להציל את המדינה, להציל את עצמו

גורלו בידיו. בוושינגטון, בשדרות פנסילבניה 1600, נערכים הנשיא ג'ו ביידן וצוותו להגשת תוכנית האמורה להוביל לסיום מלחמת עזה, להחזרת החטופים, להחלפת שלטון חמאס בגורם רב־לאומי זמני, למו"מ בין ישראל לאש"ף למימוש פתרון שתי מדינות ולנורמליזציה בין ישראל לבין סעודיה ומדינות ערב נוספות. זו תוכנית הצלה לישראל היהודית־דמוקרטית, והיא עשויה להציל את ראש הממשלה מסיום תפקידו בשפל שכמותו לא היה.

נתניהו יודע היטב כי כאשר ביידן מכריז על עצמו שהוא ציוני - הוא מתכוון לכך, ושתוכנית שתביא לניהול הרצועה על ידי גורם שאיננו חמאס ולשחרור החטופים יהיה הניצחון האמיתי של ישראל.

ברור לו כי הטענה שהסכם על חלוקת הארץ בין שתי מדינות יהיה פרס לחמאס, היא שימוש חוזר שלו בבורות ההמונים. לא נסתר ממנו כי היום שבו ייחתם הסכם שלום עם מדינה פלשתינית, החיה לצד ישראל, יהיה היום המר ביותר בתולדות חמאס, אשר כל מאמציו מופנים למניעת לגיטימציה לכל שלטון לא אסלאמי על "אדמת הווקף של פלשתין". לכן נלחם בהסכם אוסלו באמצעות מחבלים מתאבדים, לכן הוא נלחם כך באינתיפאדה השנייה, ובהתקפה המטורפת באכזריותה ב־7 באוקטובר. לכוחות השפויים באזורנו יהיה זה יום של חג.

זכור לנתניהו כי ממשלות ישראל הביעו נכונות להכיר במדינה פלשתינית, ואם יחפש מעט, ימצא גם החלטות רשמיות (כמו החלטת ממשלת ברק לאמץ את הפרמטרים של הנשיא קלינטון, או החלטת ממשלת הליכוד בראשות אריאל שרון לאמץ את "מפת הדרכים" של הנשיא בוש הבן, שהתייחסו מפורשות להקמת מדינה בלתי חמושה לצד ישראל). הוא גם לא יתקשה לאתר את הנאומים של ברק, אולמרט ושרון בזכות הקמת מדינה כזאת. אולי יגלה גם את נאומיו שלו בעצרות האו"ם, שנה אחר שנה, בזכות פתרון שתי המדינות, שלא לדבר על נאום בר־אילן.

לומר שהוא מתנגד לפתרון כפוי? הבית הלבן לא כפה מעולם הסכם שלום על ישראל, והוא לא יכפה גם הפעם. השאלה היא אם גבול בינינו ובין הפלשתינים הוא אינטרס לאומי שימנע את הפיכת ישראל למדינת אפרטהייד חלילה, ואם הפוגרום הנורא בנגב רשאי למנוע מאיתנו את מימוש האינטרס הלאומי הישראלי. ולא דיברנו על ההסכם הצפוי עם סעודיה, על יצירת קואליציה אזורית בהובלת ארה"ב כנגד איומים משותפים - חזון שנתניהו רואה בו את שיא פעילותו המדינית.

לנתניהו ברור שאם יקבל, עקרונית, את החבילה האמריקנית, יזכה בתמיכת המרכז והשמאל. כך ישתחרר מהחטוטרת הנוראה של בן גביר ועדתו, ויוכל להגיע להסכמה קואליציונית על משך כהונת ממשלה אחרת.

ברגע זה גורלו של נתניהו נמצא, במידה רבה, בידיו: האם לנהל את המדינה כלהטוטן, ולהמציא כל יום תכסיס אחר כדי למנוע השתתפות בהחלטות חיוניות ממקבלי החלטות שחוסר אחריות הוא אומנותם, או לעמוד, לפרק זמן שיוחלט, בראש קואליציה המוכנה לחלוקת הארץ כדי להציל את המדינה.

פרס קיש לחמאס. עכשיו תהיה מורשת גם לשר החינוך שלנו, יואב קיש. ביטול פרס ישראל השנה במתכונתו המדעית, וההחלטה להעניק את כל הפרסים למי שהצטיינו במלחמה, הם הישג לא מבוטל למי שביקשו לערער את אורחות חיינו. טקס הדלקת המשואות נועד בדיוק למטרה כזו ואפשר לבחור השנה כמדליקים רק במי שעשו מעשי גבורה במהלך המלחמה. פרס ישראל מוענק מדי יום עצמאות לאישים מצטיינים בתחומים שהחברה הישראלית מחשיבה ומבקשת לקדם. הענקתו גם בתשפ"ד תהיה אמירה ברורה כי המנוולים לא ישברו את רוחנו. לא מאוחר מדי להודות בטעות גסה.