מה שבע? מה כמה?! "אני מתנצל בפני משפחות החטופים כי כרגע אין לי תשובה. אנחנו לא נמצאים על סף עסקה. הסיפור שתהיה תשובה של חמאס בשבע בערב זה סיפור שמקורו בעיתונאית שאנחנו אפילו לא יודעים את שמה, שתפח לכותרות ענק בישראל ממש בלי סיבה".
במילים האלה פתח הפרשן לענייני ערבים, אהוד יערי, את מהדורת "שש עם עודד בן עמי", כשעה לפני השעה שאליה כוונו כל השעונים באולפנים, כשהוא רומז על איזו "עדנה אבו קרנבל" שטרללה מערכות תקשורת שלמות לגבי תשובת חמאס בנוגע לעסקת החטופים, תשובה שעל פי הדיווח היתה אמורה להתפרסם בשבע בערב.
אז כרגיל אצל חמאס - שעה היא לא שעה ודיווח זה לא דיווח, אבל איך קורה שימים שלמים של המתנה נשענו על קשקוש מפוקפק שאפילו ח"כ טלי גוטליב לא היתה מכנה "מקורות ברזל"? ולמה בכלל השעה היא העיקר? שבע בערב זה העניין? איך קורה שלא השאלות המהותיות, כמו כמה מחבלים ישוחררו או בכמה פעימות, תופסות את עיקר הדיון?
לקחת בעירבון מוגבל
"שעות קשיחות במזרח התיכון? למדנו שצריך לקחת את זה בעירבון מוגבל", התאכזבה הכתבת המדינית דנה וייס, כשהיא מפספסת בכוונה את מה שצריך לקחת בעירבון מוגבל: את הקמפיין שהפרשנים מפוזיציה מנהלים סביב עסקת חטופים, שכביכול מתקדמת בימים האחרונים.
כמעט ארבעה חודשים לתוך גיהינום סוגיית החטופים, חדשות 12 מתפקדת כמטה החטופים לכל דבר, עם מסר יחיד ועיקש: עסקת חטופים, כל עסקת חטופים, היא דבר שיש לדחוף אליו במלוא המרץ, בלי להתעכב על מחירים, בלי "לפרק" את ההשלכות. עצירת לחימה? אין בעיה. הפסד במלחמה? יאללה בסדר. נעלה את המחיר עד לטרפוד העסקה? נשמע כמו שטויות של סמוטריץ' ובן גביר.
חברת החדשות, על רוב מנחיה ופרשניה, משתוקקת לעסקת חטופים בכל מחיר. עם עידוד כל מעודד עסקה וצמצום הופעה של כל מתנגד לה, בלי להסתכל על השלכות עסקאות עבר והנרצחים העתידיים, בלי לעבור על רשימות המחבלים וכמויות הדם שעל ידיהם.
קרובי החטופים האומללים זועקים לקדם עסקה בכל מחיר, וזו זכותם, אבל באולפן בנווה אילן מתווכים לציבור את התמונה הגדולה בערך כמו שקטאר מתווכת לנו את העסקה בהגינות. ההפגנות מסוקרות תחת הכותרת "הציבור", והמנגינה אצל רוב המנחים והפאנליסטים שרוצים שיזמינו אותם שוב היא "עכשיו ובכל מחיר!"
פער גדול
לכן, ההבטחה כי בשעה המדויקת 19:00 ארגון טרור ייתן תשובה, הפכה לאירוע טלוויזיוני שיש לשאוף אליו. כזה שצריך לקבל בו את התשובה המיוחלת. רק היה חסר שמחלקת הפרומו תריץ בפינה שעון שסופר לאחור, עם הכותרת "הערב כל המדינה תדע מה ענה סינוואר".
שמישהו באולפן ישאל איך הפכה השעה שבע בערב לשעה שבה כולנו עוצרים את הנשימה ומחכים לתשובה של ארגון טרור? שמישהו בכל לוח השידורים יעז לדפוק על השולחן ולהגיד "לא יקרה" לעסקה המוצעת? מה פתאום.
"העמדה של חמאס היא שיש פער גדול בעמדות הצדדים", סיכם יערי. "חמאס מתעקשים על הפסקת הלחימה ועל יציאת כוחות צה"ל מהרצועה, לפני שמבצעים פעימה ראשונה בעסקאות".
אבל אפילו אהוד יערי עצמו לא יעז לעצור, לדפוק על השולחן ולהגיד לקולגות בערוץ שהם מפמפמים עסקה מסוכנת, שספק אם בכלל היא קיימת. את האיומים והצעקות הוא שומר להתכתבויות עם מירי רגב.
גילוי נאות: הכותב משמש לעיתים פאנליסט בערוץ 14 ובכאן 11
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו