לפי הפרסום האגרסיבי שאי-אפשר להימלט ממנו בשבועות האחרונים, אני אמור לקנא בכם שזכיתם לרכוש דירה בפרויקט הנדל"ני המבוקש. אתם עומדים לגור במתחם דירות יוקרתי במיוחד שיכלול עשרה מגדלים, 800 דירות, קאנטרי קלאב, מרכזי ספורט, בית ספר, גנים ציבוריים ופארק.
אבל האמת היא שאני פשוט מרחם עליכם. אני מתקשה להבין איך אתם משלמים שני מיליון שקלים על דירה קטנה של שלושה חדרים. במרחק של שעה נסיעה מהפרויקט שלכם הייתם יכולים בכסף הזה להרים וילה ענקית צמודת קרקע עם גינה גדולה, ועוד היה נשאר לכם הרבה עודף. סתם שתדעו, בהרחבות המשווקות כיום בנגב ובגליל אפשר לרכוש בתים על מגרשים בשטח של חצי דונם במחיר של מיליון שקל, ואפילו פחות. ואני לא מדבר איתכם על הערבה ועל אצבע הגליל אלא על יישובים בצפון הנגב ובגליל התחתון שהמרחק ביניהם לתל אביב הוא לפעמים גם פחות משעה.
אבל לא רק המחיר הכלכלי גורם לי לא להבין אתכם, אלא גם המחיר החברתי שאתם עומדים לשלם במגורים שלכם בפרויקט החדש. אתם בטח לא מבינים על איזה מחיר חברתי אני מדבר. הרי לפי המפרט שמכרו לכם נציגי המכירות, לא תצטרכו להוציא את האף שלכם מהשכונה. הכול עומד להיות נגיש לכם בדירה החדשה, ממש במרחק נגיעה. יהיו לכם מוסדות חינוך משלכם, פארק משלכם, מרכז מסחרי ואפילו מוזיאון, אז מה כבר יכול להיות רע בחיים כאלו.
אז זהו שבדיוק בגלל זה אני כל כך לא מקנא בכם. דווקא בגלל שתוכלו לחיות 24 שעות במתחם הסגור שלכם, אני חושב שבסוף תתאכזבו. במדינת ישראל אי-אפשר לחיות לגמרי בבועה כזאת מבלי שהיא מתפוצצת בשלב מסוים בפנים. במרחק מאות מטרים מהדירה שלכם עולה כל הזמן כמות העובדים הזרים. לא הרחק משם מעמיקים ממדי העוני. בשלב מסוים השכבות החלשות הללו יתדפקו גם על דלתותיכם. ועוד לא דיברנו על כל הסכנות הביטחוניות, רובן אוויריות, שאפילו המתחם שלכם לא מוגן מהן, למרות המאבטח שמן הסתם תציבו בכניסה.
בשורה התחתונה, גם במתחם החדש עדיין תהיו אזרחי מדינת ישראל.
לא חבל לרכוש אשליה בשני מיליון שקל?
