לוחם ה־MMA אלי אהרונוב ניסה להגשים את החלום הגדול - לקבל חוזה ולהגיע לליגה הטובה ביותר בעולם ב־UFC, אבל בינתיים הוא הניח את החלום בצד ומאז 7 באוקטובר הוא במילואים, ובמקום הזירה הספורטיבית הוא נלחם בעזה כבר למעלה מ־100 ימים כדי להגן על הבית.
אהרונוב (27) עשה את צעדיו הראשונים באמנויות לחימה כבר מגיל 6. הוא היה ילד "בעייתי" שצריך להוציא אנרגיה, וחוג הג'ודו היה הדרך לכך. כשהמועדון בערד נסגר אביו כיוון אותו להיאבקות בסגנון יווני־רומי, ענף שבו הוכתר לאלוף ישראל שש פעמים בגילים שונים. עם גיוסו היה ללוחם בגולני ורצה בקריירה צבאית, אך לצערו נפצע, נותח והועבר לתפקיד מנהלתי.
במקביל, אחיו רפאל החל להתאמן במועדון MMA בבאר שבע וסחב את אלי להתאמן איתו - והשאר היסטוריה. אלי התקדם במהירות, ובאפריל האחרון הגיע רגע האמת כשפגש בקרב על הכרטיס הישיר ל־UFC את האמריקני זקארי ריס, אך נכנע למרבה האכזבה. אהרונוב המשיך להתאמן בארה"ב עד חודש לפני המלחמה, אז חזר לארץ להמשיך בהכנות לקרב הבא.
מאורעות 7 באוקטובר תפסו אותו בקורס צלילה חופשית באילת. מייד כשהבין שפרצה המלחמה ארז תיק, הגיע לחמ"ל באילת וכבר למחרת גויס למילואים. רפאל, לוחם ביס"מ, נלחם וחיסל מחבלים ברחובות אופקים.
"מהרגע הראשון כשראיתי את הסרטונים הבנתי שפרצה מלחמה ושאני רוצה לתרום את התרומה שלי", אומר אהרונוב בראיון מיוחד ל"ישראל היום". "ציוותו אותי לאבטח את מפקד אוגדת 162 וסגנו. מהיום הראשון אנחנו בעזה, נכנסים ויוצאים. אני מגויס כבר 116 ימים והיד עוד נטויה, אבל אני לא מתלונן.
"אנחנו נתקלים במצבים לא פשוטים. כבר ירו עלינו נ"ט כמה פעמים, ולצערי יש גם פצועים מהכוח שלנו. בכל פעם שמתקרבים לכוח שלנו, אנחנו המענה הראשוני ונמצאים בכל האירועים המשמעותיים".
לא קל לעבור מזירת ה־MMA לקרבות עזה.
"מאוד לא פשוט, יש מראות לא קלים. נתקלתי בהרבה פצועים והרוגים, ויש חיילים שלא יוצאים לי מהראש. כשאני יוצא מעזה וקורא עליהם ברשתות - זה שורט את הלב, אבל אין מה לעשות, זאת מלחמה. בינתיים אני שם את הקריירה הספורטיבית בצד. אלה החיים, אין מלחמה יותר צודקת. כרגע הקריירה הספורטיבית פחות מעניינת אותי. יכולתי להשתחרר מהמילואים בעקבות בעיה רפואית, ובכל זאת התעקשתי לחזור לשטח".
הקריירה הספורטיבית עוזרת לך איכשהו כשאתה נמצא בעזה?
"זה עוזר לי, כי אני יודע מה זו משמעת ואיך לנהל שגרה. אני רגיל לתפקד באדרנלין גבוה. אני מתפקד כמו בקרב, יודע מה צריך לעשות כמו רובוט, כשאין יותר מדי זמן למחשבה. אני יודע לתחזק שגרה בכמה רבדים, משתדל לאכול בריא, משתדל לשתות יותר מים ולא לתת לעצמי להתייבש. אני לוקח איתי תוספי תזונה כי אני מבין שהגוף כל הזמן במאמץ. ויש רובד נוסף - אם נופל חמאסניק בידיי הוא ממש לא שמח".
ממה הופתעת הכי הרבה בעזה?
"הופתעתי מאוד מהעוצמה של הצבא, לראות את צה"ל שעובד ככה ביחד, איך הכל מסונכרן. אני ממש רואה תמונה רחבה של המלחמה. מצד שני, פשוט מטורף לראות כמה טרור יש שם. בכל בית יש סממן של טרור. אותנו לא חינכו להיות שפלים, אבל הטרור מושרש שם מהיסוד וגם הנושא של ניצול האוכלוסייה. ראיתי פעיל חמאס רוכב על קטנוע עם ילד מקדימה וילד מאחורה".
איך אתה מעביר את הזמן בהתרעננויות מחוץ לעזה?
"אני משתדל להתאמן, אבל אין לי הרבה זמן אז עליתי כבר במשקל 12 ק"ג, אבל מה שחשוב זו המדינה שלנו - ניצחון על חמאס והחזרת כל החטופים. כשתסתיים המלחמה אחזור לכושר, אתכונן כמו שצריך, ואני מתכוון להגיע הקיץ לארה"ב והפעם לא אוותר על החוזה ב־UFC".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו