המחלקה הסגורה נפתחה בבית החולים הפסיכיאטרי: ''זה עושה טוב לנפש''.  

במחלקה הסגורה לנשים בבית החולים לבריאות הנפש מרחבים בבאר יעקב נערך בימים אלה ניסוי מהפכני: הדלתות פתוחות, המטופלות יכולות להסתובב ברחבי בית החולים ובחצר שלו לבד, ללא ליווי, בלי הגבלה. "אני מרגישה חופשייה", אומרת אחת המאושפזות, "לא כלואים יותר". האם זה צעד בטוח? "אני לא חושש", אומר מנהל בית החולים
אדיר ינקו|עודכן:06:58

לפני שבועות בודדים, ולאחר הכנה ארוכה, התרחש אירוע משמעותי במיוחד במחלקה הסגורה לנשים בבית החולים לבריאות הנפש מרחבים בבאר יעקב. בשקט, ובאופן שגרם למטופלות לחשוב שמדובר בטעות – הדלת נפתחה.

ההגדרה ל"מחלקה סגורה" בבית חולים לבריאות הנפש מאוד ברורה והנהלים קשוחים, אבל מאותו יום המאושפזות יכלו פשוט לצאת ולהסתובב ברחבי בית החולים. לבד, ללא ליווי, ללא הגבלה של המרחב שבו הן יכולות להיות. מדובר באחד הפיילוטים המסקרנים שנערכו במערכת בריאות הנפש בשנים האחרונות, שלמעשה בוחן מחדש את אחד המאפיינים המרכזיים באשפוז הפסיכיאטרי.

"אני מאושפזת פה כבר חודש ושבוע", מספרת מורן (שם בדוי), אחת המאושפזות במחלקה, "זאת לא הפעם הראשונה שלי פה. הייתי מאושפזת כאן כמה פעמים. עכשיו, כשהדלתות פתוחות, זה נותן הרגשה של חופש. בפעם הראשונה שזה קרה חשבתי שזו טעות, או שמנקים שם. ואז שמעתי שהדלת תהיה פתוחה כל הזמן, וזה נורא שימח אותי. אנחנו לא כלואים יותר. זה כבר לא כמו בבית סוהר שבו הכול סגור. אני יוצאת מדי פעם להסתובב בחוץ, יושבת על ספסל. זה נותן מרווח נשימה".

"הייתי מאושפזת כאן כמה פעמים. עכשיו, כשהדלתות פתוחות, זה נותן הרגשה של חופש. בפעם הראשונה שזה קרה חשבתי שזו טעות, או שמנקים שם. ואז שמעתי שהדלת תהיה פתוחה כל הזמן, וזה נורא שימח אותי. אנחנו לא כלואים יותר"

ממחקר שפורסם בחודש מאי האחרון ונערך על ידי המכון לחירות האדם של בית החולים עולה כי בשנים האחרונות נרשמה עלייה חדה בכמות האשפוזים בכפייה בישראל. בישראל נרשמים מדי שנה כ-6,000 אשפוזים בכפייה, שההחלטה עליהם מתקבלת בוועדות פסיכיאטריות או באמצעות צו של שופט.

"למרות התפיסות המקובלות בחברה, וכן במערכת בריאות הנפש עצמה, אשפוז כפוי אינו אירוע קיצוני או חריג עבור אנשים במצבים נפשיים מורכבים", צוין במחקר, אך במקביל נכתב כי "העלייה בשיעור השימוש באשפוז בכפייה במערכת בריאות הנפש צריכה לעורר דאגה רבה".

עם זאת, פתיחת המחלקה היא צעד שעשוי תיאורטית לגרום לסיכונים הן למאושפזות, שחלקן התמודדו עם ניסיון אובדני, והן לצוות הרפואי. מנהל בית החולים, פרופ' יחיאל (חיליק) לבקוביץ', אופטימי. "אני לא חושש מתרחיש כזה. אנחנו מעריכים שלאורך זמן הטיפול הנכון הוא דיאלוג ומתן יותר חופש", הוא אומר, "זה לא נעשה באימפולסיביות אלא אחרי שלוש שנים של היערכות. כבר לפני 500 שנה זרקו אנשים עם הפרעות נפשיות בכנסיות ובמסגדים והציבור לא רצה אותם.

מנהל בית החולים: "טיפול באנשים שסובלים מהפרעות נפשיות תלוי בקשר, באמון ובשיתוף של המטפל עם המטופל. גם בעבר, איפה שקצת פתחנו וחשבנו אחרת, גילינו שבסוף היו פחות סיכונים"
"גם במדינת ישראל, בית החולים פה היה על פרדסים מרוחקים כדי שלא יראו את החולים. עכשיו יש גני ילדים שצמודים לבית החולים שלנו, וזה נראה טבעי לכולם. אי־אפשר לברוח מהנפש. מניסיון של מעל 35 שנה כקלינאי, אני חושב שטיפול באנשים שסובלים מהפרעות נפשיות תלוי בקשר, באמון ובשיתוף של המטפל עם המטופל. גם בעבר, איפה שקצת פתחנו וחשבנו אחרת, גילינו שבסוף היו פחות סיכונים".

מפאת הזמן הקצר שעבר מאז הפתיחה עוד אין נתונים מדויקים באשר לכמות אירועי האלימות שהתרחשו במחלקה, אך הצוותים הרפואיים מספרים על אווירה טובה יותר. "הרעיון הגיע מההיכרות עם המחקרים והניסיון האירופי", אומרת ד"ר אסתר בוקובסקי, מנהלת המחלקה, "למדנו איך מתפקדות מחלקות סגורות בבתי החולים באירופה. ראינו שיש שם פחות אשפוזים בכפייה ואחד האמצעים להפחתת הכפייה הוא פתיחת הדלתות. ברגע שפתחנו את הדלתות יש הרבה יותר מאושפזות שמסכימות להישאר כאן בהסכמה ולא בכפייה".

ד"ר אסתר בוקובסקי בית החולים מרחבים לבריאות הנפש בבאר יעקב פתיחת דלתות מחלקה סגורה
"אחד האמצעים להפחתת הכפייה הוא פתיחת הדלתות".

גם דלית (שם בדוי) הגיעה למרחבים לפני כחודש, רגע לפני שהפיילוט יצא לדרך. "זה נחמד שמותר לנו לצאת", היא מספרת, "המרחב פה הוא מאוד קטן, וכשיוצאים החוצה מאוד יפה בבית החולים. יש פה רקפות ופריחה יפה. מסביב לבית החולים יש פרחי בר. אני מרגישה חופשייה כשאני יוצאת החוצה, וזה עושה טוב לנפש".

מורן מוסיפה: "אני כבר לא צריכה לבקש אישור כשאבא שלי בא לבקר אותי או להיות תחת פיקוח כל הזמן. נותנים לנו את המרווח הזה כי בוטחים בנו, לא חושדים בנו שעשינו משהו רע. זו תמיד הייתה התחושה שלי, שחושדים בנו".