הנתונים מוכיחים: מדובר בממשלה רעה לנשים | פרשנות

איך שגלגל הסתובב לו: ישראל היתה אחת מהמדינות הראשונות שבהן הגיעה אישה לתפקיד הפוליטי הבכיר במדינה.

זה קרה עוד בשנת 1969 כאשר גולדה מאיר מונתה לראשות הממשלה. היא היתה השלישית בהיסטוריה שהגיעה לתפקיד. מאז 1974 לא הגיעו נשים לתפקיד זה. זאת ועוד, מאז שנת 2009 לא כיהנה שום אישה באף אחד מארבעת התפקידים הבכירים בממשלת ישראל: ראש הממשלה, שר האוצר, שר הביטחון ושר החוץ.

לא מעט נכתב על חשיבות הייצוג הנשי בממשלה ובכנסת, לא רק כדי לתקן את האפליה המגדרית אלא גם כדי שההחלטות יתקבלו בצורה מאוזנת. כדי לא לשהות בקונספציות יש צורך בגיוון - שגם נשים יישבו לצד הגברים סביב שולחן מקבלי ההחלטות. למרות עובדה ברורה זו, הממשלה הנוכחית היא ככל הנראה המפלה ביותר מקום המדינה, לפחות ב־20 השנים האחרונות.

בממשלה הנוכחית מונו עד כה 32 מנכ"לים, ורק שתיים מתוכם נשים (גלי סמבירא למשרד ההסברה ומירב שטרן למשרד לקידום מעמד האישה) - פחות מ־6%. זהו השיעור הנמוך ביותר לפחות מאז ממשלת שרון ב־2003.

כיום אין שום מנכ"לית במשרדי הממשלה, לאחר שגלי סמבירא פוטרה בידי השרה דאז גלית דיסטל אטבריאן, ומירב שטרן סיימה את תפקידה עם סגירת המשרד לקידום מעמד האישה. נציין כי הנתונים מתייחסים רק למנכ"לים שמונו בפועל על ידי הממשלה, ולא לתפקידים כמו "ממלא מקום" או "מנכ"ל בפועל".

נציין עוד כי השרים הצהירו על כוונתם למנות שתי מנכ"ליות: השר קרעי - את ענבל משש למשרד התקשורת (המינוי טרם אושר בממשלה איך היא כבר משמשת כמנכ"לית בפועל); והשרה מאי גולן - את מירב שטרן למשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה. ואולם, המינויים הרשמיים על ידי הממשלה טרם התבצעו. גם אם שתיהן ימונו, שיעור המנכ"ליות שמונו בממשלה הנוכחית יעלה רק ל־11.1%, גבוה יותר רק מממשלת אולמרט וממשלת נתניהו של 2020-2015.

הנתונים נאספו עבורנו על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה. בתקופת המחקר לא מונו נשים לחלק מהמשרדים החשובים ביותר: הביטחון, החוץ, ביטחון לאומי, הבריאות ומשרדים נוספים.

אחרי הסבב הראשון בבחירות המקומיות נבחרו 14 ראשות רשויות, וארבע נוספות ממתינות לסיבוב השני. זאת מתוך 86 מועמדות שהתמודדו לתפקיד. לשם השוואה, בבחירות המקומיות הקודמות נבחרו 14 ראשות רשויות מתוך 72 מתמודדות. יצוין כי בשש רשויות נוספות שבהן מתמודדות נשים, בעוטף ובצפון, נדחו הבחירות, כך שתמונת המצב עשויה עוד להשתנות.

ייצוג נשי בכנסת לעומת העולם: ממעקב שעורך פרופ' עופר קניג עמיץ מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, הדירוג של ישראל צנח מהמקום ה־61 (לפני שנתיים) למקום ה־97 מתוך 186 מדינות. בקרב מדינות ה־OECD, ישראל ממוקמת כיום במקום ה־31 מתוך 38, אחרי מדינות כמו אסטוניה, ליטא וצ'כיה. אף שהייצוג הנשי בכנסת לא נחלש באופן משמעותי בעשור האחרון - הפער מול ממוצע ה־OECD גדל. בעוד בשנת 2014 ישראל פיגרה רק בכ־5% ביחס לממוצע ה־OECD, כיום הפער גדל ל־9%.

ד"ר אסף שפירא, ראש תוכנית רפורמות פוליטיות במכון הישראלי לדמוקרטיה, שבוחן זאת לאורך שנים, הגיב לנתונים: "מנהל כללי במשרד ממשלתי הוא אחד מהתפקידים החשובים ביותר בישראל, עם השפעה אדירה על תפקוד המשרד. בתחום זה סבלו וסובלות הנשים מתת־ייצוג קיצוני. בעת הקמת ממשלת שרון (הממשלה ה־30) ב־2003, רק 20% מהמינויים למנכ"לים היו של נשים. בממשלה הנוכחית המצב קשה במיוחד: מונו רק 5.9% נשים (2 מתוך 34), השיעור הנמוך ביותר לפחות מאז 2003.

"יותר מזה, שתי המנכ"ליות שמונו תחת הממשלה הנוכחית (במשרד ההסברה ובמשרד לקידום מעמד האישה) כבר הספיקו לסיים את תפקידן, וכיום לא מכהנת שום מנכ"לית במשרדי הממשלה. השרים אמנם הצהירו שהם מתכוונים למנות בקרוב מנכ"ליות (למשרד התקשורת ולמשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה), אך המינוי טרם הובא לאישור הממשלה כנדרש".

סיבות לאופטימיות?

נקודת אור מסוימת אפשר למצוא במספר הנשים בכנסת. נכון להיום מכהנות בכנסת 30 נשים, המהוות רבע מכלל חברי הכנסת. מדובר אמנם בייצוג גבוה, אך גם בדשדוש.