מאמר מערכת בוול סטריט ג'ורנל: ''ישראל מנצחת את המלחמה בעזה''  

אולי פספסת את זה בתוך התבוסתנות התקשורתית, אבל ישראל מנצחת את המלחמה שלה בעזה. אבדותיו של חמאס גוברות, והתמיכה במאמץ המלחמתי הישראלי נמשכת ברחבי העולם זמן רב מכפי שציפה חמאס.

המלחמה רחוקה מסיום, אבל המעוז הדרומי של חמאס, חאן יונס, נופל. אזרחים זרמו החוצה ושאר הכוחות של חמאס במערב העיר מוקפים. הם עומדים בפני התקדמות ישראלית מכל הצדדים, וישראל נלחמת כעת מתחת לפני הקרקע בכוח.

הגבלות של ממשל ביידן וזהירות ישראלית האטו את המלחמה, אך קחו בחשבון שהקרב על מוסול ב-2016-17 נגד דאעש ארך תשעה חודשים. "מוסול", כותב ג'ון ספנסר, ראש תחום לימודי לוחמה עירונית במכון המלחמה המודרני של ווסט פוינט, "היה קרב אחד בעיר אחת נגד 3 עד 5 אלף חמושים עם הגנות מוגבלות. ישראל נלחמת בקרבות מרובים בשבע ערים נגד 30,000 חמושים עם ערים תת-קרקעיות בדרגה צבאית שנבנו מתחת לשטחים אזרחיים".

ישראל זקוקה לזמן כדי להשיג ניצחון, וחמאס סומך על מעצמות המערב שימנעו זאת. מלחמת עזה ב-2009 הופסקה לאחר שלושה שבועות, מלחמת 2014 לאחר שישה שבועות. "אסטרטגיית CNN" של שימוש במגנים אנושיים כדי להשיג אהדה תקשורתית עבדה בכל פעם עבור חמאס.

בינתיים לא הפעם. 7 באוקטובר היה אכזרי מדי. המלחמה הזו חלפה 120 יום, וארה"ב ואירופה מסרבות לקרוא להפסקת אש.

ישראל אומרת שהיא הרגה, הפסיקה או עצרה כ-20,000 מתוך 30,000 אנשי חמאס ופירקה 17 מ-24 גדודי הלחימה של חמאס בעזה. ההפסדים מנעו מחמאס להגביר תמרונים צבאיים והשקיטו את ירי הרקטות שלו, ירידה של יותר מ-95% מהימים הראשונים של המלחמה.

ישראל שחררה 110 בני ערובה, אך מנהיגיה נמצאים בלחץ בבית בעוד ש-132 עדיין שבויים. ממשל ביידן משתמש בלחץ המקומי הזה כמנוף דיפלומטי לקידום הסכם בני ערובה והפוגה ארוכה במלחמה שהיא מקווה שתהפוך להפסקת אש. לא משנה שהשארת חמאס בשליטה בשטח היא ההגדרה של תבוסה ישראלית. לא משנה את משך ההפוגה, ישראל תצטרך כנראה לחדש את הלחימה לאחר מכן.

זו אולי הסיבה שחמאס התנגד להצעת השהייה והסכם בני ערובה של ארה"ב ובמקום זאת דורש ערבות להפסקת אש שישראל לא יכולה לתת. נזכיר כי חמאס הסכים לעסקת בני הערובה הראשונה לאחר שישראל כבשה את העיר עזה מהר מהצפוי. התקדמות ישראלית כעת עלולה לדחוף את המחבלים לרפיח, המקלט הגדול האחרון של חמאס, בקצה עזה.

לאחר שהחטיבות האחרונות של חמאס יובסו, ייקח זמן לטאטא את עזה עבור חוליות ותשתיות טרור. ישראל מפנה שטח עירוני ומנהרות ב"קצב היסטורי", כותב מר ספנסר, אבל המנהרות עצומות וחיילים מוצאים תחמושת בבית אחר בית.

המשימה של ישראל לשנת 2024 היא לסיים את העבודה, אבל האם התמיכה הפוליטית של ארה"ב תחזיק מעמד? ממשל ביידן, למרות הניחוש השני שלו, ממשיך לספק אמצעי לחימה וכיסוי דיפלומטי שיהיה לו קשה לסגת. סקר CAPS-Haris האחרון של הרווארד מגלה שרוב גדול של אמריקאים תומכים בישראל ובמטרות המלחמה שלה.

גם המנהיגים הנבחרים באירופה מחזיקים בקו, ואף מדינה ערבית לא פרשה מהסכם אברהם. רק איראן, שהסלימה את מלחמתה האזורית נגד ארה"ב, מפעילה לחץ. אפילו בית הדין הבינלאומי של האו"ם נרתע מלהורות על הפסקת אש.

זכייה במלחמה אינה מבטיחה זכייה בשלום לאחר מכן, אבל היא חיונית לישראל בטוחה ולסיכוי לפלסטינים לחיות חיים נורמליים בעזה.

במילים אחרות אם אנחנו משאירים את חמס אז הפסדנו!!