פעם אחת ולתמיד: האם בני אדם באמת יוכלו לשרוד על מאדים?

מאז הנחיתה על הירח בסוף שנות ה-60, חלמה האנושות להגיע אפילו רחוק יותר - אל עבר כוכב הלכת האדום • אלא שהתנאים הקשים על פני השטח עלולים לסכל את החלום הזה, למרות הטענות של נאס"א ושל אחד, אילון מאסק • אז עם מה האנושות תיאלץ להתמודד לפני שכף הרגל הראשונה תיגע במדבר הצחיח של מאדים?

מתוך הסדרה ''מאדים''. האם בני אדם יצליחו להגיע למאדים וליישב אותו?. צילום: נשיונל ג'יאוגרפיק

מאז הנחיתה על הירח, אי שם בשלהי שנות ה-60, מתכננת האנושות להגיע בחללית אל כוכב הלכת מאדים, שנחשב לבעל הפוטנציאל הגדול ביותר להתיישבות אנושית מחוץ לכדור הארץ.

אלא שחלומות לחוד ומציאות לחוד. התנאים ההתחלתיים על פני מאדים מאוד קשים וכוללים חשיפה ממושכת לקרינה (עקב העובדה שאין לכוכב הלכת שדה מגנטי), טמפרטורה של מינוס 65 מעלות צלזיוס, סופות אבק וחול ענקיות, מחסור במים זורמים ובחמצן וחוסר יכולת לקבל כל סיוע ממשי מכדור הארץ במקרה של תקלה קשה.

הטכנולוגיות של נאס''א שייקחו את האנושות אל מאדים // צילום: נאס''א



למרות כל זאת, נאס"א לא זונחת את השאיפה להגיע לכוכב הלכת האדום, שמסע אליו מכדור הארץ לוקח כ-500 ימים והיא עובדת בימים אלו על כמה תוכניות שמטרתן להבין וללמוד לעומק את המשמעויות של שליחת טיסה מאוישת למאדים, כמו גם לבחון את השפעת המשימה על הצוותים עצמם.

השפעות פסיכולוגיות ופיזיות

אחת מאותן התוכניות נקראת Crew Health and Performance Exploration Analog או CHAPEA ומטרתה לדמות את החיים על מאדים ולבדוק את ההשפעות הפסיכולוגיות והבריאותיות של שהייה ארוכה בחלל העמוק על צוותים אנושיים.

הדמייה של מושבה אנושית ראשונה על מאדים., צילום: אי.אף.פי

מחקר דומה נעשה גם על ידי סוכנות החלל האירופית, בו נבחנו חיי צוותים במקומות לחוצים כמו צוללות גרעיניות ותחנות המחקר המנותקות באנטרקטיקה. אחת המסקנות המעניינות שהגיעו מהמחקר הראו כי בעיות ביחסים הבין אישיים בצוותים קטנים וצפופים, מייצרות במהירות מצבים בלתי נשלטים ואף מסוכנים.

פיתוח הטכנולוגיה המתאימה

גם במקרה והניסויים האנושיים שצוינו יצליחו ותימצא הנוסחה המושלמת לצוות האנושי שיישלח למאדים, עדיין ישנם מכשולים טכניים בשיגור חללית למרחק כה גדול. למעשה, אין כיום לאף סוכנות חללית שיכולה לשאת את כל הדרוש למסע מהסוג הזה.

שיגורה של החללית היפנית SLIM בחודש ספטמבר. כרגע האנושות עוסקת בלחזור לירח., צילום: אי.אף.פי

אחת הסיבות שנאס"א רוצה כה נואשות לחזור לירח, קשורה לעובדה כי הקמת בסיס על הלוויין של כדור הארץ יקל משמעותית על השיגורים למאדים (חוסר באטמוספירה אמור לפשט את שיגור החללית ויצריך פחות אנרגיה, א.ג).

בהתאם, עוסקת סוכנות החלל האמריקנית בשנים האחרונות בתוכנית החזרה האנושית לירח, כאשר היעד נקבע, נכון לעכשיו, ל-2026, זאת כמהלך ראשון לקראת הקמתו של בסיס גדול יותר על הלווין.

הדמיה של נחיתת בני אדם על הירח כחלק ממשימות "ארטמיס". בסיס על הלווין יקל על המסע למאדים., צילום: נאס"א

יישוב אנושי על כוכב לכת זר

דמות נוספת העוסקת רבות בהגעת האנושות אל מאדים הוא יזם הטכנולוגיה אילון מאסק. פרויקט החלל של המיליארדר מצוי כעת בתהליכי פיתוח מתקדמים, כאשר החללית הגדולה ביותר שנבנתה אי פעם, הנושאת את השם Starship (ספינת חלל), כבר עברה מספר שיגורים ניסיוניים.

מאסק כבר הצהיר כי הוא רוצה ליישב על מאדים כמיליון בני אדם, זאת באמצעות תהליך שיהפוך את התנאים בכוכב הלכת לדומים יותר לאלו של כדור הארץ. בין השאר הציע היזם לשגר פצצות גרעיניות אל הקטבים של כוכב הלכת וזאת מתוך מטרה לחמם אותו ולהעלות בו את הטמפרטורות.

הדמיה של חלליות Starship ומושבה על מאדים. החלום הגדול של מאסק., צילום: SpaceX

יש לציין כי למרות הרושם הרב, התוכניות הגרנדיוזיות האלו זוכות להתנגדות ולביקורת חריפה מצד גורמים ומומחים רבים. אחד מאותם המתנגדים הוא האסטרונאוט הבריטי לורד מרטין ריס, שטען כי אין סיכוי ממשי ליצירת תנאי קיום אמיתיים על מאדים.

"הסיבה היחידה של האנושות לטוס לחלל היא עבור המחקר וההרפתקה שבדבר. מטרה אחרת כמו לחיות על מאדים היא לא אפשרית ומדובר באשליה מסוכנת", כך לדבריו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר