ממשלת ישראל לא סופרת אותנו: כדי לחזור לצפון נצטרך הרבה יותר

הרבה מרכיבים נמצאים בבסיס השיקולים שלנו, התושבים, אם לחזור לגור בצפון.קודם כל החלטנו לא להחליט עד שלא יהיו בידינו כל הנתונים. הביטחון בראש הפירמידה, ובלעדיו לא נחזור בעד שום הון שבעולם.

כשנעמוד בפני ההחלטה - נבחן מה עושים עם הבית. הרי לא נוכל להחזיק שני בתים במקביל כשאחד מהם ריק - אף אחד לא יקנה (במחיר ריאלי) ולא ישכור אותו.

גם נבחן מי חוזר ומי עוזב. לא נחזור ליישוב רפאים מרוקן מילדים ומחברים. לזמן יש חשיבות גדולה. לאחר כמה וכמה שינויים באמצע שנת לימודים לא נעקור שוב את הילדים ממסגרות.ההתלבטות קשה. בבית החדש גילינו חיים חדשים, ועדיין יש צביטה בלב. קשה לוותר על הבית.

מילים יפות ריקות מתוכן

תושבי הצפון לא ירגישו דבר מן התוכנית הממשלתית לפיתוח הצפון. היא לא משתלבת בקבלת ההחלטה שלנו. היא משלבת פעולת מיחזור על הגב שלנו. לקחה תוכניות ישנות, עטפה אותן במילים יפות ריקות מתוכן, ולא הבינה מה באמת יחזיר את התושבים צפונה.

ההחלטה להקים אוניברסיטה בגליל התקבלה כבר בשנת 2005 (!) ומוסמסה עד שיפעת שאשא ביטון - במקור מקריית שמונה - קיבלה החלטה בשנת 2022. זה לא חדש. הרכבת לקריית שמונה היתה צריכה לנוע על המסילה כבר בשנת 2012! התוכניות כבר יצאו. גם זה לא חדש.

תוכנית "מגן הצפון" תוקצבה, וקוצצה. זה לא חדש. מרכיבי ביטחון וכסף למיגון לא יפתחו את הצפון. רוצים שנחזור? דברו אלינו, התושבים. ממשלת ישראל לא סופרת אותנו. לפני שמתקדמים לפיתוח דמוגרפי ולהבאת תושבים חדשים, תשמרו על הקיים. כבר חצי שנה שמקבלי ההחלטות לא בתמונה, מנותקים מהמציאות ומגבבים במילים יפות תוכניות פיתוח שאין בהן דבר. 

תוכנית למניעת השמנה וסוכרת לא ממש תעזור. לתת לנו את מה שראינו שכולם מקבלים - בלי הטבה, חינוך, בריאות, תחבורה, ביטחון - את זה יש לכולם. לשם כך לא צריך לגור עם גדר גבול צמודה לבית.

כדי לחזור לצפון נצטרך הרבה יותר.