הקלעית יוליה צ'רנוי מגיעה הפעם למשחקים הפראלימפיים בפריז עם הרבה מאוד ציפיות, לאחר שבקמפיין האחרון הצליחה להגיע להישגים מרשימים, כולל זכייה בתואר אלופת אירופה לפני שנתיים ובמדליית הזהב והארד באליפות העולם בשנה שעברה.
צ'רנוי בת ה-44, המתאמנת במועדון בית הלוחם בתל אביב, נולדה עם שיתוק מוחין קל המקשה עליה את ההליכה ונעזרת במקל הליכה. היא תתחרה במשחקים בבירה הצרפתית ברובה אוויר במצב שכיבה ל-10 מטר וגם ברובה טוטו ל-50 מטר.
מי שנמצא לצידה בשנים האחרונות וקידם אותה לאותם הישגים הוא קלע העבר גיא סטריק שהשתתף בעצמו במשחקים האולימפיים באטלנטה 1996, סידני 2000 ואתונה 2004. הוא שימש גם כמאמן אולימפי, אך עכשיו כמאמן פראלימפי.
"יש הבדל גדול בין האולימפי לפראלימפי, אבל תלוי את מי אתה מאמן", מספר סטריק בראיון ל"ישראל היום", "כי כשאימנתי את דורון שזירי זה לא היה הבדל בגלל הנכות הקלה, לעומת זאת יש חניכים כמו יוליה שזה הרבה יותר מורכב. יש לה אמנם את כל החלקים בגוף, אבל הנכות שלה הרבה יותר קשה בגלל הכאבים".
"יש כל הזמן דברים חדשים ובעיות שצריך להתמודד איתן מבחינה פיזית, שזה יכול לעלות בזמן אימון, יכול להשבית אותה בהגעה ממקום למקום, התמודדות מנטאלית הרבה יותר קשה. אתה צריך לדבר גם על דברים אחרים ולא רק על התרגשות או מתח מתחרות".
איך החיבור שלך עם יוליה?
"זה דורש הרבה מעבר לשעות האימון, יש ימים שלפעמים מהכאבים קשה לקום מהמיטה, החוסר לזוז, אז יש כל הזמן טיפולים. יש חיים מאוד מאוד מורכבים, זה או שהיא באימון או בטיפול, זה דורש הרבה יותר תשומת לב, התמודדות יום-יומית, כל שבוע הגוף מייצר משהו חדש".
"זו לא קטיעה, שאתה יודע את הבעיה הפיזית ויודע לשפר את המצב ואיך להתמודד. אבל אני רואה את יוליה איך התחילה איתי ב-2016 ואיך היום המצב הרבה פחות טוב. היא קלעית הרבה יותר טובה היום".
אילו ערכים חשוב שיעביר מאמן לספורטאים?
"אני לא חושב שיש פורמולה שמתאימה לכולם, מאמן טוב מתאים את עצמו גם לטכניקות וגם לצורת החשיבה של ספורטאי. ליוליה יש מנטאליות סובייטית, היא תעשה את הכל כדי להצליח ולא מוותרת לעצמה בשום מקום ולא מעגלת פינות".
"היא תעשה הרבה יותר ממה שאתה תבקש, משקיעה, ואני לא צריך לדרבן אותה מבחינה מוטיבציה כי יש לה המון. מצד שני אני מנסה שהיא תצליח לשים את הכאב בצד ולא תתרכז בו אלא במטרה ובאימון עצמו, כי לפעמים שאתה בתוך הכאב הוא תופס מקום גדול מידי".
"בשנה שעברה לפני אליפות העולם היה לה שבר שלא התאחה חודשים על גבי חודשים. היא לא הייתה רגילה לכיסא גלגלים וכל נגיעה לא טובה הייתה מחזירה את המצב אחורה וזה דורש המון שעות של עבודה ותא לחץ. היא קיבלה למזלנו חופשת מחלה מהעבודה, הגיעה לאליפות עם רגל שבורה, ירתה ככה, ולקחה שתי מדליות".
ברמה האישית מה הכי מספק אותך באימון?
"לי זה גורם לסיפוק עצום להביא מישהו שהוא במצב פיזי וגופני ירוד שאתה לא יודע לפעמים איך יקום בבוקר - למצב אופטימלי ביום הנכון. זה אתגר גדול וכשזה מצליח זה כיף לא נורמלי. קשה להוציא ממני דמעה וכשיוליה זכתה באליפות העולם, בכיתי כמו ילד, גם בעיקר כל מה שעברנו באותה שנה, שכל המאמצים נשאו פרי וזה היה כל כך מספק".
"אולי יש את זה פחות בספורט האולימפי, כי יש פה התמודדויות מעבר, לא איזו פציעה כל כמה שנים. אצל יוליה אין חודש שאין משהו חדש ואני כבר רגיל לזה ויודע להתמודד. היא ספורטאית מאוד חזקה מנטאלית ואתה יודע שאם היא באימונים בכושר טוב, היא תעשה גם תחרות טובה".
אז מה נראה עכשיו בפריז?
"בקליעה אני אומר חד משמעית שזה הספורט הכי קשה להשיג מדליה. יוליה מתמודדת עם 60 איש ביחד, אין מקצוע כזה בספורט וגם היא מתמודדת מול גברים. יש גם 8-10 קלעים שהם בטופ, ברמה טכנית גבוהה ומה שמנצח זה החלק המנטאלי. קשה מאוד לנבא מה יהיה, כי אפשר להיות מדורג 30 בעולם ולזכות במדליה אולימפית ואף אחד לא ירים גבה".
"יש גם קלעים שהיו טופ 10 כל כך הרבה שנים כמוני ומעולם לא זכו במדליה, אבל היו קלעים שנכנסו בכרטיס חופשי והשיגו מדליה. יש גם עניין של הגרלה, שיכול להיות ליד קיר שאין בו רוח ויש כאלה שזה יפריע להם – יש המון משתנים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו