחפשי עבודה מבוגרים ולא קיימת מדיניות מערכתית כוללת בנושא זה.  

פיתוח כוח עבודה רב-גילי הוא אחד הנתיבים המרכזיים אליו מכוונים המדיניות והמעשה בעולם, ונכון לשאוב מכך השראה. יש לענות על צרכי האוכלוסייה המבוגרת עצמה, למגר אפליה באמצעות אכיפה, ולהעלות מודעות לנושא  - זה חיוני לנשים מבוגרות, זה חיוני לגברים מבוגרים, וזה חיוני לכל מי שיגיע לגיל מבוגר - שזה בעצם כולם.

הכותבת, מיכל דגן, היא מנהלת מרכז מהות - עמותה המקדמת נשים מעוטות הכנסה בגיל הביניים לתעסוקה. בימים אלה מתפרסם דוח מרכז מהות: נשים בין גיל לתעסוקה, המתאר את המציאות התעסוקתית של נשים אלו. היום מתקיים כנס מרכז מהות: תעסוקה מגדר וגיל מבוגר במוזיאון טיקוטין בחיפה בין השעות 15:30-19:30