בשעה 10 בבוקר, 7 באוקטובר, הבין אחד הקודקודים ביחידת מגלן שני דברים: האחד - אנחנו נמצאים במלחמה; השני - חייבים לפתוח קבוצת ווטסאפ.
באותם רגעים של אימה ואי־ודאות נראתה רחבת הש.ג של יחידת מגלן, שממוקמת בבסיס ג'וליס לא רחוק מאשקלון, כמו מסדר צבאי שיצא משליטה. עשרות רבות של לוחמים, בסדיר ובמילואים, התרכזו ברחבה הקטנה הזו אחרי שקפצו מהבית, ביוזמתם וברכביהם הפרטיים. הם התרוצצו לכל עבר, חותמים על ציוד שנשלף בחופזה ממחסני החירום, מזוודים את אפודי הקרב כאחוזי טירוף, מזנקים אל הג'יפים ורכבי הסוואנה - ומנסים להבין מה לעזאזל הם צריכים לעשות עכשיו.
פקודות מסודרות עדיין לא היו, וגם תמונת המודיעין היתה מעורפלת. הדבר היחיד שהנחה את המפקדים והלוחמים באותם רגעים מתוחים של בוקר שבת היה הרצון להגיע דרומה, ועכשיו. "כולם הבינו שיש אירוע חריג ושצריך כמה שיותר מהר להתפזר בעוטף", אומר אחד מהם, "לא חשבנו על שום דבר אחר".
זו הנקודה, כאמור, שבה אחד ממפקדי היחידה החליט לפתוח קבוצת ווטסאפ חדשה. הוא קרא לה "מגלן מלחמה", וצירף אליה את כל הקצינים הבכירים של היחידה. בשעות הקרובות תתפקד קבוצת הווטסאפ הזו ככלי מודיעיני ומבצעי שיסייע ללוחמי מגלן להשיב מחדש את שליטת צה"ל בנגב המערבי. כל תורת ההפעלה של היחידה המובחרת נזרקה לפח והוחלפה באפליקציה אזרחית - וזה עבד: קבוצת הווטסאפ הזו עוד תציל את חייהם של עשרות מתושבי הקיבוצים בעוטף.
קבוצת "מגלן מלחמה", יחד עם קבוצות ווטסאפ אחרות של אנשי מגלן שצפצפו ללא הרף, משתלבות לכדי יומן מבצעים יחיד מסוגו, שנחשף כאן לראשונה ומגולל דקה אחר דקה את השעות הראשונות של אותו יום גורלי ומסויט.
שיחות שערכנו עם כמה מקציני וקצינות מגלן שהשתתפו בלחימה משלימות את הקטעים החסרים – הבלבול, התושייה, הגבורה והקורבן הגדול שהקריבה מגלן ב־7 באוקטובר: שישה מחיילי היחידה נהרגו באותו יום, בהם סגן מפקד היחידה רס"ן חן בוכריס ז"ל, ועוד רבים נפצעו.
אבל סיפור המלחמה של מגלן, הרואי ככל שיהיה, מספר הרבה יותר מזה: הוא ממחיש את עומק ההונאה והפשיטה שביצע חמאס בבוקר 7 באוקטובר, חושף את היקף הכוחות, התוכניות המבצעיות ואמצעי הלחימה שנשאו עימם מחבלי הנוח'בה, ומשקף מנגד את גודל המחדל הצה"לי.
סיפורה של מגלן גם עונה, אולי בצורה הטובה ביותר, על השאלה המייסרת "איפה היה הצבא באותו יום?". שכן אפילו מגלן – יחידה שמתמחה בפשיטות קומנדו ובלוחמה בשטח בנוי, כזו שפורחת דווקא במצבים כאוטיים, ועוד יחידה שהבסיס שלה נמצא רק עשרים דקות נסיעה משדרות – נדרשה לזמן רב כדי להגיב למתקפת הפתע של חמאס.
כך, למשל, על פי יומן המבצעים, הרכב הראשון שיצא מהיחידה לכיוון דרום עשה זאת בשעה 08:30, כלומר שעתיים אחרי תחילת ההתקפה. ליחידת מגלן, שהתפרסה ברחבי העוטף יחד עם יחידות מובחרות נוספות – סיירת מטכ"ל, שייטת 13, שלדג, דובדבן, אגוז, סיירת גבעתי, ימ"מ ועוד – ייקחו עוד שלושה ימים מלאים כדי להשתלט מחדש על כל היישובים שנכבשו בידי חמאס.
חשוב להדגיש: היחידות המובחרות הללו כולן מתורגלות למצבים מהסוג הזה. הן אמנם הופתעו לחלוטין באותו יום - אך גם הגיבו באופן מיידי, תוך גילויי גבורה וחירוף נפש, ופעלו כמיטב יכולתן במטרה להביא לידי ביטוי את האימונים הרבים שעברו. ובכל זאת, התוצאות ידועות. "הצלחנו להגיע אפקטיביים ליום הזה", אומר אחד מבכירי מגלן. "לצערי, זה לא היה מספיק".
זהו, אם כן, לא רק סיפורה של יחידת מגלן ב־7 באוקטובר. זה סיפורה של השבת השחורה כולה.
"דרומה - ומהר"
להודעת הווטסאפ הראשונה של אותו יום אחראי רס"ן חן בוכריס, סגן מפקד היחידה, שתפקד באותה שבת כמפקד תורן. בשעה 06:04, 25 דקות לפני תחילת המתקפה, הקליד בוכריס בקבוצת הווטסאפ "פיקוד ומטה" הודעה שבה ביקש משום מה מקציניו "לוודא את הכוננות של כל המסגרות".
המציאות הזו - כוחות צבא שפועלים במרחב ללא הוראות ברורות, חוברים ומתנתקים זה מזה, מפקדים בכירים עם ציוד בסיסי שמתנהלים עצמאית בשטח, וכמויות עצומות של הודעות ווטסאפ – היא המאפיין המרכזי של התנהלות הצבא באותו יום
באותן דקות היה רס"ן ד' בביתו, באחד המושבים שליד קריית גת. הוא בן 34, נשוי ליעל ואב לשלושה, בוגר הפנימייה הצבאית בתיכון הריאלי בחיפה. בחמש השנים האחרונות הוא משמש כמפקד פלגת המבצעים המיוחדים של מגלן, תפקיד יוקרתי המקביל לסגן מפקד היחידה. "יצא לי להוביל הרבה מאוד מבצעים, בשטח ישראל ומחוצה לו, ולהיות בכמה וכמה היתקלויות", הוא מספר, "אבל שום דבר לא התקרב לאותו יום.
"בשבתות שבהן אני יוצא הביתה, אני מתעורר מוקדם כדי להיות עם הילדים. זה מין סידור כזה שיש לי עם אשתי", הוא ממשיך. "באותו בוקר ישבנו בסלון, צחקנו, ואז, ב־06:29, התחילו האזעקות. ישר הבנתי שזה מטח לא שגרתי".
ד', שבמסגרת תפקידו נמצא בקשר הדוק עם אוגדת עזה והכיר את תמונת המודיעין בגזרה, מספר כי הביא בחשבון כבר באותו שלב ראשוני את האפשרות שהמטח הוא למעשה פעולת הסחה לחדירה של חמאס לשטח ישראל, אך לא דמיין לעצמו שזה יהיה ההיקף שלה. ליתר ביטחון הוא נכנס עם משפחתו לממ"ד.
11 דקות אחר כך, ב־06:40, כבר יופיע בקבוצת הווטסאפ "קצינים ולוחמים" הדיווח הראשון על חדירת מחבלים: סרן י', מפקד פלגה ביחידה שמתגורר בקיבוץ זיקים ויצא הביתה לחופשת שבת, שלח באחת מקבוצות המפקדים הודעה בהולה עם דיווח על מספר גדול של מחבלים במקום מגוריו. ההודעה לא השאירה מקום להתלבטות: דקה אחרי זה, ב־06:41, הכריז רס"ן ד' ביוזמתו על "נכס לאומי" - פקודה שמשמעותה הקפצה של כל היחידה לבסיס. ב־07:18, כמעט שעה אחרי תחילת המתקפה, ינסח בוכריס לראשונה בווטסאפ את הרציונל שינחה בשעות הקרובות את אנשי מגלן: "השאיפה היא לשלח מסגרות (לוחמות) מהיחידה כמה שיותר מהר (דרומה)".
"אירועי מעגל פתוח"
את התנועה של חיילי, קציני ובוגרי מגלן לעבר בסיס ג'וליס בשעות שלאחר מכן אפשר בהחלט לתאר כנהירה. בעוד פרטי מידע מהעוטף מתחילים לטפטף לרשתות החברתיות ולאמצעי התקשורת, עשרות מגלניסטים סחטו את דוושת הגז. רס"ן ד' היה אחד מהם, ולא היתה לו שום כוונה לעצור ברמזורים אדומים.
בנסיעה הקצרה שלו לג'וליס הוא הספיק להרים שני טלפונים. הראשון היה לקצין המבצעים של החטיבה הצפונית באוגדת עזה. "אנחנו בקשר בשגרה, בגלל המבצעים שעשינו ביחד", מסביר ד'. "שאלתי אותו מה המצב, והוא אמר לי 'תגיע לשדרות עכשיו. יש חדירה'". הטלפון השני היה לאותו מפקד פלגה ממגלן שמתגורר בזיקים. "הוא אמר לי 'יש אצלנו מחבלים על הגדר, תשלח אלי כוח'".
כשהגיע ליחידה פגש ד' את בוכריס ואת קצין המבצעים, סרן יפתח יעבץ ז"ל. השלישייה הזו תנהל בשעתיים הקרובות את ההתארגנות ברחבת הש.ג ואת יציאת הרכבים דרומה. ד' אף יצא עם הכוחות הראשונים קדימה, בעוד בוכריס ויעבץ נותרו מאחור, כדי לארגן את הכוחות בג'וליס ולנסות להכניס קצת פיקוד ושליטה למערכה. מפקד היחידה, סא"ל א', שומר שבת שמתגורר בצפון, יצא במהירות מביתו והצטרף ללחימה.
כל מי שנכח באותו בוקר בבסיס יחידת מגלן משתמש במילה אחת כדי לתאר את ההתרחשויות באותן שעות – כאוס. לוחמים במסלול ההכשרה שסגרו שבת התערבבו עם אנשי מילואים שהגיעו לג'וליס מבלי שאיש קרא להם, וכולם ניסו להשיג נשק, קסדה ואפוד קרמי. על רימוני יד לא היה מה לדבר – הכוחות יצאו לרוב בלעדיהם. את מכשירי הקשר והמפות הצה"ליים החליף הטלפון האישי.
בהוראתו של בוכריס ותחת עינו הפקוחה של יעבץ התרכזו הלוחמים על ציודם ברחבה שליד שער הכניסה ליחידה. ברגע שנצבר כוח עם מספיק לוחמים הוצמד לו מפקד, לרוב אחד הקצינים הבכירים של היחידה בדרגת מפקד פלוגה, והכוח עלה על רכבים והחל לדלוק דרומה.
הכוח הראשון יצא כאמור מג'וליס בשעה 08:30. הוא הורכב מחיילים במסלול ההכשרה שסגרו שבת בבסיס וציוד הלחימה שלהם היה זמין יחסית. כוח זה, שלצורך העניין נקרא לו "צוות ע'", כלל שבעה לוחמים ונשלח לכיוון זיקים. בשעה 9:05 הגיע הצוות לש.ג של קיבוץ זיקים, וב־09:35 כבר דיווח שנתקל בשלושה מחבלים, שאחד מהם זרק לעברם רימון שלא התפוצץ. בהמשך חוסלו שלושת המחבלים.
הכוח המשיך לסרוק את בסיס זיקים הסמוך וחיסל שם מחבל נוסף. לאחר שיעזבו את הבסיס לכיוון דרום יתקבל דיווח כי נותרו בזיקים עוד מחבלים, והכוח שב לשם. ב־12:45 דיווח מפקד הצוות בווטסאפ שהוא נמצא בהיתקלות מול מחבל. 12 דקות אחר כך, ב־12:57, תישלח בווטסאפ הודעה כי אותו מפקד צוות קיבל כדור בגב. בתוך קצת פחות משעה כבר יגיע לבית החולים ברזילי באשקלון. הצוות שלו ימשיך בלעדיו.
הכוח השני שיצא מג'וליס כלל את "צוות עדני", בפיקודו של סרן איליי עדני ז"ל, שנע על גבי שני רכבי שטח לא ממוגנים שעזבו את ש.ג היחידה ב־08:49. לכוח הזה הצטרף גם רס"ן ד', כאשר הכיוון הכללי הוא שדרות.
כאמור, בשלב זה ד' יודע רק על שני מוקדי חדירה ודאיים – זיקים ושדרות – ופועל בהתאם. רק 19 דקות מאוחר יותר, ב־09:08, התקבל ביחידה בפעם הראשונה מידע מודיעיני רשמי, שניסה לעשות סדר בהתרחשויות. "התקפה קרקעית בלפחות חמישה מוקדים שונים, כולל שדרות ומפקדת האוגדה", כתב קמ"ן היחידה באחת מקבוצות הווטסאפ. "כרגע אירועי מעגל פתוח (שם קוד לאירוע חדירה; א"א), ריכוז מאמץ בחיסול המחבלים ובהשבת המצב לקדמותו וצפי להמשך פשיטות קדימה – נחל עוז, רפיח, מרחב קרני, התקפת פתע ללא סימנים מעידים במודיעין".
עד ל־09:55 יצאו לפחות שמונה רכבים מלאים בלוחמי מגלן מג'וליס לכיוון דרום. בשלב זה העיר מישהו שלא כדאי שכל הצוותים יעזבו את הבסיס, כיוון שבהחלט ייתכן כי יהיה ניסיון חדירה לג'וליס עצמו. בעקבות זאת מתקבלת החלטה שצוות אחד יישאר בינתיים מאחור, כדי לשמור על היחידה.
"רוץ לכפר עזה"
בחזרה ל־ד', שעושה כעת את דרכו לשדרות בראש כוח של 17 לוחמים. עם הגעתו לעיר דרך כביש 232 זיהה ד' כמה רכבים מחוררים זרוקים בצד הכביש, ומסביבם גופות רבות של אזרחים ישראלים. "הגענו שנייה אחרי שהמחבלים עברו שם", הוא אומר (המחבלים הללו, ככל הנראה, המשיכו לתחנת המשטרה בשדרות). הכוח של ד' סרק כמה מבנים אך לא פגש במחבלים. "כן פגשתי שם כוח של הימ"מ והבנתי שהם בשליטה", נזכר ד'. "בדיוק אז קיבלתי טלפון מקצין המבצעים של החטיבה הצפונית. הוא אומר לי 'עוף לכפר עזה, המצב שם רע'. והוא אומר לי עוד משהו: 'יש מארב ליד קיבוץ מפלסים, אל תיסע משם'". עוד נגיע אל המארב הזה, הגדול ביותר שהניחו מחבלי חמאס בפני כוחות צה"ל באותו יום.
ד' יצא בדרך עוקפת לכיוון כפר עזה, שמרגע זה ואילך יהפוך למוקד הלחימה המרכזי של יחידת מגלן. אל הבקשה המפורשת של החטיבה הצפונית להגיע לקיבוץ מצטרפים בשלב זה גם תחנונים של תושבים בכפר עזה עצמו, שאיכשהו יוצרים קשר עם הקשר של ד', בווטסאפ כמובן. "אין לי מושג איך נודע למישהו שם שאנחנו בדרך לכפר עזה", אומר ד', "אבל הקשר שלי קיבל עשרות הודעות כאלה מתושבים".
את הדרך לכפר עזה כבר עשה ד' על פי תרגולות מלחמה. "לפני כל תא שטח אנחנו פורקים מהרכבים ופותחים את תא השטח הבא", הוא מספר. באזור מושב יכיני נתקל הכוח בטנדר טויוטה היילקס לבן ובו שני מחבלים שנכנעו ללא קרב. אחרי שהשניים נאזקו פגש ד' בקרבת מקום את סא"ל תומר גרינברג ז"ל, מפקד גדוד 13 בגולני, שייהרג כמה שבועות לאחר מכן בסג'עייה. גרינברג קפץ לדרום מביתו והגיע לאזור עם כמה קצינים נוספים, כשהם ללא ציוד לחימה מלא. "גם תומר אומר לי 'רוץ לכפר עזה'", מספר ד'. "אני משאיר לו את שני השבויים וממשיך".
לאורך הכביש עוד יפגוש הכוח של ד' לא מעט רכבים מחוררים. ההתקדמות תיעשה בזהירות, כדי לא להיתקל במארב. באחת העצירות לפתיחת השטח נתקל ד' דווקא במפקד אוגדה 99, תא"ל ברק חירם, שהיה בדרכו לקיבוץ עלומים. חירם מבקש מ־ד' שיבוא איתו לקיבוץ עלומים, אבל ד' מתעקש להגיע לכפר עזה. השניים מתפצלים, איש־איש לדרכו.
המציאות הזו - כוחות צבא שפועלים במרחב ללא הוראות ברורות, חוברים ומתנתקים זה מזה, מפקדים בכירים עם ציוד בסיסי שמתנהלים עצמאית בשטח, וכמויות עצומות של הודעות ווטסאפ – היא המאפיין המרכזי של התנהלות הצבא באותו יום. תמונת יום הקרב המבולגנת והעמוסה של מגלן מתפרשת, כאשר מנסים בכל זאת לפענח אותה, כזרועות תמנון שנשלחות מג'וליס לכל רחבי העוטף, נפגשות ומתפצלות, תוך התבססות על אלתור, היכרות אישית והרבה מאוד מידע שזורם מהטלפון.
זו לא הדרך שבה יחידה צבאית אמורה להתנהל, אבל כנראה שזו הדרך שבה יחידה מאומנת, שהקרקע נשמטה לחלוטין מתחתיה, צריכה להתנהל. "בלגן הוא המצב הטבעי של מגלן", מנסה להסביר ד', "הדנ"א של היחידה זה לעשות הכל, גם וגם וגם, וחוסר במשאבים לא עוצר אותה. זה בדיוק מה שקרה ב־7 באוקטובר".
"שטח השמדה מכוסה באש"
יומן המבצעים אינו מציין את השעה המדויקת שבה הגיע ד' סוף־ סוף לכפר עזה, אך הוא משער שזה היה בערך ב־11:00. כבר בהליכה הרגלית אל היעד, אחרי שפרקו מהרכבים כדי להקטין את הסיכוי שיותקלו, שמע ד' יריות מכיוון הקיבוץ, שמעט כוחות כבר הספיקו להגיע לפאותיו. כשהתקרב לכניסה הראשית לכפר עזה חיסל הכוח של ד' מחבל ששכב פצוע ליד הש.ג, שאריות של קרב קצר שכבר התחולל במקום זמן מועט קודם כן. למה שיקרה אחר כך יש בצה"ל שם – כיבוש יעד מבוצר.
"אני עולה לגבעה גבוהה ומתצפת על היישוב", מספר ד'. "ואז אני מזהה בתעלה, ליד הגדר ההיקפית, את מפקד היחידה". מתברר שמפקד מגלן הגיע לכפר עזה ישירות מביתו, לאחר שחלף ביחידה ואסף שם את רס"ן יששכר נתן ז"ל, קצין במגלן שיצא ללימודים, לאחר שסיים לפקד על פלגה ביחידה רק חודש לפני המלחמה. נתן ייהרג כחודש מאוחר יותר, ב־12 בנובמבר, במהלך פשיטה של מגלן על מחנה הפליטים א־שאטי בתוך הרצועה.
ד' מצטרף למפקד היחידה ולנתן בתוך התעלה. הסצנה הבאה שאותה הוא מתאר נראית כמו לקוחה מסרט על לוחמת החפירות של מלחמת העולם הראשונה. "אנחנו מבינים שבין התעלה לקו הבתים הראשון של הקיבוץ יש שטח השמדה שמכוסה באש", הוא מספר. "אני מחליט לנסות לצאת ולחצות את שטח ההשמדה".
ד' יוצא מהתעלה ביחד עם סא"ל (מיל') משה ברומר, איש מילואים בן 64, שקפץ גם הוא לדרום מביתו בקיבוץ נען, כשהוא מצויד רק באקדח ובאפוד טקטי. ברומר חבר לכוח של ד' אי־שם בשדרות, לאחר שנפגשו במקרה. "אנחנו יוצאים שנינו מהתעלה ומקבלים צרור", משחזר ד'. "ברומר חוטף שני כדורים ברגל, ואנחנו מפנים אותו בחזרה לתעלה".
בנקודת הזמן הזו ד' מגיע למסקנה העגמומית שהוא עומד למות. "עובר לי בראש 'צריך להציל כמה שיותר חיים, וכנראה אני מפה לא יוצא חי'", הוא אומר על אותו רגע מצמית בתוך התעלה. "אני מבין שיש עשרות מחבלים שיורים עלינו מתוך הקיבוץ, ושכדי 'להיתפס' על הבית הראשון חייבים לעבור בשטח נחות. זה לקבל החלטה – האם אני, עם כוח של 17 לוחמים, נכנס עכשיו לתוך יישוב עם עשרות מחבלים מצוידים בקלצ'ניקובים ומטולי אר.פי.ג'י".
ההשלמה עם זה שאתה עומד למות מקילה לקבל החלטה?
"לא, זה הקשה עלי. זו לא ההיתקלות הראשונה שלי, אבל לא היתה לי המחשבה הזו לפני כן בחיים. זו מחשבה שפגשה אותי פעם אחת, לפני אותו דילוג בשטח הפתוח, וסילקתי אותה מייד. אתה אומר לעצמך 'פה אני הולך להיהרג' ויוצא לדילוג. זה כמו... זה כמו... אין לי למה להשוות את זה".
ומה לגבי המשפחה שלך, שנמצאת בממ"ד? אתה חושב עליהם באותו הרגע?
"אשתי מספרת שהיא התקשרה אלי וצעקתי עליה כמו שלא צעקתי עליה בחיים. אמרתי לה שלא תתקשר יותר, והתנתקה השיחה. במקביל היא פשוט עלתה על הרכב ונסעה לאחותה בצפון".
בכל אופן, ד' ומפקד מגלן, שמובילים את הכוח הראשון שעומד לפרוץ לכפר עזה, מחליטים לצאת מהתעלה באיגוף. ד' מוביל בראש, כאשר בדרך הוא מזהה שני מטעני צד שהניחו מחבלי הנוח'בה מבעוד מועד ועוקף אותם. "אני מדלג לעץ בודד באמצע השטח הפתוח", הוא מספר. "בדילוג השני אני כבר פוגש מחבל עם אר.פי.ג'י. הכוח נותן מטח ומוריד אותו".
הנחת המטענים, כמו גם העמדות שהספיקו לתפוס מחבלי הנוח'בה בבתים הקיצוניים של כפר עזה, מעידות על הזמן הרב שהיה להם כדי להיערך למתקפת הנגד של צה"ל. למרות זאת, ד' ואנשיו מצליחים "להיתפס" על אחד הבתים הקיצוניים בקיבוץ. "איך שאני מתקדם לפתוח את ה'זיג' הבא, מישהי מושכת מחלון הממ"ד את הקשר שלי ואומרת 'תעזרו לי'. זה היה אחרי שהרגנו לה מחבל ממש על החלון".
מה המפגש הזה עושה לך באותו רגע?
"אני מבין שאנחנו לא יכולים לפנות אותה. כל דילוג מישהו חוטף, ובמצב הזה אני אומר שאנחנו חייבים להמשיך לטהר את היישוב לפני הכל. אני אומר לה 'תישארי פה', והקשר שלי נכנס פנימה ומתחיל לטפל בפצועים שנמצאים בבית. אני המשכתי קדימה".
"מה שעובר לי בראש זה 'צריך להציל כמה שיותר חיים, וכנראה אני מפה לא יוצא חי'", אומר רס"ן ד' על הרגע המצמית בתעלה בכפר עזה. "זה לקבל החלטה האם אני, עם כוח של 17 לוחמים, נכנס ליישוב עם עשרות מחבלים מצוידים בקלצ'ניקובים ובמטולי אר.פי.ג'י"
המשפחה באותו בית עוד תפונה לאחור, בזמן שד' ממשיך להוביל את הלחימה מלפנים. "בשלב הזה אני עושה שיחה לצוות הלוחמים, מדבר עם מפקד הצוות עדני ואומר לו שהוא גיבור. אני אומר לו 'בוא נתחיל להתקדם, חוד מוביל'".
מה האסטרטגיה שלכם בשלב הזה?
"אין יותר מדי אסטרטגיה. אני ראיתי את זה פשוט כלרוץ, להרוג כמה שיותר מחבלים ולהציל כמה שיותר אנשים".
על פי יומן המבצעים רק בשעה 16:30 יחבור ל־ד' כוח תגבור ממגלן, בהיקף של פלגה עם 35 לוחמים. את אחד הצוותים בכוח הזה יוביל סגן נ', שיצא מג'וליס לאחר שהספיק להצטייד ברימוני יד ובטילי לאו. "לפני שעלינו לאוטובוס שלקח אותנו לכיוון כפר עזה נתתי נאום לחיילים שלי", הוא מספר. "אמרתי שאנחנו הולכים פה באמת למלחמה על הבית. שזה עומד להיות הכי הארד־קור. שכל מה שהתאמנו לקראתו עומד לקרות. שיש מתקפה על המדינה, ויש משפחות שמחכות רק לנו כדי שנבוא לדפוק להן על הדלת ונחלץ אותן".
"איך שאני מתקדם, מישהי מושכת מחלון הממ"ד את הקשר שלי ואומרת 'תעזרו לי'. זה היה אחרי שהרגנו לה מחבל ממש על החלון", מספר ד'. "אני מבין שאנחנו לא יכולים לפנות אותה ואומר 'תישארי פה'. הקשר שלי מתחיל לטפל בפצועים בבית, אני המשכתי קדימה"
רק אחרי שכוח התגבור יגיע לכפר עזה, כלומר עשר שעות מתחילת מתקפת חמאס, יתחילו לוחמי מגלן בפעולת הטיהור של הקיבוץ, שגם היא תימשך עוד שעות ארוכות. לדברי ד', במהלך שהותם בקיבוץ הרגו אנשיו לפחות שמונה מחבלים במפגשים מטווח קרוב. בסך הכל חוסלו בכפר עזה כ־200 מחבלים, כשגם כוחות מדובדבן משתתפים בלחימה. "היו לנו שם לא מעט היתקלויות", ממשיך ד', שבאחת מהן אף חטף קליע באפוד הקרמי. "וידאתי שאני בסדר והמשכתי".
בהיתקלות אחרת ייפגע מפקד הצוות עדני, לאחר שהוביל כוח שנכנס לאחד הבתים ונתקל שם במחבל. "אנחנו שוברים את החלון מאחור והורגים את המחבל שירה בעדני", מספר ד'. עדני פונה לאחור, אך לא שרד את הפציעה ומת מפצעיו. במהלך הפינוי נפל גם הלוחם סמ"ר עמיחי יעקב ונינו ז"ל.
עד רדת החשיכה הספיק הכוח המתוגבר של ד' לטהר כמה מבנים, ואז נכנס להתגונן בתוך בית של משפחה. ההחלטה היתה להמתין לאור ראשון ורק אז להמשיך לטהר את יתר הקיבוץ. "הכוח שלי הורג את המחבל האחרון שלו ביום ראשון בשעה 5:56 בבוקר", אומר ד'. "שני מחבלים התקרבו לבית שבו היינו. עשינו להם מארב והורדנו אותם".
איך אתה זוכר את השעה המדויקת?
"כי הסתכלתי בשעון. זו השעה היחידה שאני זוכר בוודאות מאותו יום".
את כפר עזה עזבו כוחות מגלן ביום שני בערב. רק אז טוהר הקיבוץ לחלוטין ממחבלים, וכל האזרחים שבו פונו לאחור.
"הכוח שלי הורג את המחבל האחרון שלו בכפר עזה ביום ראשון ב־5:56 בבוקר", אומר ד'. "שני מחבלים התקרבו והורדנו אותם". איך אתה זוכר את השעה המדויקת? "כי הסתכלתי בשעון. זו השעה היחידה שאני זוכר בוודאות מאותו יום"
"גופה בבוטקה של הש.ג"
בזמן שכוחות מגלן עסקו בטיהור כפר עזה הגיעה אל אנשי היחידה ידיעה טרגית. ב־11:30, לאחר שניהל את היציאה הראשונית של כוחות מהיחידה דרומה, יצא גם סגן מפקד היחידה בוכריס, עם קצין האג"מ יעבץ והלוחם סמ"ר אפיק רוזנטל ז"ל, ברכב לכיוון העוטף.
בוכריס, שביקש להקים חפ"ק קדמי בשטח הלחימה, נתקל בסמוך לנחל עוז בכוח של מחבלים שפתח לעברו באש מהמארב. על פי יומן המבצעים, ההתקלה של בוכריס התרחשה ב־12:05. ב־12:11 כבר עולה באחת מקבוצות הווטסאפ הודעה ולפיה "כל החפ"ק (של בוכריס) נפלו פצועים". שלוש דקות אחר כך, ב־12:14, נשלח בקבוצה מיקום ההיתקלות.
כוח של מגלן שהיה בגזרה מיהר למקום, ניהל אש מול המחבלים וחילץ את הפצועים לאחור בשעה 12:40, אך זה היה מאוחר מדי. הידיעה כי בוכריס, יעבץ ורוזנטל נהרגו, שגם היא הגיעה דרך הווטסאפ, היכתה את אנשי מגלן בתדהמה. "רק בשלב הזה", אומר אחד מהם, "הבנתי עד כמה באמת אנחנו נמצאים במלחמה".
את הפצועים באירוע פינה גם אלוף (מיל') נעם תיבון, שהיה בדרכו לחלץ את בנו אמיר ומשפחתו מקיבוץ נחל עוז. תיבון הסתובב לאחור כדי לפנות את הפצועים, הוציא אותם מזירת הקרב ברכבו ביחד עם פצוע נוסף מחטיבת הצנחנים והסיע אותם לצומת מפלסים, משם הסיעה אותם רעייתו גלי לבית החולים ברזילי ואילו תיבון עצמו המשיך בחזרה לכיוון לנחל עוז.
מאוחר יותר יתברר כי לוחם נוסף של היחידה, סמל עמית גואטה ז"ל, לוחם במסלול שמתגורר בנתיבות, נהרג לאחר שיצא מביתו במטרה להגיע לג'וליס. הוא נפל בקרב עם מחבלים.
כוח נוסף שיצא מוקדם יחסית מג'וליס הוא זה של סגן א'. צוות הלוחמים של א', שיצא שבת, קפץ במהירות חזרה ליחידה וחלקם הספיקו להתארגן שם בזריזות יחסית. "באותו סוף שבוע היתה התרעה על משהו שעלול לקרות באיו"ש או בצפון, ולכן יצאנו הביתה כשכל הווסטים שלנו מוכנים, כולל אפודים קרמיים, שזה עניין שבדרך כלל צריך לחתום עליו במיוחד", הוא מסביר. "שמנו את כל הציוד במחסן ונערכנו לאירוע מתפרץ. לא ציפינו שהוא יגיע מהדרום".
שמונת הלוחמים שצבר א' ברחבת הש.ג יצאו בשעה 9:20 מג'וליס, כשהם מלווים על ידי אחד ממפקדי הפלגות של מגלן, על גבי שני רכבי שטח לא ממוגנים. היעד שלהם היה קיבוץ מפלסים. "אין לי מושג למה שלחו אותנו דווקא לשם, אבל זו היתה הפקודה שקיבלנו", אומר א'.
לקראת ההגעה לקיבוץ כבר החל א' להבחין בגופות של אזרחים ישראלים מוטלות לצד הכביש. למפלסים הגיע הכוח בשעה 10:00, שם פגש כוחות של הימ"מ וסיירת מטכ"ל. "הבוטקה של הש.ג היה מפוצץ וגופה היתה מוטלת לידו", משחזר א'. "אנחנו דחפנו להתחיל להיכנס למפלסים כדי לטהר את המקום. מפקד הפלגה ממגלן, ביחד עם המפקדים מהימ"מ ומסיירת מטכ"ל, חילקו את היישוב לגזרות והתחלנו לסרוק. דפקנו על חלונות הבתים ושאלנו אם האנשים בפנים בסדר. לא נכנסנו פיזית לתוכם. בדיעבד זו היתה טעות, כי יכול להיות שהתושבים בבתים הוחזקו כבני ערובה ונאלצו לשקר לנו בהוראת המחבלים".
הפעילות במפלסים לא נמשכה זמן רב. בשלב מסוים חבר לכוחות הרבש"צ של הקיבוץ ועדכן אותם שהמקום נקי ממחבלים, זאת לאחר שהמתקפה על היישוב נהדפה בידי כיתת הכוננות וכוח צה"לי קטן שתפס כוננות בגזרה. ב־10:52 יצא הכוח של א' שוב לכיוון דרום במטרה להצטרף למאמץ היחידתי בכפר עזה. א' לא תיאר לעצמו שהוא עומד להיכנס היישר לתוך מלכודת.
מארב קטלני בחץ שחור
אנדרטת חץ שחור ממוקמת על עיקול חד בכביש 232, בין מפלסים לכפר עזה. זהו בפועל השער הצפוני ליישובי העוטף. המידע על חסם שמיקם חמאס בנקודת התורפה הזו, שהיה בידי אוגדת עזה ואף הגיע לרס"ן ד' בעת שעדיין היה בשדרות, לא הגיעה משום מה לכוח של סגן א'. ב־10:54, שתי דקות אחרי היציאה שלו ממפלסים, כך לפי יומן המבצעים, נתקל א' במארב ענקי.
"באזור של חץ שחור התקילו אותנו מכיוון מערב", מספר א'. "כל הרכב קיבל צרור. הנהג סטה שמאלה, כולם פרקו ונכנסו לתעלה שלצד הכביש, והתחלנו לנהל חילופי אש עם המחבלים. היו שם בערך עשרה מחבלים, במרחק של כעשרה מטרים מאיתנו, מהצד השני של הכביש". לדבריו, אם לכוח שלו רק היו רימוני יד, היה ניתן להשליך אותם לעבר המחבלים ולחסל אותם.
בהמשך יתברר כי המחבלים הללו היו רק ההתחלה. בחץ שחור הניח חמאס מארב עצום ובו כ־100 מחבלים, מצוידים מרגל ועד ראש באמצעי לחימה. על אחת הנקודות בכביש אף נעמד טנדר, שעל הארגז האחורי שלו הוצב מק"ח, מקלע כבד שיורה קליעים בקוטר של 0.5 אינץ', וריסס לכל עבר. המארב לווה גם במטח מרגמות כבד, שנורה כנראה מתוך רצועת עזה. אחד מלוחמיו של א' נפצע מרסיס מרגמה כזו, אך המשיך להילחם ופונה רק בהמשך לטיפול.
ללא רכבים ממוגנים או רימוני יד, נותר הכוח של א' תקוע במקומו, בתעלה בצד הכביש. למזלו, כעבור דקות בודדות הגיעו למקום רכבים ממוגנים של כוחות צה"ל שהצטרפו לקרב. חייליו של א' הצליחו בשלב זה לצאת מהתעלה, לתפוס מסתור מאחורי הרכבים הממוגנים ולנהל משם אש.
המחבלים חוסלו בתום קרב של כשעה, שאליו הצטרפו עוד ועוד כוחות צה"ל בסיוע חיל אוויר, ובמחיר של הרוגים ופצועים. רק ב־12:08, לאחר יותר משעה של קרב, א' יכול היה להמשיך בדרכו דרומה. בינתיים הוא גם יקבל פקודה להתייצב ביעד חדש – נחל עוז. הוא הגיע לשם בשעה 13:00 והצטרף לכוחות שכבר החלו לסרוק את הקיבוץ. גם שם הסריקות יסתיימו רק ביום שני.
"שיבושי סייבר בעוטף"
גם בנחל עוז, כמו בכפר עזה, היו פעולות הטיהור ארוכות ומורכבות. כוחות מגלן, לצד כוחות מיחידות אחרות, חילקו ביניהם גזרות והחלו להתקדם בזהירות מבית לבית, תוך ניסיון לחסל מחבלים ולהימנע מירי בתושבים. זה לא תמיד הצליח: רן פוסלושני ז"ל מנחל עוז, תושב הקיבוץ שיצא להילחם במחבלים עם נשק צבאי של בנו החייל, נורה למוות בשוגג לאחר שנחשד כמחבל בידי כוח של סיירת גבעתי.
"בכפר עזה הכוונו את המ"פ בשטח לבתים, כשאני נותנת לו מודיעין – צלף על הגג, ניסיון לפתוח דלת של ממ"ד – והוא מחליט מה לעשות", מספרת סגן נ'. "בנחל עוז היה לי את המידע הזה, אבל המ"פ שם החליט לעבור בית־בית בסריקה. בדיעבד זה יותר חכם"
גם הלחימה בתוך הקיבוצים התנהלה במידה רבה באמצעות הווטסאפ. סגן נ', קצינת מודיעין במגלן, קפצה גם היא מביתה והגיעה ליחידה סביב השעה 10:00. כאשר נ' פותחת את מערכות המודיעין המסווגות והמשוכללות שלה היא מזהה לתדהמתה עשרות עזתים מסתובבים בתוך יישובי העוטף. "אני מנסה להכווין כוחות שלנו אל המחבלים, אבל אז אני מבינה שהדרך הזו לא מאוד יעילה, ושהדבר הכי שימושי זה להיכנס לקבוצות הווטסאפ הפנימיות של הקיבוצים".
איך את נכנסת לשם?
"זה התחיל מלוחם שיצר איתי קשר ואמר לי שבת דודה שלו תקועה בממ"ד בכפר עזה. הוא ביקש שאדבר איתה ואנסה להכווין אליה כוחות. היא הכניסה אותי לקבוצת 'יד שנייה כפר עזה', ששם אנשים כל הזמן דיווחו. הם שולחים מיקום של עצמם וכותבים 'יש לי מחבל על הגג' וכו'. לפעמים שלחו בקבוצה הזו 500 הודעות בדקה. בשלב מסוים הבינו שאני מהצבא והתקשרו אלי המון אנשים. עדיין לא היו לנו בכלל כוחות בכפר עזה, אבל ניסיתי למקד איפה יש אויב".
נ' נכנסה גם לקבוצות הווטסאפ היישוביות של נחל עוז. את המידע שקיבלה שם העבירה, שוב דרך הווטסאפ, לכוחות מגלן בשטח. "היה הבדל בין כפר עזה לנחל עוז", היא מספרת על שני המוקדים שבהם התרכזה מרבית המאמץ של יחידת מגלן. "בכפר עזה עבדנו מול המ"פ בשטח והכוונו אותו לבתים. אני נותנת לו מודיעין – פה יש צלף על הגג, פה מנסים לפתוח דלת של ממ"ד וכו' – והוא מחליט מה לעשות עם המידע. בנחל עוז היה לי את המידע הזה, אבל המ"פ שם אמר שזה מסכן את הלוחמים והחליט לעבור בית־בית בסריקה. בדיעבד זה יותר חכם לדעתי. אם יש מאה מחבלים בתוך יישוב, אין מה להכווין את המ"פ בכל פעם לבית אחר, כי כמעט בכל בית יכולים להיות מחבלים".
למה לא דיברת עם הכוחות בשטח באמצעות מכשירי קשר?
"מכשירי הקשר והמשואה (מערכת צה"לית לשליטה בכוחות; א"א) לא עבדו כל כך טוב. גם כי היו כוחות שלא הספיקו לחתום על ציוד קשר, וגם כי בדיעבד אנחנו יודעים שהיו באותו יום שיבושי סייבר בעוטף. ניסינו לתקשר מול הכוחות במכשירי הקשר וזה לא ממש עבד".
הלחימה בעוטף תימשך, כאמור, עד יום שני - כלומר 72 שעות - וזו היתה רק ההתחלה. יחידת מגלן, ביחד עם חטיבת הקומנדו שאליה היא משויכת (הכוללת גם את יחידות דובדבן ואגוז וכוחות מילואים), עוד תמשיך להילחם בעזה. היא תישלח למקומות הקשים ביותר בעזה, ממחנה הפליטים א־שאטי ועד חאן יונס, ותמשיך לשלם מחיר כבד. מתחילת המלחמה נפלו 14 חללים מהיחידה.
האחרונים שבהם נפלו רק השבוע, מפגיעת טיל במבנה שבו שהו בדרום הרצועה: רס"ל עדי אלדור ז"ל ורס"ל (מיל') אלון קליינמן ז"ל. יהי זכרם ברוך.
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: צה״ל נלחם בימים אלו בארגון הטרור הרצחני חמאס ברצועת עזה.
צה״ל יערוך תחקיר מפורט ומעמיק בנושא לבירור הפרטים עד תום כשהמצב המבצעי יאפשר זאת, ויציג את ממצאיו למשפחות הנופלים ולאחר מכן לציבור.
הדברים המוצגים בכתבה אינם בגדר תחקיר מבצעי רשמי של צה״ל, אשר טרם נערך. צה"ל משתתף בצער המשפחות השכולות וימשיך ללוותן
itayilnai@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו