בכל רחבי העולם יציינו מחר (שישי) את יום הציפור, אשר צוין לראשונה בארצות הברית בשנת 1894, שנקבע במטרה לקדם את ערך השימור וההגנה על הציפורים. לרגל המאורע החגיגי, רשות הטבע והגנים, שפועלת יחד עם גורמים נוספים לצמצום הפגיעה בבתי הגידול של הציפורים ולצמצום הפגיעות שלהן מתשתיות, אספה עבורנו חמש ציפורים מרשימות שנמצאות בסכנת הכחדה בישראל – שאולי תצליחו לראות בשמי הארץ.
תצפית על נשרים בשמורת הטבע חי בר כרמל (ארכיון) // צילום: יניב כהן - רשות הטבע והגנים
הנשר המקראי
עוף דורס גדול ומתלהק ממשפחת הנציים המצוי מחצי האי האיברי במערב עד הודו במזרח, וכן בצפון אפריקה ובישראל. בארץ הוא מקנן ולן באזורים גבוהים ותלולים, בהם מצוקי גמלא, הגליל המזרחי, מדבר יהודה ומצוק הצינים בנגב. בשנים האחרונות נוסדה מחדש מושבת קינון במצוקי הכרמל, לאחר עשרות שנות היעדרות מן המקום. הנשר ניזון מפגרים של חיות משק או חיות בר גדולות. הנשרים מונוגמיים, וההורות מתחלקת שווה בין בני הזוג בדגירה ובהאכלת הגוזל.
בעשורים האחרונים אוכלוסיית הנשרים בישראל הצטמצמה בחצי, בעיקר בשל הרעלות, ולכן הם נמצאים בסכנת הכחדה חמורה. בישראל ישנם כ-200 נשרים ב-37 קנים.
עיט זהוב
זהו העיט הגדול ביותר שמקנן בישראל, אשר ניזון בעיקר מיונקים בינוניים וקטנים דוגמת שפן סלע, ארנבת ושועל, אך צד גם חרדונים ואף צבי יבשה, אותם הוא נושא אל על ומשליכם מגובה רב על מנת לפצח את שריון הגב שלהם.
העיטים הזהובים מקננים בנוף הררי מבותר, במצוקים ובקניונים. כיום אתרי הקינון שלהם נמצאים באזורים מדבריים ומדבריים למחצה. לעיט הזהוב נרשמו השנה תשע נקודות קינון.
חוברה מדברית
זהו אחד מהעופות הנדירים, הגדולים והמרשימים ביותר בישראל. החוברה המדברית הוא עוף דוגר קרקע ששטחי המחיה שלו הצטמצמו מאוד בעשרות השנים האחרונות, שאחד ממאפייניו הבולטים הוא מנהגי החיזור המרשימים והמיוחדים: באביב, הזכרים יוצאים בריקוד כלולות מיוחד במינו, שבמהלכו הם רצים מאות מטרים תוך תיפוף ברגליים, הנפת הראש לאחור וניפוח נוצות החזה, מה שמקנה להם מראה הדומה כדור נוצות לבן-שחור. החוברה מתהדר בציצית ראש מפוארת, הזוכה להבלטה בעונת החיזור.
בעבר, החוברות קיננו באזורים נרחבים בנגב המרכזי, המערבי והצפוני, בשפלת יהודה עד אזור רמלה, בבקעת הירדן ובערבה. על פי ההערכות, כיום נותרו בישראל כ-400 חוברות בלבד, כ-250 מהם מגיעים בקיץ לאזור חצרים בתנועה רגלית מאזורי הקינון שלהם בעזוז.
בשנת 2021 נחתם הסכם עם הקרן הבינלאומית באבו דאבי לשימור החוברה ולשיתוף פעולה לקידום מחקרים להצלת מין מיוחד זה.
ברווז משויש
זהו ברווז קטן ועדין, שצבעו הכללי חום-אפור והוא מוכתם בנקודות לבנבנות המקנות לו מראה של שיש, ומכאן שמו. סביב העין שלו יש כתם כהה דמוי מסכה והמקור שחור וצר. בישראל הוא מקנן נדיר, וניתן למצוא אותו בעיקר בעמק החולה ובעמק יזרעאל בנופי ביצה, בבריכות רדודות ובמאגרים עם צומח גדה צפוף, בעוד בחורף נראה אותו בנופי מים פתוחים, בבריכות דגים ובמאגרים בחבל הים-תיכוני.
הברווז המשויש הוא מין הנמצא בסכנת הכחדה בעולם בארץ, זאת בשל שינוי והרס בתי הגידול הלחים. אוכלוסייתו בישראל קטנה מאוד אך יציבה: ישנן כ-53 משפחות עם כ-400 אפרוחים.
צולל הביצות
עוף זה הוא מין הדומה מאוד לברווז. לצוללים גוף קצר ומסורבל בהשוואה לברווזים, ראש גדול ומקור עבה. רגליהם ממוקמות בחלקו האחורי של הגוף, דבר המשפר את כושר שחייתם בעת צלילה, אך מקשה עליהם להתרומם לתעופה, ולכן הם נדרשים לכמה טפיחות רגלים מעין ריצה על המים לפני שהם מתרוממים לתעופה.
מקום מחייתם הוא מקווי מים גדולים, בדרך כלל עמוקים. כדי לאכול, הם צוללים אל קרקעית מקווה המים או למרכזו, ותולשים את מזונם הצמחי. הם נוהגים להתלהק ולהימצא במרכז מקווה המים – משם הם יכולים להגיב במהירות וגם לעוף במקרה של סכנה מתקרבת.
צולל הביצות מקנן בקיץ בעמק החולה, בחוף הכרמל, במישור החוף ובשפלה, ולפעמים גם במקומות מתאימים בדרום ים המלח ובמאגרים בערבה. כיום אוכלוסייתם התמעטה והם מצויים בסכנת הכחדה חמורה, זאת בעיקר בשל הרס בתי הגידול הלחים של אגמים וביצות. בשנה האחרונה נספרו בישראל כ-260 פרטים.
