"כלכלת ישראל משוועת לצמיחה וקטר הצמיחה של המשק הינו המגזר העסקי". כך כותב
נוחי דנקנר, העומד בראש קבוצת אי.די.בי במכתב לדירקטורים ולמנכ"לים בקבוצה.
דנקנר מצרף למכתבו עבודת מחקר מקיפה של חברת מודלים כלכליים על הריכוזיות. "ממצאי העבודה הם חד-משמעיים", כותב דנקנר, "אין כל בעיה של ריכוזיות במשק, אלא להיפך, המשק תחרותי וחזק, מאופיין ברגולציה טובה ויעילה ונמצא בנקודת זינוק מהטובות אי-פעם להמשך צמיחה מואצת".
"חוסנו של המשק בנקודת הזמן הנוכחית", ממשיך דנקנר, "יוצר שעת כושר ייחודית להמשיך ברפורמות, להסיר חסמים ביורוקרטיים ומכשולים לעשיית עסקים ולהגביר את הפריון ואת רמת התחרותיות. הדרך להגברת הצמיחה היא, בין היתר, באמצעות עידוד השקעות הון, עידוד עסקים קטנים ועידוד יצואנים. אבל בראש ובראשונה... יש להשיב למשק את האווירה תומכת העסקים והצמיחה, אווירה של המרצת היוזמה החופשית. חייבים לעודד ולהמריץ את המגזר העסקי".
מהעבודה שהכינה חברת מודלים כלכליים עבור אי.די.בי קובעים ד"ר יעקב שיינין ופרופ' אפרים צדקא, כי רמת הריכוזיות בישראל אינה חריגה, ואף קטנה במקצת, מהרמה המתאימה למשק. השניים קובעים כי כל עשרת בעלי השליטה הגדולים במשק הינן קבוצות חדשות יחסית (רובם המכריע פחות מ-12 שנים), שרכשו עסקים מקבוצות ותיקות ואינן מייצגות משפחות מסורתיות.
שיינין וצדקא קובעים, כי התופעה של התארגנות גרעיני שליטה במשק הישראלי הינה תופעה דינמית ומשתנה בקצב מהיר, בהשוואה לקיים במדינות אירופה. מהעבודה עולה, כי המשק הישראלי מאופיין בשנים האחרונות במוביליות רבה ובתחלופה גבוהה של גורמי השפעה ועשייה.
כמו-כן עולה מהעבודה, כי עשרת גרעיני השליטה הגדולים במשק מהווים יחד כ-8% בלבד מהתוצר העסקי ומעסיקים כ-5% בלבד מכלל המועסקים במשק. להערכת מודלים כלכליים, מעל 25% מהתוצר העסקי מופנה לייצוא, כך שהשפעת עשרת גרעיני השליטה הגדולים במשק על הכלכלה המקומית נמוכה מ-6% תוצר עסקי.
מסקנה נוספת היא של-10 הקבוצות העסקיות הגדולות בישראל השפעה נמוכה על הצרכן. שיינין וצדקא קובעים כי לעשרת בעלי גרעיני השליטה הגדולים השפעה על הצרכן רק כאשר הם פועלים בתחומים שבהם קיימת ריכוזיות ענפית, שיכולה כביכול להשפיע על המחירים. לפי ניתוח שעשו השניים תחומים אלו מהווים אחוז נמוך, כ-14%, מסך ההוצאה לתצרוכת של הצרכן הישראלי, וזאת אם מביאים בחשבון את תחום שיווק הבנזין אשר הינו ברובו המכריע מפוקח מחיר.
כמו-כן נקבע בעבודה, כי לחברות החזקה יתרונות רבים והם תורמים משמעותית לחוסן המשקי. מסקנות נוספות הן שמיסוי דיבידנדים בין חברה-בת לחברה-אם אינו מקובל בעולם ואינו יעיל.
שיינין וצדקא כותבים, כי אין שום מדינה בעולם, למעט ארה"ב, מס על דיבידנדים בין חברות-בנות לחברות-אם. בארה"ב נהוג מס בשיעור של 7% על דיבידנד מחברות-בנות לחברת-אם, אם שיעור ההחזקה שלה בחברת בת נמוך מ-80%. להערכת שיינין וצדקא, אין הצדקה כלכלית למס כזה, אשר מהווה, במהותו, כפל מס. יתר על כן, מס כזה פוגע בכלל בעלי המניות מקרב הציבור.
כמו-כן נקבע בעבודה כי הפרדה בין החזקות ריאליות לפיננסיות אינה מקובלת באירופה, שליברלית יותר מישראל. אירופה אינה אוסרת על החזקות ריאליות ופיננסיות בו-זמנית, ואף מתירה לבנקים להחזיק שליטה בחברות ריאליות.
"במדינה קטנה כמו ישראל", כותבים שיינין וצדקא, "בה מתנים רכישת החזקה בתאגיד פיננסי בהצגת הוכחת יכולת כלכלית, אין היגיון כלכלי לאסור החזקות בו-זמנית של תאגיד ריאלי ושל תאגיד פיננסי. שיפור כללי הממשל התאגידי בתחום יספק, להערכתנו, את השמירה הרצויה על זכויות המיעוט והציבור בכלל".
