צילום בוידאו של נפילת אחד הרסיסים בראשון לציון, סנטימטרים בודדים מעוברי אורח  

https://twitter.com/PikudHaoref1/status/1753055902054154574

המשל והנמשל ברורים.

לך אני אומר, אתה חי בחושך, ברבע או עשירית ההבנה.
אולי אתה מבין את המציאות הגלויה ( אולי, לא בדקתי )
אתה ודאי לא מבין את העיקר, וזו המציאות שאתה לא רואה, שסמויה מעיניך ( כמו החיידקים אגב )
תרצה? תצא ותלמד.
לא תרצה ? לא יעזור לא לי ולא למיליון כמותי וטובים ממני, תישאר במציאות הגלויה
מבלי להבין את רוב מה שאתה רואה.

וזה לא אני הקטן וחסר הערך אומר לך.
זה מיליוני יהודים במשך כל הדורות של עם ישראל אומרים לך.

מיכון שאתה לא רואה שום דבר שיש לחקור, אתה לא רוצה לחקור.

מה שמלמד, שגם תפיסת המציאות שלך לא משהו.
כי במציאות שלנו יש כל כך הרבה דברים לא ברורים, שהאדם היה צריך כבר בגיל 4
לשאול את עצמו מה הוא מפספס ומה הוא לא רואה.

אבל אם הכל ברור לך. והכל ידוע לך.
ואתה יודע למה הרסיס של הטיל נפל על הרכב הזה, ולא הרכב לידו,
ולמה ליד פלוני זה, ולא פלוני אחר, ולמה ברוך ה' ליד הפלוני ולא חלילה על הפלוני.
אם אין לך אף שאלה במה שראית, מה אגיד לך ומה אומר.
לי יש שאלות על מה שאני רואה, ולכן אני מחפש תשובות.

אה, ומה זה כל עוד אין לי דרך להדגים שמשהו קיים?
מי אמר לך שאין לי דרך? מה זו נקודת ההנחה הזו?
ואם אמרו לאותם רופאים כל עוד אין לכם דרך להראות שיש חיידקים
כל נושא שטיפת הידים הוא שטויות גמורות?

אבל עזוב, כמו שאמרתי בהודעה הקודמת וכמו שזיהיתי נכון.
אני יכול לכתוב עד אין סוף.
אדם צריך לרצות להסתכל.
אדם צריך לרצות לבדוק וללמוד.
כל עוד אין רצון כזה, לא יעזור כלום וחבל על המילים.
שבת שלום ומבורך.

אתה מכניס מילים לפי, לא טענתי מעולם שהכל ידוע לי. זאת טענה מפגרת. אני אפילו לא טוען שאין בורא עולם. אני אומר שאני לא יודע. וגם אתה לא. ושלפי הראיות שבהן נתקלתי עד היום, אין סיבה להאמין בכך שהוא קיים.
ההבדל בינינו שאתה אומר, אני לא יודע, אז "אלוהים". ואני משאיר את זה ככה - "לא יודע".

אתה חוזר לעניין החיידקים, אפילו שהראיתי לך שזה לא עובד לטובתך בשום צורה.
כל עוד לא היו הוכחות אמפיריות שיש חיידקים, אם היית טוען את זה, לא הייתה סיבה להאמין לך.
הרבה לפני שגילו חיידקים, הבינו שהיגיינה חשובה. גם אז, אם מישהו היה אומר שהיגיינה חשובה בגלל יצורים לא נראים, לא הייתה סיבה להאמין לו שהיצורים האלה קיימים. לשאלתך, לרופאים לא אמרו ששטיפת ידיים היא שטות, זה הוכח אמפירית כיעיל, ואפילו שלא ידעו את הסיבה, נהגו לפעול ככה.

חותם על הפסקה האחרונה שלך
שבת שלום

השואה היא לא האסון הראשון של עם ישראל, היא האסון האחרון והזיכרון
הכי טרי של קטני האמונה, כי זה פשוט הכי קרוב אליהם.

אבל אצל היהודים המאמינים כלום לא נשכח.
אז השואה שבחורבן הבית זכורה להם היטב.
וכבר אז חכמי ישראל הסבירו את מהות השואה הזו, למה הגיע,
ולמה צדיקים נספו עוד לפני החוטים והרשעים.

פשוט ללמוד.

ואני מעולם לא אמרתי שלחוטאים אין נסים או לצדיקים אין או יש ניסים.
אלו הסברים לא רק שלא נכונים אלא גם מגוחכים ברמה של סיפור לשבת לילדי מכינה א' בחיידר.

כמובן כל אחד צריך לשאול את עצמו למה הוא כאן ולא בגן עדן (שכבר נקבע בעירובין י״ג שטוב לו לאדם שלא נברא), שהרי כאן אנחנו נמצאים בעולם שמכונה ע״י הרמ״ק ״נווה התלאות״..

לא שאני מצפה מבוגרי ישיבות שתהיה להם מודעות עצמית ויכולת לחשיבה רציונלית והמנעות מכשלי חשיבה.

קטיף דובדבנים (או: צ'רי פיקינג, מאנגלית: cherry picking) או כשל ראיות חלקיות הוא הצגה סלקטיבית של נתונים או ראיות באופן שנראה שמאושש עמדה מסוימת, תוך התעלמות מעובדות או מנתונים שיש בהם כדי להפריך או להחליש עמדה זו. קטיף דובדבנים הוא כשל לוגי מסוג "תשומת לב סלקטיבית", בדומה להטיית אישוש‏.

קטיף דובדבנים יכול להיות מכוון או בלתי מכוון. הוא כלי שימושי במסגרת תעמולה, שיווק, יחסי ציבור או פרסום לשם יצירת רושם מוטעה בקרב הציבור. אנשים שאינם בקיאים בנושא שהושפעו מטיעונים אלה עלולים להפיץ אותם הלאה.

המינוח הוא דימוי לתהליך קטיף ממשי, שבו מצופה מן הפועל לקטוף רק את הפירות הטובים עבורו. מי שרואה רק את הפירות שנקטפו עשוי להסיק כי רוב הפירות במטע, או אפילו כולם, הם באיכות הטובה ביותר. מסקנה זו שגויה, משום שהפירות שנקטפו אינם מדגם מייצג של כלל הפירות.

הטיה אחרת שלעיתים מתבלבלים בינה לבין קטיף דובדבנים היא איסוף סלקטיבי של הפירות הקלים להשגה, תוך התעלמות מפירות קשים להשגה (למשל, אלה הנמצאים בצמרות העצים).

שיטה של קטיף דובדבנים הנפוצה בקהילות של פסאודו-מדע ותאוריות קונספירציה היא כריית ציטוטים (באנגלית: quote mining). מינוח זה שואב השראה מתהליך הכרייה של מינרלים נדירים ויקרי מציאות. בתהליך זה סורקים באופן שיטתי מסמך הנתפס כבעל סמכות ואמינות גבוהות, למשל ספר מדע או מאמר מדעי של מומחה הנחשב בר-סמכא בתחומו, במטרה לאתר ציטוטים אשר, כאשר מנתקים אותם מהקשרם, עשויים להישמע כתומכים בעמדותיהם של הכורים. ציטוטים אלו ניתן לאחר מכן לפרסם כעמדתו המוסמכת של המומחה תוך ציון המקור, גם אם עמדתו האמיתית שונה ואף מנוגדת, תוך הסתמכות על כך שמעטים הקוראים אשר יטרחו לבדוק את הציטוט בהקשרו במסמך המקורי.

במדע
הפיזיקאי ריצ'רד פיינמן טען כי לאמצעים של המדע - השיטה המדעית יש חשיבות גדולה ביחס לאנושות - לא פחותה מזו של הדברים שהמדע מאפשר להשיג (המצאות טכנולוגיות). פיינמן תאר מספר היבטים הנוגעים לשיטה המדעית, בהקשר של אישוש או פסילה של היפותזה או כדרך להעריך תאוריה מדעית. הוא תאר כללים כדי לבצוע איסוף , הערכה והצגה של ראיות בהקשר זה, הן לחשיבות היחס לכל הראיות והן ביחס למכשולים שעלולים להכשיל חוקר בהקשר זה:

אסור לדעת את התשובה לשאלה כלשהי מראש. אם אתם כבר יודעים את התשובה אין לכם צורך לאסוף עליה שום ראיות. (יובל נח הררי מכנה תכונה זו "נכונות להודות בבורות" ומדגים את חשיבותה למדע).
חיפוש אחר ראיות. השיטה המדעית לאסוף ראיות לשם אישוש או פסילת רעיון היא ביצוע ניסויי מדעי (או דרך תצפיות לדוגמה בתחומים כמו אסטרונומיה או ארכיאולוגיה).
איסוף ראיות רבות דרך נוספת לחפש רעיונות חדשים או לאושש תאוריה (מלבד ניסוי מכריע) היא לאסוף כמה שיותר עוד ועוד ראיות רלווטיות על פי הכלל "כל המרבה הרי זה משובח".
עקביות מי שרוצה לאשש תאוריה מסויימת צריך להראות שראיות אלה יהיו עקביות מבחינה לוגית זו עם זו. ככל שמצליחים לחבר יותר רעיונות אחד לשני כך שיהיו עקביים זה עם זה ועם התאוריה כך התאוריה מבוססת יותר.
אסור לקחת רק את הראיות שמוצאות חן בעיננו - צריך לקחת את כל הראיות- כלומר להמנע מכשל לוגי של "קטיף דובדבנים"
שמירה על אובייקטיביות וזהירות מפני סמכות - מי ששוקל ראיות צריך לשמור על מידה כלשהי של אובייקטיביות בהערכת הראיות. כמו כן פיינמן מזהיר מפני היתלות בסמכות. סמכות יכולה לתת רמז על האמת אבל היא בעצמה אינה מקור מידע. צריך להתעלם מכל סמכות כאשר הראיות חולקות עליה.
תיעוד חסר עניין תיעוד או הצגה של התוצאות צריכים להיעשות באופן חסר עניין - פיינמן מציין כי דבר זה נראה לכאורה מגוחך - שכן מישהו שחוקר משהו משקיע הרבה בניסיון לברר את הנושא ויש לו הרבה עניין. הנקודה היא שאסור לדווח על הנושא באופן שיוביל את הקורא לקבל רעיון שונה מזה שהראיות מובילות אליו.
לצרכי הכחשת מדע
קטיף דובדבנים הוא אחד המאפיינים האפיסטמולוגיים של הכחשה עובדות, תהליכים או תאוריות והוא נמצא בשימוש נרחב על ידי מכחישי מדע שונים כדי לסתור לכאורה ממצאים מדעיים ותאוריות מדעיות. לדוגמה, הוא משמש בהכחשת שינויי אקלים, הכחשת אבולוציה על ידי בריאתנים, התנגדות לחיסונים והכחשת הנזקים הבריאותיים של צריכת מוצרי טבק ושל עישון פסיבי.

הבחירה לעשות בחירות סלקטיביות בין עדויות מתחרות, כדי להדגיש את התוצאות התומכות בעמדה נתונה, תוך התעלמות או ביטול של ממצאים שאינם תומכים בה, היא מנהג המכונה "קטיף דובדבנים" ומהווה סימן היכר של מדע לקוי או פסאודו-מדע.

— מדען האקלים ריצ'רד סומרוויל (אנ'), עדות בפני ועדת המשנה של בית הנבחרים האמריקאית לאנרגיה ומסחר בנושא אנרגיה וכוח, 8 במרץ 2011.
מדע קפדני בוחן את כל הראיות (ולא בורר רק ראיות חיוביות), בוחן משתנים כדי לזהות מה עובד בפועל, משתמש בתצפיות עיוורות כדי למזער את ההשפעות של הטיה, ומשתמש בלוגיקה עקבית פנימית."

— — סטיבן נובלה (אנ'), "ספקן בעוץ", 26 באפריל, 2011
הצגת מידע בפרסום
פיינמן מציין את תחום הפרסום כדבר שנוגד את אמות המוסר של המדע, שכן מדענים צריכים לדווח את הממצאים שלהם בלי להסתיר דברים, בלי לנסות ליצור אצל הקורא רושם לא נכון. לפי פיינמן, הפרסום הוא דוגמה של תיאור מוצרים באופן בלתי מוסרי מבחינה מדעית - לדוגמה בגלל שלא מציינים חסרונות של המוצר.

פיינמן מציין דוגמה של פרסום של שמן בישול מסויים. הפרסום מתאר תכונה חיובית של השמן הזה, אבל לא מזכיר שגם שמנים אחרים מכילים את אותה תכונה. לפי פיינמן חוסר המוסריות הזה נפוץ במידה כזו שאנחנו מתרגלים אליו בחיי היומיום ואנחנו לא מבינים שהוא רע.

בתקשורת המונים
בהנמקה של טיעונים, במיוחד בויכוחים בתקשורת, אנשים עלולים לבצע "כריית ציטוטים" (אנ') שהיא סוג של קטיף דובדבנים, שבה המתדיין בוחר באופן סלקטיבי כמה ציטוטים התומכים בעמדה (או מגזים בעמדה מנוגדת) תוך התעלמות מאלה שממתנים את הציטוט המקורי או מכניסים אותו להקשר אחר.

קטיף דובדבנים בוויכוחים בתקשורת היא בעיה משמעותית שכן העובדות עצמן נכונות אבל צריך לשים אותן בהקשר הנכון. מכיוון שלא ניתן לבצע מחקר בשידור חי ולעיתים קרובות ניתן לתת הקשר רק לאחר זמן מה, עובדות או ציטוטים שנבחרו בצורה זו בדרך כלל נשארים במיינסטרים הציבורי, וגם כשהם מתוקנים, הם מובילים למצג שווא נרחב בקרב קבוצות ממוקדות שאליהן כוון המסר.

הטיית האישוש (Confirmation bias) היא הנטייה לחפש, לפרש, להעדיף, ולזכור מידע המאשש אמונות או השערות קודמות, תוך התעלמות ממידע סותר או כזה שתומך באפשרויות חלופיות. זהו סוג של הטיה קוגניטיבית ושגיאה שיטתית בחשיבה אינדוקטיבית. הטיה זו באה לידי ביטוי כשאנשים נוטים לאסוף או לזכור מידע באופן סלקטיבי, או כאשר הם מפרשים את המידע בצורה מגמתית. ההשפעה חזקה יותר בנושאים טעונים רגשית וכאשר מדובר באמונות שמושרשות עמוק. אנשים גם נוטים לפרש ראיות דו-משמעיות כאילו הן תומכות רק בעמדה שלהם. חיפוש, פרשנות וזיכרון מוטים הם גורמים התורמים לקיטוב גישה (כאשר מחלוקת הופכת להיות קיצונית יותר אף על פי שגורמים שונים נחשפים לאותם נתונים), היאחזות באמונות (כאשר אמונה נמשכת גם לאחר שמוצגות נגדה ראיות סותרות), השפעה אי-רציונלית של ההתחלה (הטיית העיגון והתיקון הסתמכות גדולה יותר על המידע בו נתקלים בתחילת סדרה ראיות), ומתאם מדומה (כאשר אנשים תופסים באופן כוזב קשר בין שני אירועים או מצבים).

סדרת ניסויים משנות ה-1960 מעלה את הטענה כי אנשים בעלי דעות קדומות מעדיפים לאשר את אמונותיהם. עבודה מאוחרת יותר פירשה מחדש את התוצאות הללו כנטייה של אנשים לבחון את הרעיונות באופן חד-צדדי, תוך התמקדות באפשרות אחת והתעלמות מחלופות. במצבים מסוימים גישה זו יכולה להטות את מסקנותיהם. הסברים להטיות הנצפות כוללים 'משאלת לב' ויכולת אנושית מוגבלת לעבד מידע. הסבר נוסף להטיית אישוש הוא כתוצאה מחישוב כלכלי קר של העלויות של שגיאה מול עלותה של בחינה מחדש, של חקירה מחדש של הראיות באופן נייטרלי ומדעי עם כל המשתמע מכך.

הטיות אישוש תורמות לביטחון עצמי מופרז באמונות אישיות ויכולות לשמור או לחזק אמונות למרות קיום ראיות מנוגדות. החלטות גרועות עקב הטיות כאלה נפוצות בהקשרים פוליטיים וארגוניים.

סוגים
הטיית אישוש היא תופעה בתחום עיבוד מידע. בכך היא שונה ממה שמכונה לעיתים אפקט 'אישוש ההטיה ההתנהגותית', הידוע בכינוי "נבואה המגשימה את עצמה", שבה ציפיותיו של האדם משפיעות על התנהגותו שלו, ומייצרת את התוצאה הצפויה.

ישנן שתי אסכולות. כמה פסיכולוגים מגבילים את הטווח של הטיית האישוש לאיסוף סלקטיבי של ראיות התומך במה שכבר החוקר מאמין, תוך התעלמות או דחיית ראיות שתומכות במסקנות הפוכות. פסיכולוגים אחרים משתמשים במונח באופן רחב יותר לנטייה לשמר אמונות קיימות של חוקר כאשר הוא מחפש ראיות, מפרש אותן, או נזכר בתוצאות אלו שראה בעבר.

חיפוש מוטה של מידע
ציור של איש היושב על ספסל ליד שולחן כתיבה
הטיית אישוש תוארה כקול פנימי שמהדהד בצייתנות בחזרה את אמונותיו של המאמין. דוגמה מעולם הספרות היא דמותו של הנוכל "אוריה היפ", פרי עטו של הסופר צ'ארלס דיקנס
ניסויים מצאו כי אנשים נוטים לבחון השערות באופן חד-צדדי, על ידי חיפוש ראיות התומכות או עולות בקנה אחד עם ההשערה שלהם. במקום לחפש את כל הראיות הרלוונטיות, גם התומכות וגם המפריכות, הם מנסחים את השאלה כך שיקבלו תשובה שתומכת בהשערה שלהם. הם מחפשים את התוצאות להן היו מצפים אילו השערתם הייתה נכונה, ולא את מה שהיה קורה אילו ההשערה הייתה שגויה.

לדוגמה, אדם המשתמש בשאלות "כן ולא" כדי למצוא מספר שהוא משער שהוא 3, ייטה לשאול "האם זה מספר אי זוגי?". אנשים נוטים להעדיף סוג כזה של שאלה, הנקרא "בדיקה חיובית", גם כאשר בדיקה שלילית, כגון "האם זה מספר זוגי?", תניב בדיוק את אותו המידע. במחקרים בהם הנבדקים יכלו לבחור בין שאלה חיובית שדומה לאבחון או באמת אבחון אמת, הם העדיפו את האבחון האמיתי. כך שלא ניתן לומר שאנשים מחפשים בדיקות שמבטיחות תשובה חיובית, אלא רק שיש להם העדפה לשאלות מסוג זה.

ההעדפה לבדיקות חיוביות כשלעצמה אינה מהווה הטיה, מכיוון שבדיקות חיוביות יכולות להיות מאוד אינפורמטיביות. אך בשילוב עם אפקטים אחרים, אסטרטגיה כזו יכולה לאשר אמונות או הנחות קיימות, בלי קשר לכך אם הם נכונות. במצבים בעולם אמיתי, ראיות הן לעיתים מורכבות ומעורבות.

לדוגמה, רעיונות סותרים על אדם מסוים יכולים לקבל חיזוק על ידי התמקדות בהיבט מסוים של התנהגותו. יוצא מכך שבכל חיפוש יש לראיות התומכות בהשערה סיכוי להצליח.

פרשנות מגמתית
הטיות אישוש אינן מוגבלות לאיסוף ראיות. גם אם יש לשני אנשים שונים את אותן העובדות, האופן בו הם מפרשים אותן יכול להיות מוטה לכיוונים שונים.

צוות באוניברסיטת סטנפורד ערך ניסוי, בו נכללו משתתפים עם דעות קיצוניות בעד ונגד עונש מוות, כאשר חצי מאוכלוסיית המדגם הורכבה מתומכים והחצי השני ממתנגדים לעונש. המשתתפים קראו תיאורים של שני מחקרים: השוואה של מדינות בארצות הברית עם ובלי עונש המוות, והשוואה של שיעורי רצח במדינה לפני ואחרי החלתו של עונש המוות. לאחר קריאת תיאור קצר של כל מחקר, המשתתפים נשאלו האם דעותיהם השתנו. לאחר מכן, המשתתפים קראו תיאור מפורט יותר של המחקר כולו ונדרשו לדרג האם הוא נערך היטב ועד כמה התוצאות משכנעות. בעצם, המחקרים היו בדיוניים ולכל קבוצה ניתנו מסקנות הפוכות. למחצית מהמשתתפים נאמר שהמחקר תמך באפקט ההרתעה של עונש מוות ולקבוצה השנייה נאמר שתוצאות המחקר ערערו את אפקט ההרתעה של עונש המוות.

זיכרון מוטה
אפילו אם אנשים אוספים ומפרשים ראיות באופן ניטרלי, הם עדיין מסוגלים לזכור אותן באופן סלקטיבי וכך לחזק את הציפיות שלהם.

היסטוריה
המחקר של וויסון בבדיקת השערה
המושג "הטיית האישוש" נטבע על ידי הפסיכולוג האנגלי פיטר וויסון (אנ'). בניסוי שפורסם בשנת 1960 המשתתפים נדרשו לזהות כלל החל על שלשות של מספרים. בהתחלת הניסוי נאמר להם שהשלשה (2,4,6) תואמת את הכלל. משתתפים יכולו ליצור שלשות משלהם והנסיין אמר להם אם השלשה תואמת את הכלל.

למרות שבפועל הכלל היה פשוט "כל סדרה עולה", המשתתפים הפגינו קושי רב במציאתו, והציעו מגוון כללים הרבה יותר ספציפיים, כגון "המספר האמצעי הוא הממוצע של הראשון ואחרון". נראה כי מקור הקושי של המשתתפים היה כי הם נהגו לבדוק רק שלשות שתאמו את הכלל בו בחרו - ולא ניסו שלשות שהיו מפריכות כלל זה.

הסברים
הטיית אישוש מתוארת לעיתים קרובות כתוצאה מאסטרטגיה אוטומטיות, בלתי מכוונת, ולא כהונאה מכוונת. לפי דברי רוברט מַקוּן(אנ'), עיבוד הראיות המוטה מתרחש לרוב בשילוב של מנגנונים "קרים" (קוגניטיביים) ו"חמים" (מניעים).

דוגמאות
אדם המאמין ב"קארמה" יזכור לטובה אירועים אשר מעשה רע הוביל לתוצאה רעה וישמיט אירועים אחרים.

לדוגמה אדם עקף אותנו בתור לסופר ("מעשה רע") ולאחר מכן הקופאית ביצעה טעות בחשבון מה שהשאיר את הבן אדם העוקף זמן רב בסופר ("עונש הקארמה") לאחר מכן. אז ההטייה שנזכור את המקרה הזה בצורה סלקטיבית.

אך למעשה בפועל נראה שזהו אירוע שקורה מספר מועט של פעמים, כאשר ברוב המקרים בו עוקפים אותנו בסופר לא קורה כלום לעוקף, המקרים הללו בו עוקפים אותנו בתור ולא קורה כלום ישכחו ואילו המקרה בו האירוע המיוחד שכן קרה משהו כן יזכר.

דבר העשוי להוביל למסקנה שגויה כי "כוח הקארמה" הוא הפועל לענישת האדם העוקף, כאשר בפועל ברוב המקרים אין שום כוח כזה הפועל.

הטיית אישוש בפסיכולוגיה
בפסיכולוגיה, הטיית אישוש היא סוג של חשיבה סלקטיבית או הטיה קוגניטיבית לעבר אישוש ההשערה הנחקרת. הטיית אישוש מתקיימת כאשר קובעי החלטות חותרים באופן פעיל ומייחסים משקל רב יותר לממצאים המאשרים את השערותיהם, ומתעלמים או מייחסים משקל פחות לממצאים הסותרים את השערותיהם. מסיבה זו, נהוג לבנות ניסויים כך שמטרתם להפריך את ההשערה ולא לאשרה. הטיית האישוש קשורה בדרכים שונות לכשלים לוגיים מסוג כשלי היקש וכשלי רטרודוקציה.

מחקרים אף מלמדים, שגם במצבים בהם מקבלי החלטות אוחזים במידע ספציפי אודות אדם המשתייך לקבוצה חברתית מסוימת, מקבלי ההחלטות יפרשו את המידע באופן שיתמוך בסטריאוטיפ בו הם מאמינים ואשר יחזק את תפיסתם הראשונית לגבי אדם זה.

הטיית אישוש מאפיינת תחומי פסבדו-מדע כמו פרסונולוגיה, גרפולוגיה, פאראפסיכולוגיה, אסטרולוגיה, ביוריתמוס, נומרולוגיה, ודומיהם. לדעת המצדדים בתאוריות האנטי פסיכיאטריות, גם קביעת אבחנות פסיכיאטריות במקרים רבים נעשית בלהט הטיית אישוש.

מחוץ לתחום החקר המדעי מהווה הטיית אישוש אחד היסודות עליהם בנויות רבות מן האמונות הרווחות באינטואיציה, קללות, תחושות נבואיות, יכולות על-חושיות, וכדומה. הטיית האישוש פועלת במקרי תחומי פסבדו-מדע, כמו גם בחיי היומיום באמצעות הגדרה מעורפלת של המדגם, כך שדוגמאות שאינן מתאימות (כלומר, אינן מאשרות את ההשערה) אינן משולבות בו מראש.

תוכל לקשקש את עצמך לדעת ולדרוש שהאדם נוצרה מהקוף והקוף מהלטאה, אבל לא תוכל להסביר מי יצר את החיידל שמנו נוצרה הלטאה וכו׳

תוכל להסביר לנו על המפץ הגדול אבל לא להסביר לנו מי יצר את המפץ או האנרגיה הזו.

תוכל להסביר לנו על אבולוציה אבל לא להגיד מדוע פי הטבעת מאחורה, האף עם נחיריים למטה, הדדיים של האישה בחזה ושל הבהמה קרוב לערווה...

תוכל להגיד שעם ישראל והיהדות הם ככל העמים אבל להתעלם מהשרדותו של העם 3338 שנה כפי שהוא היה על בסיס אותה תורה לא תוכל

ככה זה, לנסות להסביר הכל אבל כשהתשובה זה הקב״ה אבל ישר להמנע ממנה...